החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 6275/19 יוסי נחמני נ. כונס הנכסים הרשמי

ניתן ביום

בקצרה

חדלות פירעון · הסדר נושים לחייב טרם כניסה להליכי פשיטת רגל - רף 30% מחובות לא מובטחיםבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה על הסף בקשה לאישור הסדר נושים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשת רשות ערעור על דחיית הצעת הסדר נושים של חייב שחב יחד ולחוד עם שותפו בחוב של כ-2.7 מיליון ש"ח. בית המשפט קבע כי רף 30% לפי סעיף 19א(ג) לפקודה נבחן ביחס לסך החוב, ואין לפצל את החוב כדי להוריד את הרף. הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.

העובדות

המבקש הוא בעל מניות בחברה שנקלעה לחדלות פירעון, ושותפו במניות נמצא בהליך פשיטת רגל. המבקש ושותפו ערבים אישית לחובות החברה וחייבים יחד ולחוד סכום של כ-2,700,000 ₪. המבקש הציע הסדר נושים לפיו ישיב 15% מסך החוב, וטען כי הדבר מהווה 30% ממחצית החוב שלו; בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם די בכך שהצעת הסדר נושים של חייב יחד ולחוד עם שותפו תכלול החזר של 30% מסך החוב המשותף כדי לעמוד בתנאי הסף שבסעיף 19א(ג) לפקודת פשיטת הרגל?
  2. 2.האם יש לבחון את הצעת ההסדר ביחס להיקף החובות הכולל של החייב או ביחס לחלקו בחוב?

הלכות

  1. 1

    סעיף 19א(ג) לפקודת פשיטת הרגל מציב דרישת סף שאין לבית המשפט שיקול דעת להתיר לפחותה; כאשר גלוי וברור כי ההסדר לא יניב החזר של לפחות 30% מסך החובות, דינו להידחות.

    ״לשון הסעיף חדה ומפורשת – לבית המשפט נתון שיקול הדעת לדרוש שיעור החזר מעל ל-30% על מנת לאשר את ההסדר״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בעניין פיינשטיין נקבע כי בחייבים יחד ולחוד מספיק שההצעה המשותפת תסתכם ב-30% מכלל החובות, אך אין בכך כדי לאפשר פיצול החוב לחלקים שווים ולהוריד את הרף.

    ״אין באפשרותו של בית המשפט להוריד את הרף ולאשר הצעה שבמסגרתה שיעור ההחזרים הוא מתחת ל-30%״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הסדר נושים
  • פקודת פשיטת הרגל
  • חוב לא מובטח
  • שלושים אחוזים
  • יחד ולחוד
  • בר תביעה
  • צו כינוס
  • חייב
  • דיבידנד

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א

6275/19

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

המבקש:

יוסי נחמני

נ ג ד

המשיבים:

1. כונס הנכסים הרשמי

2. מימון ישיר מקבוצת ישיר 2006

בע"מ

3. רכב הנגב רחובות 2001 בע"מ

4. בית הזכוכית אלימלך

5. גולר סגנון בע"מ

6. וי. מטאל בע"מ

7. איסכור מתכות ופלדות בע"מ

8. פנדה תעשיית אלומיניום בע"מ

9. עידן 88 שיווק כלי עבודה (94)

בע"מ

10. כל מתכת מדן בע"מ

11. אול טרייד סחר מתכות בע"מ

12. כלל חברה לביטוח בע"מ

13. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

14. מס הכנסה - סניף אשדוד

15. בנק מזרחי טפחות בע"מ

16. בנק לאומי לישראל בע"מ

17. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

18. בנק הפועלים בע"מ

בקשת רשות ערעור על

החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.9.2019 בפש"ר 56762-08-19 שניתנה

על ידי כבוד השופט ג' דניאל

בשם המבקש:

עו"ד שחר בוטון

החלטה

1.

המבקש, יוסי נחמני (להלן: נחמני ), הוא בעל מניות בחברת 'קלדור אומנות אלומיניום' בע"מ (להלן: החברה ), אשר נקלעה לחדלות פירעון והוגשה בקשה לפירוקה. נחמני מחזיק במניות החברה בשותפות עם מרדכי מטודי (להלן: מטודי ), המצוי בהליך פשיטת רגל (פש"ר 15264-08-19), במסגרתו ניתן צו כינוס לנכסיו. נחמני ומטודי ערבים אישית לחלק מחובותיה של החברה, וחייבים, יחד ולחוד, סך של כ-2,700,000 ₪.

2.

ביום 27.8.2019 הגיש נחמני בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בקשה לאישור הסדר נושים על-פי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ). לשיטתו של נחמני, הוא חב במחצית מן החוב האמור, ומטודי חב במחצית השנייה של החוב. על-פי ההצעה, נחמני ישיב לנושיו סכומי כסף בשיעור של 15% מסך החוב, המהווים 30% ממחצית החוב, ולטענתו די בכך על מנת לעמוד בתנאי הסף הקבוע בסעיף 19א(ג) לפקודה, לפיו "בית המשפט רשאי לאשר את ההצעה אם מצא שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח שאילו ניתן צו כינוס ביום הגשת הבקשה היה בר תביעה" (ההדגשה הוספה – נ' ס'). בקשתו של נחמני לאישור ההסדר נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.9.2019. בית המשפט קבע, כי במצב הדברים הנוכחי לא ניתן להבטיח כי יוחזרו לנושים 30% מחובותיהם, ועל כן ההצעה אינה עומדת בתנאי הסף הקבוע בסעיף 19א(ג) לפקודה, ולא ניתן לאשרה. לעניין זה הודגש, כי נחמני ומטודי חייבים יחד ולחוד, ובעת הזאת "לא ברור איזה דיבידנד ישולם, אם בכלל, בהליך הנוסף, בבקשת השותף [מטודי – נ' ס'] למתן צו כינוס. לפיכך, יש לבחון את הצעת החייב ביחס להיקף חובותיו, ואלו עומדים על סך החוב הכולל" .

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

3.

בבקשתו טוען נחמני, כי בית המשפט המחוזי שגה כשדחה על הסף את הצעתו להסדר נושים, שכן ההצעה כוללת החזר של 30% מחובותיו-שלו, ולפיכך עומדת בתנאי הסף שבסעיף 19א(ג) לפקודה. נחמני סמך את עמדתו על פסק הדין ברע"א 4067/18 פיינשטיין נ' עו"ד אופיר יצחק (30.6.2019) (להלן: עניין פיינשטיין ), שם נקבע כי במצבים שבהם שניים חבים בחוב יחד ולחוד, ומגישים בקשה משותפת להסדר נושים – די בכך שההסדר המוצע יכלול החזר של 30% מסך החוב המשותף, ולא נדרש כי כל אחד מהחייבים ישלם 30% מהחוב בעצמו. לדברי נחמני, הרציונל שהוביל לפסק הדין בעניין פיינשטיין תקף גם בענייננו-אנו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המשיבים. בסעיף 19א(ג) לפקודה נקבעה דרישת סף לאישורו של הסדר נושים, אשר הציע חייב טרם כניסתו להליכי פשיטת רגל. הצעה מעין זו עשויה לקבל את אישור בית המשפט, אם מצא בית המשפט "שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח שאילו ניתן צו כינוס ביום הגשת הבקשה היה בר תביעה" . לשון הסעיף חדה ומפורשת – לבית המשפט נתון שיקול הדעת לדרוש שיעור החזר מעל ל-30% על מנת לאשר את ההסדר; אולם כאשר גלוי וברור כי ההסדר לא יניב שיעור החזר של לפחות 30% מסך החובות, אין לבית המשפט שיקול דעת; דינה של ההצעה – להידחות. כפי שאמרתי בעניין פיינשטיין , "החוק איננו ממקד את 'מבטו' בחייב; המיקוד הוא ב חוב עצמו, ובדרישה כי ישולם שיעור מסוים ממנו" (שם, בפסקה 12). מקום שבו לא שוכנע בית המשפט, כי ישולם 30% מהחוב – תידחה ההצעה להסדר נושים. בנדון דידן, חייבים נחמני ומטודי את הסכום כולו, יחד ולחוד, ובשלב זה אין ודאות ביחס לסך ההחזרים שישולמו מצדו של מטודי, אם בכלל. בנסיבות אלה, פשיטא שאין יסוד סביר להניח כי אם יאושר ההסדר שהציע נחמני, יוחזרו לנושים סכומי כסף בשיעור של לפחות 30% מסך החובות.

5.

אשר לטענותיו של נחמני ביחס לפסק דין פיינשטיין – אין הנדון דומה לראיה. בעניין פיינשטיין , דובר בשני חייבים, יחד ולחוד, אשר הגישו בקשה משותפת לאישור הסדר נושים, לפיה ההחזרים של שניהם יחד הסתכמו לשיעור של כ-30% מסך חובותיהם הלא-מובטחים. באותו עניין נקבע, כי במצבים מעין אלה, על מנת לעבור את תנאי הסף, די בכך שההצעה בכללותה תסתכם לשיעור של 30% מכלל החובות הלא-מובטחים, ואין לדרוש מכל אחד מהחייבים להציע בעצמו דיבידנד בשיעור של 30% מכלל החובות. דהיינו, אין מקום להעלות את 'רף המינימום' שנקבע בסעיף 19א(ג) לפקודה, ולהציבו על שיעור שלמעלה מ-30%. מכאן אין להסיק את המסקנה שאליה הגיע נחמני, אשר מתבסס על הנחה שגויה ולפיה ניתן 'לפצל' את החוב לשני חלקים שווים. במצבים שבהם אין בנמצא הצעה להסדר הכולל פירעון של לפחות 30% מסך החובות, ולא ניתן לבחון את עניינם של שני החייבים במקביל, אין באפשרותו של בית המשפט להוריד את הרף ולאשר הצעה שבמסגרתה שיעור ההחזרים הוא מתחת ל-30%.

6.

נוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה מאת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח בחשון התש"פ

(26.11.2019).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1סעיף 19א(ג) לפקודת פשיטת הרגל מציב דרישת סף שאין לבית המשפט שיקול דעת להתיר לפחותה; כאשר גלוי וברור כי ההסדר לא יניב החזר של לפחות 30% מסך החובות, דינו להידחות.
  2. 2בעניין פיינשטיין נקבע כי בחייבים יחד ולחוד מספיק שההצעה המשותפת תסתכם ב-30% מכלל החובות, אך אין בכך כדי לאפשר פיצול החוב לחלקים שווים ולהוריד את הרף.