רע"א 6226/20ד"ר דוד ביטון נ. ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ

1.

במוקד ההליך בקשה מטעם המבקש להעברת הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית – וייאמר כבר עתה כי המבקש איננו צד לבקשת האישור שבה עסקינן.

בית משפט השלום שמברר את בקשת האישור דחה את הבקשה להעברת הדיון, בהחלטה מיום 29.6.2020 ( השופטת י' טויסטר ישראלי , ס"נ, ת"צ 32856-12-18); וכך גם בית המשפט המחוזי דחה בקשה לרשות ערעור בנדון ביום 5.8.2020 (השופטת מ' נד"ב , רע"א 20096-07-20) – ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי.

הרקע הצריך לעניין

2.

ביום 15.12.2018 הגיש המשיב 2, עו"ד ליאור חאיק, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה 1, ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (ת"צ 32856-12-18, להלן: חאיק , ארקיע ו- בקשת האישור הראשונה , בהתאמה ). לפי הנטען ארקיע שלחה לחאיק ולחברי הקבוצה שביקש לייצג, הודעות פרסומת אסורות (ספאם) בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת ). היקף הפיצוי הועמד על סך של 2,500,000 ש"ח – ובהתאם בקשת האישור הוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון.

עוד טרם שהוגשה תשובה לבקשת האישור הראשונה, טען המבקש בהליך שלפניי, ד"ר דוד ביטון (להלן: ביטון ), כי הוא מי שהגה את רעיון הגשת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, וכי חאיק "גזל" ממנו את התובענה. בהתאם, פעל ביטון להעברת בקשת האישור הראשונה "על שמו", באמצעות הגשת בקשה להחלפת התובע הייצוגי ובא כוחו – כך שהוא ועורך דין מטעמו יבואו תחתיהם. בקשה זו נמחקה בהמלצת בית המשפט, לאחר שהתקיימו שני דיונים בנושא.

3.

בנסיבות אלה, וכשנה וארבעה חודשים לאחר שבקשת האישור הראשונה הוגשה (ביום 15.12.2018) – הגיש ביטון בקשה לאישור תובענה כייצוגית שעניינה זהה (ת"צ 2595-04-20, להלן: בקשת האישור השנייה ). בקשת האישור השנייה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בהתאם להיקף הפיצוי שנתבע במסגרתה שהועמד על 6,500,000 ש"ח.

ואולם אף לאחר שבקשת האישור השנייה הוגשה, המשיך ביטון לפעול להעברת בקשת האישור הראשונה "תחת פיקודו". בתוך כך, הגיש ביטון בקשה בבקשת האישור הראשונה שכותרתה "בקשה לקביעת מותב להכרעה בבקשה לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות", ובה נתבקש כי בית משפט השלום יקבע " לאיזה ערכאה דיונית תוגש בקשה לפי

סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות במסגרתה יבקש למחוק את בקשת חאיק (בקשת האישור הראשונה-ע'ב') ולדון בבקשת האישור שהוא (ביטון-ע'ב') הגיש בבית המשפט המחוזי בתל אביב (בקשת האישור השנייה-ע'ב') ". ביטון טען כי מאחר שבקשות האישור הוגשו לבתי משפט בעלי סמכות עניינית שונה, לא ברור לאיזה מבתי המשפט יש להגיש בקשה מעין זו – ומכאן הצורך בבקשה מקדימה. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 10.5.2020, תוך שהובהר כי לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, " הסמכות להורות על העברת בקשה לאישור תובענה כייצוגית (קרי, בקשת האישור השנייה-ע'ב') אינה נתונה לבית משפט זה ", כי אם לבית המשפט שאליו הוגשה בקשת האישור המאוחרת (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ).

4.

ביטון לא אמר נואש וביום 14.5.2020 הגיש את הבקשה שבמוקד ההליך שלפניי. בבקשה זו, שכותרתה " בקשה דחופה להעברת התובענה לבית המשפט המחוזי לו הסמכות העניינית לדון בה " עתר ביטון לכך שבית משפט השלום יעביר את הדיון בבקשת האישור הראשונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בהתאם לסמכות הנתונה לו בסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: הבקשה להעברת התובענה ו- חוק בתי המשפט ); שלפיה בית המשפט רשאי להעביר עניין לערכאה אחרת, אם העניין אינו בסמכותו המקומית או העניינית. וזו לשון הסעיף: " מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם ".

בגדרי הבקשה להעברת התובענה טען ביטון כי שווי התובענה הייצוגית נגד ארקיע גבוה בהרבה מכפי שהעריך חאיק בבקשת האישור הראשונה, וזאת בשל הערכת חסר של גודל הקבוצה ושל מספר ההפרות של חוק התקשורת שבוצעו ביחס לכל אחד מחבריה; ומשכך, הסמכות העניינית לדון בבקשת האישור הראשונה נתונה לבית המשפט המחוזי, ולא לבית משפט השלום שאליו הוגשה. ביטון טען כי הבקשה להעברת התובענה מוגשת לבית משפט השלום לנוכח לאקונה משפטית בחוק תובענות ייצוגיות, ובהיעדר פסיקה מחייבת בשאלה כיצד ניתן לאחד את הדיון בבקשות לאישור תובענה כייצוגית שהוגשו לבתי משפט בעלי סמכות עניינית שונה (בית משפט שלום ובית משפט מחוזי). ביטון ציין כי ככל שבקשתו תתקבל וייקבע שיש להעביר את הדיון בבקשת האישור הראשונה לבית המשפט המחוזי מטעמי סמכות עניינית, בכוונתו לעתור לאיחוד הדיון בבקשות האישור לפי סעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. זאת בהתאם לתכלית ההסדר בדבר איחוד דיון בתובענות ייצוגיות, שהיא חיסכון בזמן שיפוטי ומניעת פסיקות סותרות בתובענות דומות. עוד נטען כי העניין בהול ביותר, מאחר שחאיק וארקיע הודיעו לבית המשפט כי הם מצויים במשא ומתן לקראת הסכם פשרה.

5.

בית משפט השלום דחה את הבקשה להעברת התובענה בהחלטה מיום 29.6.2020. בהחלטה הובהר כי הבקשה להעברת התובענה אינה אלא ניסיון נוסף מצד ביטון לקבל פיקוד על בקשת האישור הראשונה, ושבקשותיו בנדון התבררו ונדחו – ואין מקום לשוב ולבררן. בית משפט השלום קבע כי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות מעגן הסדר ספציפי וייחודי, שלפיו יש להגיש בקשה להעברה ואיחוד דיון לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה המאוחרת לאישור תובענה כייצוגית – ומכאן שלא ניתן להיעתר לבקשה להעברת התובענה שהוגשה בבקשת האישור הקודמת בזמן; ואין בעובדה שבקשות האישור הוגשו לערכאות בעלות סמכות עניינית שונה כדי לשנות מכך, והדברים הובהרו לביטון בהחלטה קודמת. בית המשפט ציין בהקשר זה כי בבקשה לאיחוד הדיון שתוגש כנדרש לבית המשפט שאליו הוגשה בקשת האישור המאוחרת (לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות), ניתן יהיה לטעון כל טענה ובכלל זה טענות שלפיהן בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בבקשות האישור ככל שאלה יאוחדו.

בית משפט השלום הוסיף וקבע כי נראה שעל פניו הוא איננו נעדר סמכות עניינית לדון בבקשת האישור הראשונה הן מבחינת עילת התביעה, הן מבחינת הסעד המבוקש והן מבחינת סכום התביעה – ומכאן שיש לדחות את ניסיונו של ביטון להיתלות בסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. בית המשפט העיר אגב כך כי מאחר שביטון איננו צד להליך, ספק אם יש לו מעמד כלשהו לטעון טענה בדבר סמכותו העניינית של בית משפט השלום לדון בבקשת האישור הראשונה – אולם מאחר שמדובר בטענה שבית משפט בעצמו רשאי לעורר, ראה בית המשפט ליתן על כך את הדעת.

6.

ביטון מיאן להשלים גם עם החלטה זו והגיש בקשת רשות ערעור בנדון לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד – וזו נדחתה בהחלטה מיום 5.8.2020 (להלן: ההחלטה ). בהחלטה צוין כי יש לדחות את ניסיונו של ביטון להעביר את הדיון בבקשת האישור הראשונה לבית המשפט המחוזי ב תל אביב-יפו ; שכן גם אם הייתה מתקבלת טענתו להיעדר סמכות עניינית של בית משפט השלום בראשון לציון, ניתן לכל היותר להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד . כך, מאחר שביטון לא העלה טענות להיעדר סמכות מקומית של בית משפט השלום בראשון לציון [במאמר מוסגר ייאמר כי בבקשה להעברת התובענה, הסעד העיקרי שנתבקש הוא אמנם העברת הדיון בבקשת האישור הראשונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שאליו הוגשה בקשת האישור השנייה, ואולם באחת הפסקאות הועלתה גם אפשרות להעברת התובענה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד]. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי לנוכח הוראת סעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות שמאפשרת לבית המשפט להתיר לחבר קבוצה להשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית, לא היה מקום לקבוע כי ביטון מנוע מלטעון טענותיו בבקשת האישור הראשונה. לצד זאת, נאמר כי בנסיבות העניין ספק אם מדובר במקרה מתאים להתיר לחבר קבוצה לטעון נגד סמכות בית משפט השלום, לנוכח הסכומים הנמוכים שנפסקו בעבר במסגרת הסכמי פשרה בתביעות ייצוגיות שעסקו בהפרות של חוק התקשורת.

בהינתן האמור, נדחתה הטענה כי נדרש להעביר את הדיון בבקשת האישור הראשונה לבית המשפט המחוזי מתוקף סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. כן נקבע כי בדין בית משפט השלום הורה לביטון לפעול לפי המנגנון שנקבע בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, ולפנות לבית המשפט שאליו הוגשה בקשת האישור המאוחרת – בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

למען הסדר הטוב יצוין כי ביום 7.8.2020 הגיש ביטון בקשה לעיון חוזר בהחלטה ולחלופין לתיקון טעות לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. בקשה זו נדחתה בהחלטה "בפתקית" מיום 19.8.2020.

הבקשה למתן רשות ערעור

7.

בבקשה למתן רשות ערעור חוזר ביטון על הטענה כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בבקשת האישור הראשונה, ומשכך יש להעביר את הדיון בה לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. ביטון מדגיש כי הסעד העיקרי שנתבקש בבקשה למתן רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי היה שהדיון יועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך בקשתו כללה גם סעד חלופי של העברה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ושגה בית המשפט המחוזי כשהתעלם מכך. לעניין הסמכות המקומית טוען ביטון כי "הגם שמדובר בהיבט משני בלבד", היו בפיו טענות גם בעניין זה.

ביחס לאיחוד הדיון בתובענות לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, שב ביטון על הטענה כי החוק והפסיקה אינם מספקים מענה לשאלת אופן איחוד הדיון בין בקשות לאישור תובענה כייצוגית שהוגשו לבתי משפט בעלי סמכות עניינית שונה. משכך, טוען ביטון, בקשת רשות הערעור מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות שיש בהן כדי " להביא להשלכות משפטיות הרות גורל " על ענף התובענות הייצוגיות, ועל כן היא מצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה.

למען שלמות התמונה יצוין כי בהודעת עדכון שהגיש ביטון ביום 20.1.2021 נטען כי ביום 6.1.2021 החליטה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין שישנה תשתית לקיומה של עבירה אתית של חאיק משום שהגיש את בקשת האישור הראשונה למרות שהתחייב לפני ביטון שלא יעשה כן, וכי תשתית זו מצדיקה קבלת תגובה מטעם חאיק (להלן: החלטת ועדת האתיקה ). לטענת ביטון, החלטת ועדת האתיקה מעידה על כך שחאיק אינו כשיר לייצג את הקבוצה בהליך הייצוגי – וזהו טעם נוסף לקבלת הבקשה למתן רשות ערעור.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. ואבאר .

9.

עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שראשיתה בהחלטת בית משפט השלום שלא להיעתר לבקשה להעברת התובענה. בבקשות מסוג זה חלה ההלכה שנקבעה ב-בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128-127 (1982)) וקיבלה ביטוי בסעיף 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שלפיה רשות ערעור תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית ומשפטית החורגת מעניינם של הצדדים, או על מנת למנוע עיוות דין. הדברים אמורים ביתר שאת מקום שמדובר בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטת ביניים בעלת אופי דיוני דוגמת זו שלפנינו, בשים לב לשיקול הדעת הרחב המסור לערכאה המבררת בעניינים כגון אלה (ראו והשוו: רע"א 5753/18 קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43, תל אביב , פסקה 3 (6.8.2018); בע"מ 8442/17 פלונית נ' פלונית , פסקה 10 (20.11.2017); ובקשר עם סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות ראו: רע"א 9878/17 גולדברג נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ , פסקה 10 (14.2.2019)).

הבקשה דנן מתמצית בנסיבותיו הפרטניות של ביטון, ואינה באה בגדרי אמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור בגלגול שלישי – ודי בכך על מנת לדחותה.

10.

למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה אף לגופן של הטענות. לפי המנגנון שנקבע בסעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, מקום שבו נמצא כי ישנה זהות בין שתי בקשות לאישור תובענה כייצוגית, מבחינת עילות התביעה והגדרת הקבוצה ,

בית המשפט שאליו הוגשה בקשת האישור

המאוחרת

רשאי להורות על העברתה לבית המשפט שאליו הוגשה בקשת האישור הקודמת

(ראו והשוו: רע"א 7292/13 המשביר בתי כלבו בע"מ נ' אפריל רשת חנויות קוסמטיקה ובשמים בע"מ , פסקה 4 (29.12.2013); בש"א 8226/12 דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ נ' בשתאוי , פסקה 7 (30.1.2013)). בנסיבות שבהן הוחלט להעביר את הדיון בבקשת האישור המאוחרת, בית המשפט שאליו הועבר הדיון רשאי לקבוע אם וכיצד יוסיף להתנהל הדיון בה (בהתאם לאפשרויות הנתונות לו בסעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות).

בענייננו, בקשת האישור השנייה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ומכאן שנדרש היה להגיש אליו את הבקשה להעברת הדיון – כהנחיית סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות. על כן, כבר משום כך בדין דחה בית משפט השלום את הבקשה להעברת התובענה שהוגשה בבקשת האישור הראשונה, וממילא בדין נדחתה גם בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי בעקבותיה. על פניו אין בעובדה ששתי בקשות האישור מתנהלות לפני בתי משפט בעלי סמכות עניינית שונה, כדי להצדיק סטייה מן ההסדר הספציפי שהותווה בחוק; ובכל מקרה בנסיבות העניין לא מדובר בשאלה משפטית עקרונית שיש להכריע בה ב"גלגול שלישי" – במיוחד מקום שביטון פעל בניגוד להנחיה קודמת של בית משפט השלום שלפיה עליו לפנות בבקשה להעברת הדיון לבית המשפט שאליו הוגשה בקשת האישור השנייה.

11.

אשר לטענות ביטון שלפיהן יש להעביר את הדיון בבקשת האישור הראשונה מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, מפאת היעדר סמכות עניינית או מקומית של בית משפט השלום בראשון לציון – הרושם הוא שביטון העלה טענה זו רק על מנת "לעקוף" את ההסדר הספציפי שנקבע בחוק תובענות ייצוגיות, וזאת לא ניתן. ויובהר כי בהחלט ייתכנו מקרים שבהם יהיה טעם להעלות טענה להיעדר סמכות עניינית או מקומית בגדר הליך ייצוגי, אולם בנסיבות העניין ניכר כי אלה הועלו רק כדי להעניק את הבכורה לבקשת האישור השנייה – ודרך המלך לדיון בטענה זו, היא על פי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות (ראו והשוו: בש"א 1715/16 סופר פארם (ישראל) בע"מ נ' מלכה , פסקאות 5-4 (12.4.2016)). מכל מקום, בנסיבות המקרה בירור טענתו של ביטון כי בקשת האישור הראשונה הוערכה "בחסר", כרוך בבירור עובדתי ומשפטי – ומכאן שבדין הורה בית משפט השלום לאחר עיון בכתבי הטענות, כי על פניו אין מקום לקבוע שהוא נעדר סמכות עניינית לדון בבקשת האישור; ובית המשפט המחוזי לא מצא לשנות מכך. משאלה פני הדברים, אין נפקא מינה אם ביטון ביקש להעביר את הדיון בבקשת האישור הראשונה לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו או לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. יוער בקשר לטענה בדבר היעדר סמכות מקומית, כי ספק אם זו בכלל נטענה, וגם אם הועלתה היה זה בקול ענות חלושה.

12.

טרם סיום ייאמר כי הרושם הוא שביטון עושה כל שלאל ידו על מנת "לתפוס פיקוד" על בקשת האישור הראשונה – והגיעה העת לשים לכך סוף. בלא להביע עמדה לגופן של טענותיו של ביטון בנוגע ל"זכותו" על בקשת האישור הראשונה, דומה כי התנהלותו בהליכים היא מוקשית – במיוחד משהוא בוחר להתעלם מהחלטות מפורשות של בית המשפט בנדון.

אמנם חוק תובענות ייצוגיות מעגן הסדרים שונים לעניין איחוד הליכים ייצוגיים דומים, ולעניין מתן היתר לחבר בקבוצה המיוצגת להשתתף בהליך הייצוגי – אולם יש לעשות שימוש בהסדרים אלה בתום לב ולמטרה ראויה; ונראה כי לא כך הוא ביחס לבקשה להעברת התובענה. בנסיבות אלה, בדין נדחה ניסיונו של ביטון להעביר את הדיון בבקשת האישור הראשונה לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. ויובהר כי אין בטענותיו של ביטון בדבר מידת התאמתו וכשירותו של חאיק לשמש כתובע ייצוגי כדי לשנות ממסקנה זו; ולמען הסר ספק, אינני נוקטת כל עמדה בסוגיה.

סוף דבר

13.

בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, ולא בלי התלבטות, אינני עושה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה .