רע"א 634/06 מיכאל רבינוביץ' ז"ל נ. ולדימיר פאק

1.המבקשת 2, על-פי דברי בא כוחה, היא בעלת הזכויות במבקש 1 (להלן: המבקשת

והמנוח בהתאמה). ביום 5.11.01 ניתן כנגד המנוח פסק דין במעמד צד אחד בבית משפט השלום בחיפה, לאחר שהמנוח לא הגיש ראיות ולא הופיע לקדם המשפט באותו יום, שחייב אותו בתשלום סך של 60,703 ש"ח למשיבים בגין הפרת חוזה. ביום 9.11.05 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין במעמד צד אחד וכן בקשה להארכת מועד להגשתה. בית משפט השלום קבע כי אין טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הבקשה, מאחר ועולה ממנה כי פסק הדין הומצא לו ביום 15.4.02, והטענה היחידה הנטענת היא שעורכי דינו של המנוח לא טיפלו בבקשה. ערעור על ההחלטה נדחה בבית המשפט המחוזי. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.המבקשת טוענת כי פסק הדין לא הומצא למנוח, וכי עקב מחלתו הקשה, ממנה נפטר בחודש יוני 2004, נבצר ממנו לטפל בתביעה, ואמו הקשישה שאינה שולטת בשפה העברית לא יכלה לעשות זאת במקומו.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, ועם כל הצער וההבנה למצבה של המבקשת, החלטתי שאין מקום להיענות לה. מעבר לכך שהבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית שחשיבותה חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123), גם לגוף העניין אין מקום להתערב בשיקול הדעת של הערכאות דלמטה. כידוע, החלטה במעמד צד אחד ניתנת לביטול אם הגיש בעל הדין נגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול "תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה" (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). מדובר במועד הקבוע בחיקוק, שבית המשפט רשאי להאריכו מטעמים מיוחדים שירשמו (תקנה 528 לתקנות; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , (מהדורה שביעית, 1995) 889). הפסיקה קבעה כי מחלתו של בעל הדין עשויה להוות טעם מיוחד, אם המחלה מנעה ממנו לתת דעתו לענייניו המשפטיים, ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור (ראו: ע"א 201/66 מונטיפיורי נגד זלינגר , פ"ד כ(4) 17, 19; זוסמן בספרו האמור, בע' 895-896). כן נקבע כי ככל שמשך האיחור גבוה יותר, יגבר משקל השיקולים התומכים בדחיית הבקשה להארכת מועד (ב"ש 230/86, ע"פ 947/85 עצמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2), 353, 358-359). בענייננו, מדובר באיחור רב ביותר, של יותר משלוש וחצי שנים, המועד בו הומצא פסק הדין למנוח על-פי קביעת בית משפט השלום. יש לציין, כי המנוח היה מיוצג משך אותה תקופה, הגיש בקשות שונות להוצאה לפועל, ולדברי המבקשת המנוח אף הורה לבאי כוחו לפעול לביטול פסק הדין. עוד יש להוסיף כי אף מהמועד בו נפטר ועד להגשת הבקשה חלפה מעל שנה. על כן, כפי שציינו הערכאות דלמטה, כל טענות המבקשת מקומן ביחסיה עם עורכי דינה, ואין להן השלכה על המשיבים, אשר ממתינים למעלה מארבע שנים למימוש פסק הדין בעניינם.

4.אשר על כן, בקשת הערעור נדחית. משהגעתי לתוצאה אליה הגעתי, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשתם הנוספת של המבקשים, למתן צו עיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה זו. משלא נתבקשה תשובה - אין צו להוצאות.