רע"א 631/19 פלוני נ. קצין התגמולים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 27.12.2018 (ע"ו 49727-07-18, השופטת הבכירה ש' דברת והשופטים א' ואגו ו- ג' גדעון ). בית המשפט המחוזי דן בערעורים הדדיים שהגישו הצדדים על החלטתה של ועדת הערעורים הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן בהתאמה: ועדת הערעורים ו- החוק ) מיום 11.6.2018 (ע"ן 7937-08-14, יו"ר הוועדה השופט (בדימ') ב' אזולאי וחברי הוועדה ר' פינאלי ו- ש' שגב ).

2.

מקורה של הבקשה שבפני בהחלטתו של קצין התגמולים, הוא המשיב, מיום 30.6.2014 לדחות את תביעתו של המבקש להכרה בו כנכה בגין מחלת הסכיזופרניה שהתפרצה במהלך שירותו הצבאי. קצין התגמולים קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המבקש לבין מחלת הסכיזופרניה שממנה הוא סובל. ועדת הערעורים קיבלה חלקית את הערעור שהגיש המבקש על ההחלטה וקבעה כי המבקש סובל מסכיזופרניה שחלקו של השירות הצבאי בהתפרצותה היה בשיעור של 50%.

3.

המבקש הגיש ערעור על החלטתה של ועדת הערעורים, וכך גם המשיב. המבקש טען כי יש לקבוע שמלוא נכותו נגרמה עקב השירות הצבאי, ואילו המשיב טען כי לא הוכח כלל קשר סיבתי בין המחלה לשירות הצבאי.

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי ועדת הערעורים לא יישמה נכונה את ההלכה הפסוקה בעניינו של המבקש, ובהמשך לכך דחה את ערעורו ואף קיבל את ערעורו של המשיב. בית המשפט המחוזי קבע בין היתר כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג שגרם לפרוץ המחלה, ולכן לא מתקיים היסוד האובייקטיבי הנדרש לצורך ביסוסו של קשר סיבתי משפטי בין השירות הצבאי להתפרצות המחלה.

5.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען באריכות כי יש לשנות מההלכה שנקבעה בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן , פ"ד נ"ו(5) 732 (2002) (להלן: עניין אביאן ) בכל הנוגע לדרישת הקשר הסיבתי המשפטי בין המחלה לבין השירות הצבאי, ולקבוע שקיימת חזקה לפיה מחלות שנגרמו במהלך השירות הצבאי נובעות ממנו אם לא היו להן גילויים מוקדמים. זאת, כך נטען, בין היתר מאחר שהשירות הצבאי הוא ייחודי מטבעו ויש קושי לבחון את עוצמת האירועים המתרחשים במסגרתו בהשוואה לאירועים שמתרחשים מחוצה לו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. המבקש קורא בבקשתו לשינוי ההלכה הפסוקה המושרשת והמבוססת בנוגע לקשר הסיבתי המשפטי הנדרש לצורך ההכרה בנכות לפי החוק במקרים של התפרצות של מחלת נפש קונסטיטוציונלית במהלך השירות הצבאי מקצה לקצה. אולם, הוא לא הניח בסיס של ממש לבקשתו, מעבר לרצונו המובן בשינוי ההלכה כך שתיטיב עם עניינו. באמרי זאת, אף אינני נדרשת לקושי הכרוך בקריאת תיגר על מעמדה המבוסס של ההלכה שנקבעה בעניין אביאן , אשר חזרה ואושרה פעמים רבות. ניתן להבין לליבו של המבקש, אך הטעמים שהוצגו מטעמו אינם עומדים בנטל הנדרש להענקת רשות ערעור. על כן, ובהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.