רע"א 6264/00 שרה חריש נ. עזבון המנוחה רבקה צ'צ'יק

1.המנוחה רבקה צ'צ'יק ז"ל, אמן של המבקשת (להלן: שרה) והמשיבה 2 (להלן: נאוה), נפטרה בתאריך 4.1.96 והותירה אחריה עזבון שכלל, בין היתר, ארבע דירות, עליהן נמנתה הדירה בה התגוררה (להלן: דירת המגורים), ושלוש דירות נוספות, שערך שלושתן יחד הוא כערך דירת המגורים. רכוש זה חולק על-פי צוואתה של המנוחה באופן הבא: דירת המגורים ודירה נוספת צוו בשלמותן לנאווה ושתי הדירות הנותרות צוו לשרה ונאווה באופן שווה.

בנוסף לדירות, הייתה המנוחה בעלת 80% מהון המניות של חברת קולנוע סמדר בע"מ (להלן: החברה), אשר חבה כספים רבים לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק). המנוחה ערבה בערבות אישית כלפי הבנק לחוב החברה, ואף שיעבדה לטובת הבנק את זכויותיה בדירה מסוימת שהייתה בבעלותה, היא אחת הדירות אשר צוותה לשרה ונאוה בחלקים שווים (להלן: הדירה הממושכנת).

2.בתאריך 8.12.96 קיבל העיזבון דרישה מן הבנק לתשלום סך של כ818,000- ש"ח בגין ערבותה האישית של המנוחה לחוב החברה. מנהל העיזבון סבר, כי יש לפרוע את החוב בהקדם וכי הדרך היחידה שבה ניתן לעשות כן מצויה במימוש הדירה הממושכנת. לפיכך פנה מנהל העיזבון בתאריך 29.1.97 לבית-המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות ברוח זו. נאוה תמכה בבקשה ושרה התנגדה לה בטענה, כי לפני ביצוע התשלום לבנק יש לברר את תוקף שטר המשכנתא שעליו חתמה המנוחה וכן את גובה חוב העיזבון לבנק.

לאחר קיום הליכים משפטיים ממושכים הגיעו הצדדים לפשרה, לפיה תסכים שרה למכירת הדירה הממושכנת וזאת בתנאי, שמנהל העזבון ירשום משכנתא לטובת שרה על חלקה של נאוה בדירה הנוספת שצוותה לשתיהן במשותף (להלן: הדירה המשותפת). הסכמת הצדדים קיבלה תוקף על-פי החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים מתאריך 14.2.00. בהחלטה זו צויין, כי רישום המשכנתא נועד להבטיח את זכויותיה של שרה בדירה המשותפת, כלפי העזבון ונאוה, במסגרת פעולות ההתחשבנות שייעשו ביניהם לצורך חלוקה סופית של העזבון, ובין-היתר, במסגרת בירור חבותה של שרה כלפי הבנק.

לאחר דברים אלה נמכרה הדירה הממושכנת, ברם, עקב התמשכות הליכי המשפט צבר חוב העזבון לבנק ריבית, וכן נצברו חובות כלפי מנהל-העזבון, כך שבתמורת המכר לא היה די לכיסוי חובות אלה. לפיכך פנה מנהל העזבון לבית-המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות למכירת שתי הדירות הנותרות, היינו: הדירה המשותפת, והדירה שצוותה לנאוה בשלמותה (שאינה דירת המגורים). למרות התנגדותה של שרה לכך, ולאחר שלא נמצא כל מקור מימון אחר לכיסוי חובות העיזבון, קיבל בית-המשפט המחוזי את בקשת מנהל-העזבון והורה לו למכור את הדירות. בהחלטה זו לא התייחס בית-המשפט המחוזי למשכנתא שהוטלה על חלקה של נאוה בדירה המשותפת לטובת שרה.

לאחר מתן החלטה זו פנה מנהל העזבון לבית-המשפט המחוזי בשנית, בבקשה למחיקת המשכנתא, אשר נרשמה לטובת שרה בדירה המשותפת בהתאם לאמור בהחלטת בית-המשפט המחוזי מתאריך 14.2.00. שרה התנגדה לבקשה. בתאריך 18.6.00 קיבל בית-המשפט המחוזי (השופט צבי כהן) את הבקשה למחיקת המשכנתא בכפוף לכך, שמנהל העזבון ישמור בידיו את חלקה היחסי של שרה בתמורת המכר, וזאת בתנאי ששרה תביא לפני בית-המשפט המוסמך את טענותיה הנזכרות בהחלטה מתאריך 14.2.00, בתוך 30 ימים מיום השלמת המכר.

3.מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, בגידרה טענה המבקשת, כי לא ניתן לבטל את המשכנתא, זכות רשומה במקרקעין, במסגרת בקשה למתן הוראות למנהל עזבון; החלופה שקבע בית-המשפט המחוזי למשכנתא אינה ראויה, שכן מחייבת את המבקשת לפתוח בהליכים משפטיים בתוך זמן קצר; בית-המשפט המחוזי חרג מהסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ללא הנמקה מספקת; לגופו של עניין - טובת העזבון מחייבת מכירת דירה אחת בלבד, דירתה של נאוה.

המשיבים טענות בתשובותיהם, כי שרה פעלה בחוסר תום-לב לאורך ההליך כולו; כי לאחר שבמשך מספר חודשים לא העלתה שרה את טענותיה, בגינן נרשמה לטובתה המשכנתא על הדירה המשותפת, ניתן למחוק את המשכנתא; וכי לצורך פרעון חובות העזבון יש הכרח במכירת שתי הדירות.

4.החלטתי לקבל את בקשת הרשות לערער ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

כאמור בהחלטת בית-המשפט המחוזי מתאריך 14.2.00, המשכנתא נרשמה לטובת שרה על-מנת להבטיח את זכויותיה כלפי העזבון, וזאת כנגד הסכמתה, כי דירה אחת מתוך שתי הדירות שצוו לה ולנאוה בחלקים שווים תמכר, על-מנת לפרוע את חובות העזבון כלפי הבנק. מנוסח החלטה זו עולה, כי רישום המשכנתא אינו מותנה בדבר, וודאי שאינו מותנה בכך ששרה תעלה את טענותיה כנגד העזבון והבנק בתוך תקופת זמן מסויימת.

בנסיבות אלה, וכל עוד לא נערכה ההתחשבנות בין שרה לבין העזבון, בגינה, כאמור, נרשמה המשכנתא מלכתחילה, אין מקום למחיקת המשכנתא, אף אם קיימים טעמים טובים למכירת הדירה המשותפת. כמו-כן, אין בחלופה שנקבעה על-ידי בית-המשפט המחוזי, לפיה ישמור מנהל העזבון בידו את התמורה היחסית מדמי המכר לתקופה קצובה, כדי להוות תחליף ראוי למשכנתא.

תוצאת הדברים היא, כי החלטת בית-המשפט המחוזי מתאריך 18.6.00 מבוטלת, במובן זה שאין למחוק את המשכנתא שנרשמה על חלקה של נאוה בדירה המשותפת לטובת שרה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.