פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6278/07
בפני:
כבוד השופט י' אלון
המבקשים:
1. בלסי קרן זוהר
2. ערן בלאסי
3. אייל חבאני
4. יניב חבני
5. הילה בלסי
6. חבני הרייתי אורטל
7. יצחק ממיה
8. ממיה חגית איריס
9. נועם קמאח
10. חרזי שוכר זוהר נפתלי
11. חזרי שוכר סופיה
12. משה שחב
13. עזבון סעיד מעודה ז"ל
14. מנחם מעודה
נ ג ד
המשיבה:
רומה אפרתי
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשים:
עו"ד יאיר שרף
בשם המשיבה:
עו"ד נאוה מורי
החלטה
1.
בפסקי דין שניתנו בבית משפט השלום בתל אביב (האחד מינואר 2000 והשני מנובמבר 2005), נפסק כי על ארבע עשר המבקשים שבפני לפנות מבנים ושטחי קרקע המוחזקים על ידם, המצויים בשכונת כפר שלם בתל אביב, שהינם בבעלות המשיבה. בקשות רבות ושונות שהגישו המבקשים, בערכאות השונות, לעיכוב ביצוע פסקי הדין, נדחו. לאחרונה, בהחלטות בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין) מיום 13.4.07 ו-13.6.07, בגדרן של בקשות ברע"א 3098/07, 3142/07, 3145/07 ו-3251/07 (באותן הבקשות נכללו מבקשים נוספים שאינם ברשימת המבקשים שבפני).
כתוצאה מהתמשכות הדיונים והעיכובים הארעיים בביצוע פסקי הדין, לא בוצעו שני צוי פינוי שהוצאו על ידי ראש ההוצאה לפועל שנועדו להתבצע ב-29.3.07 וב-17.4.07. משנדחו כל הבקשות לעיכוב ביצוע פסקי הדין, פנתה המשיבה פעם נוספת לראש ההוצאה לפועל להוצאת צוי פינוי חדשים במועד שייקבע.
במהלך המחצית השניה של יוני 2007 הוצאו הודעות פינוי לכל המבקשים, ובהן נקבע כי אם לא יפנה כל אחד מהמבקשים את נכס המקרקעין המוחזק על ידו יבוצע הפינוי בהתאם לסעיף 84 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, בין המועדים 15 עד 19 ביולי 2007.
2.
ביום 15.7.07, כשבועיים לאחר שהומצאו הודעות הפינוי למבקשים (וביום שנקבע בצווים לביצוע הפינוי), פנו הם בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד החלטות ראש ההוצאה לפועל הגלומות באותן ההודעות. אתמול, 17.7.07, דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' פלפל) את בקשת רשות הערעור.
מיד לאחר מכן, בשעה 20:00, הגישו לבית משפט זה את בקשתם זו, ובה מבקשים הם רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. בד בבד עם אותה בקשה הגישו המבקשים בקשה דחופה לעיכוב ביצוע הפינוי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. הוריתי בצו ארעי על עיכוב הביצוע עד לקבלת תגובת המשיבה לבקשה. התגובה, על צרופותיה, הוגשה הבוקר, ומכאן החלטתי זו, לאחר בחינת הבקשה ותגובת המשיבה על צרופותיהן.
3.
בבקשתם כורכים המבקשים שתי קבוצות טענות: האחת מכוונת למעשה כנגד פסקי הדין ולטענות רבות המועלות על ידם לעניין צדקתם, שאלת הבעלות והזכויות במקרקעין, הזכויות הנטענות על ידי המבקשים וטענות לגבי בעלי זכויות נוספים אחרים. אקדים ואציין, כי טענות אלה כולן אינן עניין כל עיקר להליכי התקיפה שמבקשים המבקשים לאחוז בהם כנגד ההחלטות הספציפיות של ראש ההוצאה לפועל הגלומות בהודעות הפינוי. טענות אלה הן עניין, אם בכלל, לתקיפה ערעורית של פסקי דין או להנמקת בקשות כאלה ואחרות לעיכוב ביצוע. אלה כאלה, אינם עניין כל עיקר לבקשה זו, והן נדחות בזה.
קבוצת הטענות השניה עניינה בהחלטות ראש ההוצאה לפועל, והיא מכוונת לשלושה פגמים נטענים בגוף הודעות הפינוי. האחת, כי זיהוי הנכסים בהודעות הפינוי אינו תואם את הוראות פסקי הדין. השניה, כי בניגוד להוראת תקנה 97(א) לתקנות ההוצאה לפועל, לא ניתנה האורכה של עשרים ואחד ימים מיום המצאת ההודעות ועד למועד ביצוע הפינוי. השלישית, בחלק מהודעות הפינוי מצויין בטעות כי הפינוי מבוצע בהתאם לפסק הדין של בית משפט השלום ב"רמלה", שעה שפסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב. מספר תיק בית המשפט הינו נכון ולא שגוי. אתייחס להלן לשלוש הטענות הנ"ל.
4.
אכן, תקנה 97(א) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי "מועד הפינוי יהיה לפחות עשרים ואחד יום מיום המצאת ההודעה...", ברם בסיפא לאותה תקנה נקבע כי "...לא בוצע הפינוי במועד הראשון שנקבע לכך, רשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע מועד אחר לפינוי, שיהיה קצר יותר מעשרים ואחד הימים האמורים". כמפורט לעיל, קדמו להודעות הפינוי הנוכחיות שתי הודעות פינוי קודמות, והפינוי לא התבצע במועדים שנקבעו בהם (במרץ ובאפריל 2007).
לאור זאת, ונוכח הוראת הסיפא לתקנה 97(א) – לא היתה איפוא מניעה שבדין לקביעת תאריכי הפינוי במועד מוקדם יותר מתקופת עשרים ואחד הימים הנ"ל.
5.
אשר לזיהוי הנכסים על גבי הודעות הפינוי, גם טענה זו אין בה ממש. הודעת הפינוי מתייחסת מפורשות לפסק הדין מכוחו היא הוצאה. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו את ההתאמה שנמצאה גם ברמת הפירוט בין הודעות הפינוי שהוצאו למבקשים 13 ו-14 למפורט בפסק הדין בעניינם.
אשר למבקשים 12-1, המבקשים אינם מצרפים לבקשתם זו, ולבקשתם לבית המשפט קמא, את מסמכי פסקי הדין שלטענתם אינם תואמים את הפירוט המופיע על גבי הודעות הפינוי. הם גם אינם טוענים כלל כי מי מהם מחזיק בנכסי מקרקעין אחרים בכפר שלם, שאינם הנכסים אותם נצטוו לפנות בפסק הדין, או כי הודעת הפינוי בעניינו של מי מהם מתייחסת לנכס אחר המוחזק על ידו שאיננו זה אותו נצטווה לפנות על פי פסק הדין.
וגם זאת, הודעת הפינוי – בחלקה האופרטיבי – תולה נקיטת הליכי הפינוי כולם בהתאם לאמור בפסק הדין. לאור זאת – גם דין טענה זו להידחות.
6.
אכן, נפלה טעות סופר מובהקת בהודעות הפינוי, ולפיה פסק הדין נשוא חלק מהודעות הפינוי ניתן כביכול בבית משפט השלום ברמלה, שהרי שאין חולק כי המדובר בבית משפט השלום בתל אביב.
בהינתן כל פרטי ההליכים, הצדדים, מספרי התיקים של בית משפט השלום, הודעות הפינוי וכל ההליכים הקודמים – נעלה מכל ספק כי המדובר בפליטת קולמוס ובטעות סופר מובהקות.
די במלוא הנתונים האמורים להסיר כל ספק כי אכן המדובר בהודעות פינוי בגין פסקי הדין שאכן ניתנו לפני שנים כנגד המבקשים, ושעל אף כל המאמצים המרובים טרם פונו על ידם עד עצם היום הזה.
לאור זאת, אני דוחה גם טענה זו של המבקשים.
7.
תוצאת הדברים הינה, כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהגישו בפניו המבקשים, וכי אין מקום למתן רשות ערעור בבית משפט זה על אותה ההחלטה.
אשר על כן, אני מחליט בזה כדלהלן:
א.
אני דוחה את בקשת הרשות לערער.
ב.
אני מבטל את ההחלטה הארעית, בהיעדר המשיבה, שניתנה אתמול (17.7.07) לעיכוב ביצוע פינוי המבקשים על פי הודעות הפינוי.
המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בקשה זו בסכום של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ג' באב התשס"ז (18.7.2007).
ש
ו פ ט