רע"א 6269/01 אריה קדם נ. פלורה שאוליאן

בפניי בקשה למתן החלטה דחופה בפגרה, ולהמרת ערבון בהתחייבות עצמית.

1.נשוא הבקשה למתן החלטה דחופה היא בקשת רשות לערער שהגיש המבקש לבית המשפט ביום 9.8.01. בקשת הרשות לערער סבה על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופט י' זפט) מיום 5.8.01, בה נדחתה בקשת המבקש לעכוב בצוע החלטה של בית מפשט השלום. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כי - בניגוד לנטען ע"י המבקש - "אין כל בהילות או דחיפות בבקשה".

החלטת בית משפט השלום האמורה אשר לא צורפה להליך שבפני, או לבקשת הרשות לערער - היא, על פי התיאור שבבקשה שבפניי - החלטה ליתן צו מניעה, המתייחס לשימוש בנכס מקרקעין, אשר המבקש טוען כי הינו, למעשה, צו לפינויו מן המקרקעין. בנימוקיו לבקשה המבקש טוען, בין השאר, כי העניין דחוף ביותר, נוכח העובדה שמדובר בפגיעה חמורה בזכות הקניין שלו, וכי נזקיו לא ניתנים לפיצוי, בשל חסרון כיס של בעל הדין שכנגד. הוא טוען גם, כי אין כל צורך, בהליך זה, בתגובת הצד שכנגד.

2.החלטתי לדחות את הבקשה. בלא להתייחס לעצומה של החלטת בית משפט קמא, מלוח הזמנים שבתיק ברור כי הדחיפות שהמבקש מנסה להציג, אינה תואמת את מהלכיו שלו. צו המניעה נשוא ההתדיינות הוצא, על פי טענת המבקש, ביום 7.3.01, במעמד צד אחד. עולה מן התיק, כי הבקשה לבטולו הוגשה ביום 17.4.01, כחודש וחצי אחרי כן. הצו אושר בהחלטה של בית משפט השלום מיום 5.6.01, אשר נתקבלה אצל המבקש ביום 8.7.01. המבקש פנה לבית משפט השלום (ונדחה בו ביום), לעכב את ביצוע ההחלטה רק ביום 18.7.01. אחרי כן, המתין המבקש שבועיים וחצי עד שפנה לבית המשפט המחוזי בבקשה נשוא בקשת הרשות לערער, ביום 5.8.01. פנייתו של המבקש לבית המשפט העליון היתה ביום 9.8.01, בבקשת רשות ערעור. הבקשה הבהולה שבפני הוגשה שבוע ימים אחרי כן, ביום 16.8.01.

תמונה זו של ההליכים אינה מצביעה על בהילות כזו, מצד המבקש עצמו, המצדיקה העתרות לבקשה שבפני. בכל מקרה, יש לציין כי אם ימצא בית המשפט העליון כי יש צורך בכך, תידרש תגובת הצד השני לבקשה. העובדה שלדעת המבקש יש בסיס איתן לבקשת הרשות לערער, אינה מייתרת את הצורך בתגובה כאמור של הצד השני, אשר עמדתו יכול ותהיה שונה. גם לצד השני, נתונה על פי השיטה המשפטית שלנו, זכות להשמע בטרם תינתן החלטה בענינו.

3.אשר לבקשה להמיר ערבון בהתחייבות עצמית, לא ראיתי בה ממש. מהבקשה עולה לכאורה כי למבקש יכולת להפקיד את הערבון הנדרש, וגם אם יש למבקש טענות הראויות להתברר, אין בכך כדי להבטיח כי בקשתו תתקבל, וכי לא יחוייב בהוצאות הצד שכנגד. מטרת הערבון היא, כידוע, הבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד. לעניין זה אין די בהתחייבות עצמית של המבקש. אם ברצונו להביא לשמיעה דחופה של בקשתו, יזדרז המבקש ויפקיד את הערבון. אחרי כן, תובא בקשת הרשות לערער בפני שופט, לצורך המשך הטיפול בה.