רע"א 6261/97 אברהם בוזנשוילי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם בגניבה ובעיסקה במטבע חוץ. בפסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, הורשע המבקש באישומים אלה. על פי האמור בפסק הדין ובכתב האישום, גנב המבקש מן המתלוננת סכום כסף, תוך החלפת מטבע חוץ לשקלים. בית המשפט נתן אמון מלא בעדותה של המתלוננת בדבר נסיבות המקרה ובדבר זיהויו של המבקש כמבצע העיסקה. בית המשפט בחן גם את נסיבות מעצרו של המבקש, והסיק מהן כי אכן המבקש ידע במה המדובר, שכן הוא הציע למתלוננת סכום נכבד במעמד זה. בה בעת, לא נתן בית המשפט אמון בגירסתו של המבקש, לעניין סיבת נוכחותו במקום מעצרו כמו גם להצעתו לפיצוי המתלוננת. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי תמוהה היא העובדה, כי המשטרה לא בחנה עד תומה את גירסתו של המבקש בדבר קיום אליבי. דא עקא, ציין בית המשפט, כי אין הוא מוצא בעובדה זו כשלעצמה סיבה לזיכויו של המבקש, בשל האמון שרכש לעדותה של המתלוננת, וחוסר האמון היחסי שנתן לעדותה של אשת המבקש, על פיה שהה המבקש עימה בביתו, בעת ביצוע העבירה שיוחסה למבקש.

2.המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בדעת רוב, נדחה ערעורו. בית המשפט ציין את התשתית הראייתית הקיימת בנדון, ואת מידת האמון שניתנה בערכאה הראשונה לעדותה של המתלוננת ולזיהויה הספונטאני את המבקש, כמבצע העיסקה. אף בית המשפט המחוזי מתח ביקורת על גופי החקירה, משלא בדקו כנדרש את האליבי שנטען על ידי המבקש. אולם קבעו כי למרות כשל זה, עומדת הרשעתו של המבקש בעינה, ואין מקום לזיכויו. שופט המיעוט סבר, כי יש לקבל את הערעור, לאור אי בדיקת האליבי האמור על ידי המשטרה. מטעם זה, סבר בית המשפט בדעת המיעוט, כי לא נשטחה התשתית המתאימה לשם קביעת אשמתו של המבקש מעבר לספק סביר. בית המשפט בדעת המיעוט הוסיף, כי אין למצוא עיגון כה חזק בעצם הזיהוי הספונטאני בנסיבות המקרה.

3.על פסק דין זה מונחת בפני בקשת רשות ערעור מטעם המבקש. טענתו היא, כי שגו הערכאות קמא משביססו את הרשעתו למרות היעדר בדיקה נאותה של המשטרה את טענת האליבי שלו. לדידו, אי בדיקת האליבי בנסיבות העניין יורדת לשורש הרשעתו, כאשר חובת הבדיקה האמורה הינה הלכה פסוקה מימים ימימה, שאין לסטות הימנה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המבקש, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. אין חולק, כי הערכאות קמא מתחו ביקורת על פעולת המשטרה בעניין דנן, בשל אי בדיקת טענת האליבי. דא עקא, שאין בעובדה זו כשלעצמה בכדי ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה בערכאה שלישית. אכן, גם אם שגו הערכאות קמא במשקל שניתן לאי בדיקת האליבי - ומבלי לקבוע עמדה לעניין זה - הרי שמסקנתם היתה, כי לא נגרם למבקש עיוות דין במקרה דנן לאור שאר התשתית העובדתית שהיתה בפניהם. לשון אחר: אין בפני אותה שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות כללית, החורגת מן העניין של הצדדים להליך, ושיש בה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). על כן, דין הבקשה להידחות. ממילא מתבטל עיכוב הביצוע מיום 24.10.97.

הבקשה נדחית.