רע"א 6308/98 פלדמן ברוך נ. פלדמן נועה

1.בין אימם של משיבות 1-3 (שהן קטינות) ובין המבקש נחתם ביום 9.2.93 הסכם גירושין. ההסכם אושר על ידי בית המשפט. מכוח ההסכם, שולמו גם מזונות למשיבות.

2.ביום 28.8.97 הוגשה על ידי המשיבות לבית המשפט לענייני משפחה, באמצעות אימם, תביעה למזונות כנגד המבקש. המבקש טען בפני בית המשפט, כי המדובר בתביעה להגדלת מזונות ולא בתביעה ראשונה ועצמאית למזונות. בהחלטתו מיום 6.7.98 דחה בית המשפט את טענת המבקש. בית המשפט קבע, כי המדובר בתביעה עצמאית וראשונה, שכן המשיבות אינן כבולות להסכם הגירושין שנערך בין הוריהן. על כן נקבע התיק לישיבת הוכחות.

3.המבקש פנה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. טענתו היתה, כי נוכח הסכם הגירושין שבין הצדדים והאמור בהלכת ע"א 413/85 רוט נ' רוט , פ"ד מ(1) 835 (להלן: "הלכת רוט"), יש לראות בתביעת מזונות שלאחר הסכם שאושר על ידי בית המשפט, כתביעה להגדלת מזונות ולא כתביעה ראשונה ועצמאית. בהחלטתו מיום 9.9.98, דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור. בית המשפט ציין, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בשלב זה. נקבע, כי ראוי לסיים את הדיון במזונות עד תום ואם ירצה בכך מי מן הצדדים, ניתן יהיה לטעון בעניין זה בערעור.

4.על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות ערעור מטעם המבקש. בטיעוניו חוזר המבקש וטוען כי נוכח הלכת רוט , מן הדין היה לקבוע כי אין המדובר בתביעת מזונות ראשונה ועצמאית. עוד נטען, כי אין טעם בקיום מלא של דיון הוכחות אלא הכרעה בסוגיה זו, וכי אין טעם להמתין לערעור בעניין זה, בסיום ההליך בבית המשפט לענייני משפחה. המשיבות, בתגובתן, השאירו ההכרעה בעניין לשיקול דעתו של בית משפט זה.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי הרשות שניתנה.

6.בהלכת רוט נקבע, אכן, כי הסכם בין ההורים אין בו כשלעצמו בכדי לחסום תביעת מזונות של הקטין כלפי מי שחייב בהם. בה בעת נקבע, כי אם אושר הסכם כאמור בין ההורים בבית המשפט, אין לבטל את תוצאותיו של ההליך אלא אם יש אינדיקציה כלשהי לכך, שבית המשפט שדן בעניין, לא נתן את דעתו, עובר לאישור ההסכם, לשאלה שבפניו, ולא בחן את שאלת המזונות כדבעי (ראה שם , בעמ' 839). על כן נקבע, כי "אין הצדקה לביטולו של פסק דין אשר אישר הסכם, למרות שאין סימנים לכך, שבית המשפט התעלם מחובתו לבדוק את הנסיבות שסבבו את עריכתו של ההסכם ואת תוכנו... צריך להיות טעם ענייני כלשהו לביטולו של פסק הדין, שניתן אחרי בחינה עניינית של הנושא" ( שם , שם).

7.במקרה שבפני, ובהתייחס להלכת רוט

האמורה קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי המקרה שבפני שונה הוא מהלכת רוט , שכן כאן לא קדם להסכם שאושר הליך כלשהו, בעוד שבהלכת רוט קדמה לאישור ההסכם תביעה בבית הדין הרבני. בית המשפט לא נימק מדוע יש בקיומו של הליך כאמור בכדי לאיין את הלכת רוט האמורה. כן לא נתקיים דיון בשאלה, אם קיימת הצדקה לסטיה מן ההסכם או לביטולו, נוכח התנאים שנקבעו בהלכת רוט עצמה ושהובאו לעיל. על יסוד זה נראה, כי מן הדין להכריע בעניין זה לגופו טרם שמיעת ההוכחות בתיק, ואין להמתין עד להליכי הערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, במידה ויהיו כאלה.

8.על כן, מתקבל הערעור במובן זה, שיוחזר הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בכדי שיכריע בתחולת הלכת רוט לגופה טרם שמיעת ההוכחות בתיק, וממילא, יתן טעם לגופו של עניין לקביעתו לפיה יש לראות במקרה דנן תביעה ראשונית ועצמאית למזונות ולא תביעה להגדלת מזונות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.