רע"א 629/10 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ. קראשי אינטרנשיונל בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' שפירא ), בה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה 1 (להלן גם: קארשי ) ונתן צו מניעה זמני כנגד המבקשים וכנגד המשיבים 2 ו-3, המורה להם: "להימנע מלהפיץ ו/או לשווק ו/או למכור ו/או לפרסם ו/או לעשות שימוש כלשהו... של סדרה של כיסויים לחלה, העשויים בד שקוף במרכז, ומסגרת מלבנית, עליהם רקומים הכיתוב "שבת ויום טוב" במרכז וקישוטים ברקמת חרוזים בצבעים שונים, המפירים את זכויות המבקשת במוצרים המקוריים המפורטים בנספחים א' ו-ג' לבקשה...".

רקע

2.

להלן אפרט בקצרה את הרקע הרלוונטי לבקשה שבפניי, כפי שהוא מובא בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובכתבי הטענות שבפניי.

3.

קארשי עיצבה ושיווקה סדרה של כיסויים לחלה, הכוללת שימוש בבד שקוף, ברקמה ובחרוזים, בה היא טוענת לזכויות קנייניות. במשך שלוש שנים מכרה קארשי למרכז המתנות את המוצרים הללו.

4.

במהלך חודש ינואר 2009 החלה מרכז המתנות לייבא כיסויים לחלות מספק בסין. ביום 17.2.2009 פנה בא כוחה של קארשי במכתב אל מרכז המתנות, שכותרתו "הפרת זכויות קארשי אינטרנשיונל בע"מ – התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים".

זאת לאחר שגילתה, לטענתה, כי מרכז המתנות העתיקה סדרה זו של מוצריה. קארשי פנתה בעניין אל מרכז המתנות בכתב ובעל פה. במכתבה מיום 23.2.2009 דחתה מרכז המתנות את טענות קארשי מכל וכל.

5.

ביום 2.8.2009 הגישה קארשי לבית המשפט המחוזי בירושלים "בקשה דחופה למתן סעדים זמניים", בד בבד עם הגשת תביעתה כנגד המבקשות והמשיבים 2 ו-3 (ת"א 3402/09).

6.

מפרוטוקול הדיון מיום 5.8.2009 עולה, כי בית המשפט המחוזי ניסה להביא את הצדדים להסדר לפיו תתייתר שמיעת הבקשה למתן צו מניעה זמני, והדיון בתביעה לגופה יתקיים בחודש אוקטובר 2009. אולם, הניסיון להביא את הצדדים להבנות בעניין זה לא צלח. על כך, לדעתי, אין אלא להצטער.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

ביום 23.12.2009 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו בבקשה לסעד זמני. בית המשפט נעתר לבקשה, ונתן צו מניעה זמני כמפורט לעיל בסעיף 1. בית המשפט קבע, כי בחלק מכיסויי החלה של קארשי וכיסיי החלה של מרכז המתנות, קיימת זהות כמעט מוחלטת בטיב החומרים, בעיצוב, באיור, בגודל ובגימור. נקבע, כי השוני הוא מינורי ומתבטא בכך, שהאלמנטים מופיעים בשינוי קל במיקום או במספר החרוזים השזורים וכיוצא באלה.

8.

בית המשפט קבע, כי לא הופרך כי קארשי הינה יצרנית יודאיקה מוכרת ומוערכת מזה עשרות שנים, בעלת מוניטין מוכח בתחום הפעילות שלה. עובדה זו הוצגה בתצהירו של מר קארשי ושל רואה החשבון של קארשי. המשיבים ויתרו על חקירתו, ולפיכך יש לקבל את האמור בו כמוכח. כמו כן, המצהירים מטעם המשיבים עצמם אישרו, בחקירותיהם השונות, כי הם מכירים את המבקשת מזה שנים רבות, כאשר מרכז המתנות רוכשת מוצרים מהמבקשת ומשווקת לחנויות מזה למעלה מ-20 שנים. נקבע, כי לאור העובדה שמדובר בבקשה לצו מניעה זמני, היקף הראיות שהובאו להוכחת פעילותה של המבקשת והמוניטין שלה הינו מספק.

9.

עוד קבע בית המשפט, כי המבקשת הוכיחה גידול מרשים ועקבי משנת 2006 ועד לשנת 2008 במכירות הסדרה, דבר המעיד על הביקוש לה וממילא אף על המוניטין של הסדרה עצמה.

דיון

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיבה 1 לבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.

בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני, עליו לשקול שני עניינים: האחד- האם בתובענה העיקרית קיימת עילת תביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. העניין השני- מאזן הנוחות בין הצדדים- האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בדיקת קיומו של תנאי זה נעשית על דרך של איזון בין אינטרסים, ובעניין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת (השוו: רע"א 1719/09

בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ברוך לוק (החלטתי מיום 21.5.2009)).

12.

לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בנוגע לשאלת קיומו של

מוניטין – לא מצאתי מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה היקף הראיות שהובאו בפניו להוכחת פעילותה של המבקשת והמוניטין שלה הינו מספק, בשלב הסעד הזמני. בחינת קיומו של מוניטין באופן מעמיק, מקומה להיעשות בערכאה הדיונית, במהלך בירור התביעה העיקרית, ולא בבית משפט זה במסגרת בקשת רשות ערעור.

13.

באשר לדמיון בין המוצרים - בית המשפט מצטט בפסק דינו קטע ממהלך חקירה, שנערכה בהזמנת קארשי על ידי משרד חקירות פרטי. בקטע המצוטט מדגיש נציג המשיבה 2 - שגם כלפיה טוענת המבקשת כי היא משווקת כיסויי חלה מפירים - כי כיסויי החלה המשווקים על ידה דומים מאוד לכיסויים של קארשי: "דומה, דומה, דומה מאוד.. קארשי, אני... זה אותו הדבר. האבן במקום בימין עומדת בשמאל. זה שטויות...". אכן, כטענת המבקשים, הדברים הללו לא נאמרו על ידי נציגי המבקשת, כי אם על ידי נציג המשיבה 2. אולם, אין בכך כדי לפגום בתוכן הדברים, המעיד לכאורה על הדמיון הרב שבין שני הכיסויים, למצער לדעת נציג המשיבה 2. דברים אלה לגבי הדמיון בין שני הכיסויים, בנוסף להתרשמותו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומו של דמיון כזה, לאחר שבחן דגמים שונים של כיסויים, מבססים קיומה של עילת תביעה במידה הנדרשת בשלב הסעד הזמני. קרי, לא ניתן לומר כי תביעתה של קארשי היא 'תביעת סרק' על פניה.

14.

בנוסף, מאזן הנוחות נוטה אף הוא בעד מתן הצו; נציגי המבקשת העידו, כי כיסויי החלה שבמוקד המחלוקת מהווים חלק זניח ממוצריהם. כך, בדיון מיום 13.9.2009 העיד מר עזר דקר, מטעם המבקשת, ביחס לכיסויי החלה הללו, כי "מדובר בחלק זניח מאוד" ממוצרי המבקשת. מכל מקום, הנזקים העלולים להיגרם למבקשת מן הצו הזמני, הינם נזקים כספיים הניתנים להשבה.

15.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. לפי התוצאות, המבקשת תישא בשכר טרחת עו"ד המשיבה 1 בסך 15,000 ש"ח. באשר לבקשתם החלופית של המבקשים, להורות על הפקדת ערבות כנגד מתן הצו – על המבקשים לפנות בבקשה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי יטיב לבחון בקשה כזו, בשים לב, בין היתר, לשלב בו נמצא התיק העיקרי ולמועד ההכרעה הצפוי בו.