רע"א 6275/19 יוסי נחמני נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

המבקש, יוסי נחמני (להלן: נחמני ), הוא בעל מניות בחברת 'קלדור אומנות אלומיניום' בע"מ (להלן: החברה ), אשר נקלעה לחדלות פירעון והוגשה בקשה לפירוקה. נחמני מחזיק במניות החברה בשותפות עם מרדכי מטודי (להלן: מטודי ), המצוי בהליך פשיטת רגל (פש"ר 15264-08-19), במסגרתו ניתן צו כינוס לנכסיו. נחמני ומטודי ערבים אישית לחלק מחובותיה של החברה, וחייבים, יחד ולחוד, סך של כ-2,700,000 ₪.

2.

ביום 27.8.2019 הגיש נחמני בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בקשה לאישור הסדר נושים על-פי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ). לשיטתו של נחמני, הוא חב במחצית מן החוב האמור, ומטודי חב במחצית השנייה של החוב. על-פי ההצעה, נחמני ישיב לנושיו סכומי כסף בשיעור של 15% מסך החוב, המהווים 30% ממחצית החוב, ולטענתו די בכך על מנת לעמוד בתנאי הסף הקבוע בסעיף 19א(ג) לפקודה, לפיו "בית המשפט רשאי לאשר את ההצעה אם מצא שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח שאילו ניתן צו כינוס ביום הגשת הבקשה היה בר תביעה" (ההדגשה הוספה – נ' ס'). בקשתו של נחמני לאישור ההסדר נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.9.2019. בית המשפט קבע, כי במצב הדברים הנוכחי לא ניתן להבטיח כי יוחזרו לנושים 30% מחובותיהם, ועל כן ההצעה אינה עומדת בתנאי הסף הקבוע בסעיף 19א(ג) לפקודה, ולא ניתן לאשרה. לעניין זה הודגש, כי נחמני ומטודי חייבים יחד ולחוד, ובעת הזאת "לא ברור איזה דיבידנד ישולם, אם בכלל, בהליך הנוסף, בבקשת השותף [מטודי – נ' ס'] למתן צו כינוס. לפיכך, יש לבחון את הצעת החייב ביחס להיקף חובותיו, ואלו עומדים על סך החוב הכולל" .

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

3.

בבקשתו טוען נחמני, כי בית המשפט המחוזי שגה כשדחה על הסף את הצעתו להסדר נושים, שכן ההצעה כוללת החזר של 30% מחובותיו-שלו, ולפיכך עומדת בתנאי הסף שבסעיף 19א(ג) לפקודה. נחמני סמך את עמדתו על פסק הדין ברע"א 4067/18 פיינשטיין נ' עו"ד אופיר יצחק (30.6.2019) (להלן: עניין פיינשטיין ), שם נקבע כי במצבים שבהם שניים חבים בחוב יחד ולחוד, ומגישים בקשה משותפת להסדר נושים – די בכך שההסדר המוצע יכלול החזר של 30% מסך החוב המשותף, ולא נדרש כי כל אחד מהחייבים ישלם 30% מהחוב בעצמו. לדברי נחמני, הרציונל שהוביל לפסק הדין בעניין פיינשטיין תקף גם בענייננו-אנו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המשיבים. בסעיף 19א(ג) לפקודה נקבעה דרישת סף לאישורו של הסדר נושים, אשר הציע חייב טרם כניסתו להליכי פשיטת רגל. הצעה מעין זו עשויה לקבל את אישור בית המשפט, אם מצא בית המשפט "שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח שאילו ניתן צו כינוס ביום הגשת הבקשה היה בר תביעה" . לשון הסעיף חדה ומפורשת – לבית המשפט נתון שיקול הדעת לדרוש שיעור החזר מעל ל-30% על מנת לאשר את ההסדר; אולם כאשר גלוי וברור כי ההסדר לא יניב שיעור החזר של לפחות 30% מסך החובות, אין לבית המשפט שיקול דעת; דינה של ההצעה – להידחות. כפי שאמרתי בעניין פיינשטיין , "החוק איננו ממקד את 'מבטו' בחייב; המיקוד הוא ב חוב עצמו, ובדרישה כי ישולם שיעור מסוים ממנו" (שם, בפסקה 12). מקום שבו לא שוכנע בית המשפט, כי ישולם 30% מהחוב – תידחה ההצעה להסדר נושים. בנדון דידן, חייבים נחמני ומטודי את הסכום כולו, יחד ולחוד, ובשלב זה אין ודאות ביחס לסך ההחזרים שישולמו מצדו של מטודי, אם בכלל. בנסיבות אלה, פשיטא שאין יסוד סביר להניח כי אם יאושר ההסדר שהציע נחמני, יוחזרו לנושים סכומי כסף בשיעור של לפחות 30% מסך החובות.

5.

אשר לטענותיו של נחמני ביחס לפסק דין פיינשטיין – אין הנדון דומה לראיה. בעניין פיינשטיין , דובר בשני חייבים, יחד ולחוד, אשר הגישו בקשה משותפת לאישור הסדר נושים, לפיה ההחזרים של שניהם יחד הסתכמו לשיעור של כ-30% מסך חובותיהם הלא-מובטחים. באותו עניין נקבע, כי במצבים מעין אלה, על מנת לעבור את תנאי הסף, די בכך שההצעה בכללותה תסתכם לשיעור של 30% מכלל החובות הלא-מובטחים, ואין לדרוש מכל אחד מהחייבים להציע בעצמו דיבידנד בשיעור של 30% מכלל החובות. דהיינו, אין מקום להעלות את 'רף המינימום' שנקבע בסעיף 19א(ג) לפקודה, ולהציבו על שיעור שלמעלה מ-30%. מכאן אין להסיק את המסקנה שאליה הגיע נחמני, אשר מתבסס על הנחה שגויה ולפיה ניתן 'לפצל' את החוב לשני חלקים שווים. במצבים שבהם אין בנמצא הצעה להסדר הכולל פירעון של לפחות 30% מסך החובות, ולא ניתן לבחון את עניינם של שני החייבים במקביל, אין באפשרותו של בית המשפט להוריד את הרף ולאשר הצעה שבמסגרתה שיעור ההחזרים הוא מתחת ל-30%.

6.

נוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה מאת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.