פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
6260/03
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשים:
1. מיס אל
אופנה עילית לנשים (1992) בע"מ
2. אורי רביבי
3. זהבה לוי
נ ג ד
המשיבים:
1.
OUISET TEXTILHANDEL GMBH
2.
PMN VERWALTUNGS-UND BETEILIGUNGS
3.
YAYA TEXTILVERTRIEBS
4.
LAGOTTE BEKLEIDUNGSF
5.
FOUNTAIN LTD
.
6. נתן גוטסדינר
בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 2.6.2003 בבש"א 7466/03 ובבש"א 11051/03
מיום 2.7.2003 במסגרת ת.א. (מאוחד) 2369/99) שניתנו על ידי כבוד השופטת שרה גדות
בשם המבקשים: עו"ד יורם
ראב"ד
בשם המשיבים: עו"ד עופר,
ורגון, אבנון ושות'
החלטה
המשיבים הגישו, לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 14,052,170 ש"ח, כנגד המבקשים. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתם בחלקה, והתיר להם להתגונן בטענת פירעון בלבד. בשלב מאוחר יותר, במסגרת דיון בקדם משפט, ניתנה למשיבים רשות להגיש כתב תשובה, לשם הבהרת הסוגיה האמיתית השנויה במחלוקת בין הצדדים. בכתב התשובה, טענו המשיבים, כי הסכומים, שלטענת המבקשים הועברו למשיבים לשם פירעון החוב הנתבע, שולמו למעשה עבור חובות קודמים של המבקשים למשיבים.
בעקבות הגשת כתב התשובה הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקתו בטענה כי כתב התשובה מהווה הרחבת חזית אסורה, ולמעשה מהווה תביעה חדשה לגמרי שלמבקשים לא ניתנה הזדמנות להתגונן בפניה. כמו כן, טענו המבקשים כי אותה תביעה חדשה הינה תביעה בגין חובות שהתיישנו. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 2.6.2003, קבע כי טענת המשיבים בדבר החובות הקודמים אינה מהווה תביעה חדשה בגין חובות אלו, אלא מהווה מענה בלבד לטענה שהעלו המבקשים עצמם. באשר לשאלת התיישנותם של החובות הקודמים קבע בית המשפט קמא כי, חוק ההתיישנות , תשי"ח-1958, קובע את התיישנותן של תביעות, וכי לא קיימת התיישנות של טענות. לאור קביעותיו אלו, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למחיקת כתב התשובה.
המשיבים מצידם הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה להגשת חוות דעת ותצהיר מטעם המשיב 6. במסגרת הדיון בפני בית המשפט המחוזי שנערך ביום 2.7.2003 טענו המבקשים כי הבקשה להגשת חוות דעת ותצהיר מטעם המשיב 6, לא הומצאה להם כדין, לפיכך, טענו המבקשים, לא הגיע המועד להגשת תגובה מצידם לבקשה, ועל כן ממילא טרם הבשילו התנאים למתן החלטה בבקשה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשים בעניין ההמצאה, וקיבל את בקשת המשיבים דכאן, בהעדר תגובה מצד המבקשים.
כנגד שתי ההחלטות הללו משיגים המבקשים בפנינו.
לגבי ההחלטה מיום 2.6.2003, חוזרים המבקשים על הטענות שטענו בפני בית המשפט המחוזי. באשר להחלטה מיום 2.7.2003, המבקשים חוזרים על טענתם, שנטענה בפני בית המשפט המחוזי, כי הבקשה להגשת חוות הדעת והתצהיר לא הומצאה להם כדין, כיוון שנמסרה להם מבלי שצורפה לה הודעה ערוכה בטופס 25 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי") , וזאת, בניגוד להוראת תקנה 241(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. כמו כן, המבקשים מוסיפים וטוענים, כי בדומה לכתב התשובה, גם בחוות הדעת ובתצהיר המשיב 6 יש משום הרחבת חזית אסורה.
לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה החלטתי כי דין הבקשה להידחות. טענות המבקשים נטענו בפני בית המשפט המחוזי, ונדחו על ידו, ובצדק נדחו. המקום בו נדרש התובע לטעון כי התשלום ששילם הנתבע שולם בגין חוב אחר הינו כתב התשובה (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי ,
(מהדורה שביעית, 1995) , בעריכת ש' לוין, 321, ה"ש 74), טענה זו אינה מהווה תביעה חדשה בגין חובות אחרים אלא מענה בלבד לטענה שהעלו המבקשים עצמם. בנפול טענת המבקשים בעניין זה, נופלת גם טענת ההתיישנות, שכן, כפי שציין בית המשפט קמא, חוק התיישנות תשי"ח-1958, קובע את התיישנותן של תביעות, להבדיל מהתיישנותן של טענות. גם הטענה לגבי המצאת כתב התשובה נדונה ונדחתה על ידי בית המשפט קמא, ובנסיבות העניין לא מצאתי סיבה להתערב בקביעתו.
דין הבקשה להידחות, איפוא. המבקשים ישאו בשכר-טרחת עורך-הדין של המשיבים בסכום של 15,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"א בחשון תשס"ד
(16.11.2003).
ש ו פ ט