רע"א 627/04 כלל - חברה לביטוח בע"מ נ. אתי פרץ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' עמית) במסגרת בקשה שהגישה המשיבה לתשלום תכוף.

בין הצדדים לבקשת רשות ערעור זו מתנהלת תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ועל פי האמור בתגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור היא מצויה בשלבים מתקדמים. במסגרת תביעה זו, קבעו מומחים רפואיים, שמונו על ידי בית המשפט קמא, למשיבה נכויות במספר תחומים (בתחום רפואת העיניים – 40%, בתחום הכירורגיה הקוסמטית – 31%, בתחום הנפשי – 15%, בתחום רפואת הפה והלסתות – 15%, ובתחום האורטופדיה - 5%). עניינה של בקשת רשות ערעור זו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, בבקשתה של המשיבה לתשלום תכוף, שניתנה לאחר שנחקרה המשיבה על תצהירה בפני בית המשפט. בית המשפט קמא העריך, באופן גלובלי, את צרכיה של המבקשת בסכום של 6,000 ש"ח לחודש ופסק לה סכום של 36,000 ש"ח, בצרוף שכר טרחת עורך דין בגובה 13% ומע"מ, לתקופה של ששה חודשים שלאחר ההחלטה.

2.בבקשת רשות הערעור שהגישו, טוענות המבקשות כי החל מחודש נובמבר 2003 מקבלת המשיבה קצבה חודשית בסך של כ- 2,000 ש"ח מן המוסד לביטוח לאומי. לטענת המבקשות, שגה בית המשפט קמא בכך שלא התחשב בקצבה זו, ובתשלומים חד פעמיים בסך כולל של 26,461 ש"ח שקיבלה המשיבה מן המוסד לביטוח לאומי, בעת שחישב את התשלום התכוף המגיע למשיבה. המבקשות מוסיפות כי החלטתו של בית המשפט קמא למעשה מעשירה את המשיבה ובכך מחטיאה את תכליתן של הוראות הדין בדבר תשלום תכוף. המשיבה טוענת, לעומתן, כי בקשת רשות הערעור הינה קנטרנית וטרדנית לאור השלבים המתקדמים בהם נמצאת התביעה בבית המשפט המחוזי. המשיבה מציינת כי כל חוות הדעת מטעם המומחים הרפואיים, שמינה בית המשפט, הוגשו, וכי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה בהתבסס על תחשיבי נזק שיגישו הצדדים בית המשפט יציע פשרה שתסיים את התיק. כמו כן, טוענת המשיבה שאין כל חשש כי סכום כל התשלומים התכופים יעלה על סכום הפיצוי הסופי הכולל. לעניין זה, מפנה המשיבה לדברי בית המשפט קמא, בהחלטה שנתן במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשות, שם ציין בית המשפט כי גובה הפיצוי המגיע למשיבה בגין כאב וסבל בלבד עולה על 100,000 ש"ח.

3.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי לא התעלם מן התגמולים שקיבלה המשיבה מן המוסד לביטוח לאומי, וציין רק כי סכומים אלה מאפשרים למשיבה לנהל בשלב זה את חייה שלא בדוחק ובצמצום. אכן, ככלל שומה על בית המשפט להתחשב בכל הכנסותיו השוטפות של הנפגע במסגרת חישוב התשלום התכוף, ובכלל זאת, גם בקצבת הביטוח הלאומי שהוא מקבל, אך נראה, כאמור, כי בית המשפט קמא לא התעלם מכל אלה. מכל מקום, לאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים וכיוון שתחשיבי הנזק מטעם המשיבה הוגשו כבר לבית המשפט קמא, ותחשיבי הנזק מטעם המבקשות צפויים להיות מוגשים בקרוב, אם טרם הוגשו, דומה כי התביעה בבית המשפט קמא עומדת לקראת סיום. גם מטעם זה, אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא (רע"א 200/91 עזבון בן אמו נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ , תקדין עליון 91(1) 1213). למעלה מן הנדרש, יצוין, כי זוהי בקשת רשות הערעור השנייה שמגישות המבקשות בעניין החלטה של בית המשפט קמא בבקשה לתשלום תכוף. בהחלטתו בבקשת רשות הערעור הקודמת, קבע כבוד המשנה לנשיא אור כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, ובהן שיעור הנכות שנקבע למשיבה, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין תשלום תכוף. דברים אלה יפים גם לענייננו, ויש להוסיף עליהם גם את עובדת היותו של הסכום עליו נסובה המחלוקת בבקשת רשות ערעור זו נמוך יחסית. כלל הוא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות בעניין תשלום תכוף בהיעדר סיבות מהותיות. מקרה זה רחוק מכך, וצודקת המשיבה בטענתה כי טוב היה אילו לא הוגשה בקשת רשות ערעור זו כלל.

הבקשה נדחית, המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.