רע"א 6343/20 יאלי הרן נ. מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים י' שבח, י' אטדגי ו-ש' יעקובוביץ ) אשר ניתן ביום 19.7.2020 בע"א 31033-07-19, ואשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת השופטת ה' פלד שניתנה ביום 11.6.2019 בת"א 74307-10-18 (שלום ת"א), ושסילקה על הסף תביעה כספית שהגיש המבקש נגד רשות מקרקעי ישראל.

הרקע לבקשה

2.

ביום 17.10.2018 הגיש המבקש תביעה כספית נגד רשות מקרקעי ישראל בבית משפט השלום תל אביב-יפו, בגדרה נטען כי בשנת 1943 הועברו למדינה ללא תמורה מקרקעין שירש. המדינה מצידה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי המבקש יחד עם אחרים הגיש תביעה דומה עד-כדי-זהה לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בגדרי עת"מ 6026-09-12 ריינר ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל (17.2.2015) (להלן: העתירה המינהלית ). נטען כי העתירה המינהלית הוגשה בגין אותן עילות ואותם מקרקעין, ועל בסיס אותה תשתית עובדתית. בתור שזאת, היא נדונה ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע באופן פוזיטיבי כי המוריש ממנו ירש המבקש את זכויותיו קיבל תמורה מלאה בעד המקרקעין במסגרת ההליכים השונים שהתקיימו בשעתו. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין שניתן בעתירה המינהלית נדחה בפסק הדין שניתן בעע"מ 3617/15 ריינר נ' מדינת ישראל – מנהל מקרקעי ישראל (1.2.2016), אשר קבע כי "הנטל להוכיח כי המנוח נפרד ממקרקעיו כתוצאה מהפקעה או העברה לא רצונית מוטל על המערערים. בנטל זה לא עמדו המערערים כפי שקבע בית המשפט המחוזי. די בכך כדי לדחות את הערעור בלא צורך להיכנס לשאלת השיהוי ושאלות אחרות שהתעוררו".

3.

ביום 11.6.2019 דחה בית משפט השלום על הסף את תביעתו הכספית של המבקש מחמת מיצוי עילה, בקבעו כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעתירה המינהלית – לפיהן המקרקעין הועברו העברה רצונית ולא בהליך כפוי, והמנוח קיבל בעדם תמורה מלאה – מהוות מעשה בית דין אשר שומט את הבסיס של התביעה. בית המשפט הוסיף וקבע כי התביעה נדונה מעיקרה לכישלון גם בשל השתק פלוגתא, לאור הממצאים העובדתיים אשר נקבעו לטובת רשות מקרקעי ישראל בגדרי העתירה המינהלית.

4.

ביום 14.7.2019 הגיש המבקש ערעור על החלטתו של בית משפט השלום, שלפי מהותה היתה בגדר "פסק דין" מוגמר, להבדיל מ"החלטה אחרת". ביום 19.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), בקבעו כי פסק הדין של בית משפט השלום משקף נכונה את המסמכים שהוצגו בפניו בשילובם עם הדין ועם ההלכה הפסוקה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי "עת נדחתה לגופה טענת המערער לזכות במקרקעין עצמם, ממילא לא תישמע תביעתו הנוספת לזכות בכספים שנתקבלו תמורת מכירת אותם מקרקעין, גם אם המכירה התרחשה בשלב מאוחר יותר."

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי .

טענות המבקש

5.

המבקש טוען כי לא מתקיים בעניינו השתק עילה, שכן עילת התביעה הכספית, בה הוא אוחז, שונה לחלוטין מעילת העתירה המינהלית. כמו כן, טוען המבקש כי קביעת בית משפט השלום לפיה מתקיים בעניינו השתק פלוגתא סוטה מהלכות בית משפט זה, שכן קיימים בעתירה המנהלית "חוסרי הוכחה" וממצא עובדתי פוזיטיבי אחד אינו מחפה על היעדרם.

6.

לדברי המבקש, בקשתו מעלה סוגיות משפטיות וציבוריות הקוראות להתערבותו של בית משפט זה לשם אחידות ההלכה ותיקון העוול שנגרם לו.

דיון והכרעה

7.

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

8.

עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרן של תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, ובר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).

9.

לא מצאתי כי החלטותיהן של הערכאות קמא מעוררות שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על החלטה קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. משכך, ראיתי לנכון לדחות את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי.

10.

למעלה מן הצורך, אציין כי קביעותיו של בית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים יכולות גם לשמש בסיס למיצוי עילה ולהשתק פלוגתא (ראו והשוו: ע"א 9211/09 איזוטסט בע"מ נ' דריזין , פסקאות 12-10 (4.7.2012)). פסק הדין שניתן נגד המבקש ואחרים בעתירה המינהלית מכיל ממצא פוזיטיבי חד-משמעי בדבר קבלת התמורה בעד המקרקעין על ידי מורישו. ניסיונו של המבקש לערער על ממצא זה בגדרה של תביעה כספית חדשה היה ניסיון סרק שכילה זמן שיפוטי יקר.

11.

הבקשה נדחית אפוא. לנוכח ההליכים המיותרים שננקטו על ידי המבקש, הנני מחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ₪.