רע"א 6306/05 חנאן סלאמה נ. עיריית עכו

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' ברלינר, י' עמית, ר' סוקול) שעניינו תביעת פיצויים בגין נזקי גוף של המבקשת.

המבקשת, חנאן סלאמה (להלן: המבקשת ), ילידת 1992 שיחקה ביום 18.6.2002 בגן עירוני בעכו ונפגעה משיח קוצני. למבקשת נגרם נזק בעינה, והיא תבעה בגינו, בבית משפט השלום, את עיריית עכו ואת המבטחת שלה, אריה חברה לביטוח, הן המשיבות שבפנינו (להלן: המשיבות ). בית משפט השלום (כבוד השופט ע' נווה) נדרש, בפסק-דינו החלקי מיום 21.11.2004, לשאלת האחריות וקבע כי העירייה חבה בנזיקין כלפי המבקשת, בשל רשלנותה באחזקת הגן שיצרה סיכון בלתי-סביר כלפי המשחקים בו. אולם, בית משפט השלום הוסיף וקבע כי יש להטיל "50% רשלנות תורמת על התובעת [המבקשת – א"ר] לאור התנהגות אימה", שכן האם התרשלה בהשגחה עליה. בפסק-דינו המשלים, מיום 27.7.2004 קבע בית משפט השלום כי למערערת נגרמה נכות בשיעור 19.5% לצמיתות, וכי הסכום הכולל של נזקיה עומד על 466,000 ש"ח. לאור ה"אשם התורם" של האם, חייב בית המשפט את המשיבות במחצית מסכום זה.

על פסק-דינו של בית משפט השלום ערערו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי. השופטים בבית המשפט המחוזי היו תמימי דעים כי אף אם יש לייחס לאם חלק בגרימת התאונה, אין לנכות בשל כך מן הפיצויים שנפסקו למבקשת, מכיוון שלא ניתן לזקוף את האשם של האם לחובתה של המבקשת, ומכיוון שלא הוגשה הודעת צד שלישי נגד האם. עם זאת, השופטים נחלקו ביניהם בשאלת גובה הפיצויים שיש לפסוק לזכותה של המבקשת. השופט ברלינר סבר כי יש להעמיד את סכום הפיצויים הכולל על סך של 366,000 ש"ח. מנגד, גרסו השופטים עמית וסוקול כי על אף שאין לנכות מן הפיצויים סכום בשיעור התרשלותה של האם, יש להותיר, בסופו של דבר, את הסכום שנפסק למבקשת בבית משפט השלום על כנו, ולפסוק לזכותה סך של 233,000 ש"ח.

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מלינה המבקשת בפנינו. לטענתה סכום הפיצויים שנפסק לזכותה בבית המשפט המחוזי אינו מבטא את הנזק שנגרם לה, ואינו עולה בקנה אחד עם סכומים שנפסקו בעניינים דומים.

דין הבקשה להידחות. טענותיה של המבקשת אינן מעוררות שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית-עקרונית המצדיקה התערבות ב"גלגול שלישי".

מעבר לצריך, יצוין כי בסופו של יום, אף אם הנימוקים לכך לא היו זהים, הגיעו שתי הערכאות הקודמות למסקנה זהה בעניין שיעור הפיצויים המגיע למבקשת מהמשיבות, זאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין ותוך שמקצתם הוערכו באופן גלובאלי. על כן, גם לגופו של עניין, לא מצאתי לנכון להתערב בסכום הפיצויים שנפסק למבקשת.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.