רע"א 6311/98 הפטריארכיה הסורית אורטודוכסית נ. חברת התיירות לארץ הקודש בע"

1.בית משפט השלום בירושלים נעתר לתביעת המבקשת, והורה על פינוי המשיבה הראשונה ( להלן: המשיבה ) ממושכר בו החזיקה כדיירת מוגנת. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נתקבל, ובית המשפט החליט להושיט למשיבה סעד מן הצדק בתנאים אותם קבע.

בקשת המבקשת היא לרשות ערעור על פסק דין זה. טענותיה הן, בעיקרן, ששאלת הענקת סעד מן הצדק לא עלתה מכתב ההגנה שהגישה המשיבה, וכן שגם לגוף העניין לא היתה הצדקה להענקת סעד זה.

2.בית המשפט המחוזי הראה בפסק דינו שהשאלה של הענקת סעד מן הצדקה עלתה בבית משפט השלום, ובית משפט השלום אף התייחס אליה בפרק שהוקדש לכך בפסק דינו. מפסק הדין אף עולה, שבנסיבות המקרה לא היה נרתע בית המשפט מלהתיר תיקון כתב ההגנה אף בשלב של ערכאת הערעור. לעצם העניין, פרט בית המשפט המחוזי את נימוקיו להעניק סעד מן הצדק, בהתאם לתנאים אשר פורטו בפסק דינו.

3.עיינתי בבקשה לרשות ערעור, בתשובת המשיבה לה ובתשובת המבקשת לתשובה זו. הגעתי למסקנה, שאין להעתר לבקשה.

על אף נסיונו של בא כוח המבקשת לשוות לטענות המבקשת אופי של שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית, לא כך הוא. השאלות להן נדרש בית המשפט המחוזי היו אם בנסיבות המקרה המיוחדות ראוי היה שידון בשאלת מתן סעד מן הצדק, והאם בהתחשב בנסיבות אלה מוצדקת הענקתו. שאלות אלה הוכרעו על פי נסיבות המקרה המיוחדות, ללא קביעת כל הלכה חדשה או בעלת חשיבות כללית. מטעם זה, אין הצדקה למתן רשות ערעור לערכאת ערעור שניה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עורך דין של המשיבה בסך 10,000 ש"ח ומע"מ.