פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6290/13 - א'
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. סמי דה קלו עו"ד
2. עופר דה קלו עו"ד
נ ג ד
המשיבים:
1. מטילדה מויאל
2. יוסף מויאל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט הבכיר גינת) מיום 21.7.13 בע"א
11751-10-12
בשם המבקשים:
בעצמם
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט הבכיר גינת) מיום 21.7.13 בע"א 11751-10-12, בגדרו נתקבל בחלקו ערעורם של המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת פרוסט-פרנקל) מיום 12.6.12 בת"א 24519-04-10. עניינם של הבקשה וההליכים שקדמו לה – שכר טרחתם של המבקשים בגין שירותים משפטיים שנָתנו למשיבים.
ב.
לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. הבקשה אינה מעלה לאמיתה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים, ועל כן אינה באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. יש לציין, כי לטענתם של המבקשים מדובר בגלגול שיפוטי חמישי (!) במספר; מדיניות משפטית ראויה מחייבת, כי במקרים כגון דא, ההתערבות תהא במשורה שבמשורה.
ג.
גם לגוף הדברים לא נמצא מקום להיעתרות לבקשה. טענתם העיקרית של המבקשים היא כי בית המשפט המחוזי הכריע בניגוד להחלטות שיפוטיות חלוטות שניתנו בעניינם של הצדדים, בהן – כך נטען – נקבע שהסכם שכר הטרחה ביניהם לא כלל את פעולותיהם של המבקשים בהליכי כינוס נכסים, ועל כן חוטאת, לפי הטענה, לעקרון סופיות הדיון; מכן הטענה לנושא בעל עניין משפטי מערכתי. ואולם, על פני הדברים עולה מאותן החלטות, כי לא ניטעו בהן מסמרות באשר להסכמות בין הצדדים ותוכנן, אלא נקבע שדרישתם של המבקשים לשכר טרחה בגין פעולות שנעשו קודם להליכי הכינוס יכולה לדור בכפיפה אחת עם קבלת שכר טרחה בגין פעולותיהם ככונסי נכסים. כך, למשל, בהחלטת ראש ההוצאה לפועל (הרשם גזית) מיום 6.4.10 (נספח 12 לבקשת רשות הערעור) נאמר, כי "שני הצדדים החרו והחזיקו בעמדתם לעניין שכר הטרחה והגרסאות לא נסתרו בחקירה הנגדית. לפיכך, ומאחר ואין עסקינן בתביעה עצמאית לא ניתן לקבוע בבירור מה היה הסיכום בין הצדדים, אם בכלל", ולהלן כי "בהיעדר הסכמה אודות גובה שכר הטרחה של עו"ד דה-קלו בגין פעולות שבוצעו ושירותים שניתנו טרם המינוי לכונס נכסים הרי שהדרך לקבוע את השכר המגיע לו הינה בהגשת תביעה לבית המשפט המוסמך".
בית המשפט המחוזי קבע (פסקה 14 לפסק דינו), בהסתמך על מסמכים שנערכו על ידי המבקשים , כי שכר הטרחה שדרשו מן המשיבים כלל את מימוש הדירה באמצעות כינוס הנכסים. טענותיהם של המבקשים באשר לקביעה זו הן פרטניות ותחומות למחלוקת, ואין בהן משום "נופך הלכתי"; על כן אינן מצדיקות דיון בגלגול שיפוטי נוסף.
ד.
אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע. לא בלי התלבטות, לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.
ניתנה היום, י"ג בתשרי תשע"ד
(17.9.2013).
ש ו פ ט