רע"א 6284/20 אתי עתיר נ. יהודית זונתאג

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"ר 20340-7-20, השופטת העמיתה ש' דותן ) ובצדה בקשה לעיכוב ביצועו. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטה של השופטת ר' ערקובי בכהונתה כרשמת בית המשפט המחוזי מיום 10.6.2020 שלא להורות על הארכת מועד להגשת ערעור.

2.

בתמצית, ייאמר כי ביום 27.1.2020 ניתן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו פסק דין מוסכם (תא"ח 41352-11-19, השופט ט' חבקין ) שהורה על פינויה של המבקשת מדירה שבה התגוררה בשכירות. בפסק דין זה צוין כי אין חולק שהסכם השכירות בא לסיומו ביום 15.10.2018, וכי חרף ההבנה לרצונה של המבקשת להישאר בה לא ניתן לכפות על בעלי הדירה, הם המשיבים, להתקשר עמה בחוזה. בהסכמת המשיבים ניתנה למבקשת שהות לפינוי הדירה עד ליום 27.4.2020.

3.

ביום 19.4.2020 המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, ובית משפט השלום הורה על קבלתה בהסכמת המשיבים, בכפוף לתנאים מסוימים שקבע בית משפט השלום. על-פי המתווה האמור, הותר למבקשת להוסיף ולהתגורר בדירה עד ליום 28.6.2020.

4.

ביום 14.5.2020 המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וזו נדחתה. רשמת בית המשפט המחוזי נדרשה למכלול השיקולים, ובהם העובדה שפסק הדין ניתן בהסכמה, היעדרה של מחלוקת בין הצדדים ביחס לכך שהסכם השכירות הסתיים וחרף זאת המבקשת אינה מפנה את דירתה, וכן הגשתה של הבקשה להארכת מועד הוגשה חודשיים לאחר שחלף המועד להגשת הערעור.

5.

המבקשת הגישה ערעור על כך, וזה נדחה כאמור בבית המשפט המחוזי שסמך את ידיו על ההחלטה האמורה.

6.

בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת מציינת בה את נסיבותיה האישיות, ובהן גילה ומצבה הרפואי שלטענתה אינו מיטבי. כמו כן, היא מעלה טענות שונות ביחס לחוזה השכירות ולהליכים שנוהלו בעניינו.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובה מטעם המשיבים. כפי שצוין קודם לכן, פסק הדין שהורה על פינויה של המבקשת מהדירה ניתן בהסכמתה ובמסגרתו ניתנה לה שהות של שלושה חודשים להתארגנות. בהמשך המשיבים אף ניאותו להסכים לעיכוב ביצועו של פסק הדין וכך קיבלה המבקשת פרק זמן נוסף בדירה. מעבר לאמור, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינה הקונקרטי של המבקשת. חרף ההבנה למצבה אף לא ניתן לומר כי נגרם למבקשת עיוות דין, ולמעשה אף להיפך. בהתאם לכך, ומכוח תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מורה על דחיית הבקשה.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.