רע"א 6346-22 רע"א 6346-22

לפניי שאלת סיווג ההליך הנוכחי: האם כערעור בזכות או ברשות.

הרקע להליך הנוכחי

1.המערערים הם רוכשי דירות אשר התקשרו בהסכם עם המשיבה 1, שהיא חברת בנייה, לרכישת דירות בפרויקט שבנתה החברה (להלן: החברה). המשיב 2 הוא הבנק המלווה את הפרויקט (להלן: הבנק). אין חולק כי החברה איחרה במסירת הדירות למערערים. כתוצאה מכך, המערערים תבעו את החברה בתביעה אזרחית וזכו בפיצוי בגין איחור במסירה (ת"א (מחוזי חיפה) 23838-09-19 בונה הצפון חברה קבלני בנין בעכו בע"מ נ' חברת חשמל בע"מ (27.3.2022)). לאחר שניתן פסק הדין, המערערים, שאמורים היו לשלם לחברה את יתרת התמורה בגין רכישת הדירות, ביקשו לבצע עיקול עצמי עד גובה הפיצוי אשר היו אמורים לקבל מהחברה לפי פסק הדין. המערערים הגישו בקשה מתאימה בגדרי ההליך האזרחי, והיא נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע כי החברה המחתה לבנק את זכותה לקבל את התמורה מהמערערים – המחאת זכות שהופיעה גם בהסכם המכר שעליו חתמו המערערים.

2.בחודש אפריל 2022 המערערים מסרו הודעות קיזוז עד גובה התמורה שאותה נותרו חייבים לחברה. הבנק והחברה דחו את הודעות הקיזוז. לאחר מסירת הודעות הקיזוז החברה פתחה בהליך של חדלות פירעון וניתן צו לעיכוב ההליכים נגדה (חדל"ת 42134-04-22).

3.במסגרת הליך חדלות הפירעון המערערים הגישו בקשה שכותרתה "בקשה דחופה להורות לחברה למסור למבקשים את החזקה בדירותיהם". ההחלטה בבקשה זו היא העומדת ביסוד הערעור הנוכחי. בגדרי הבקשה עתרו המערערים לשלושה סעדים. ראשית, בית המשפט התבקש להורות לחברה למסור לכל אחד מהמערערים את החזקה בדירה שרכש. שנית, ולחלופין, בית המשפט התבקש להורות לחברה למסור את החזקה בדירות לכל רוכש דירה אשר יפקיד בקופת בית המשפט את תמורת הדירה שרכש, וזאת עד להכרעה סופית במעמדה של הודעת הקיזוז שהוגשה. שלישית, בית המשפט התבקש לקיים דיון דחוף בבקשה. עוד התבקש בית המשפט לדון בבקשה בעצמו מכוח סעיף 319טו לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק), ולחלופין להתיר את הגשת הבקשה בהליך נפרד, מכוח סעיף 319ט(א)(2)(ג) לחוק, כבקשה לסעד זמני טרם הגשת תביעה.

4.בהחלטה מיום 6.6.2022 הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע כי המערערים הסכימו לרכוש את הדירות במסגרת של פרויקט המלווה על ידי הבנק, וכן הסכימו לכך שלבנק אין אחריות לגבי האיחורים. עוד נקבע כי החברה המחתה לבנק את כל זכויותיה כלפי הדיירים, לרבות הזכות לקבלת תקבולי המכר – אשר הומחתה באמצעות שיעבוד שהדיירים נתנו הסכמתם לו וקיבל ביטוי בהסכם המכר. על כן, בית המשפט קבע כי המערערים אישרו בחתימתם כי זכויות הבנק על פי השיעבודים עדיפות על זכויותיהם. על יסוד החלטה זו, בית המשפט דחה את בקשת המערערים וקבע כי: "ככל ש[המערערים] העלו במסגרת תביעת החוב שהגישו טענות בנוגע לקיזוז ולמעמד נשייתם, טענות אלה יתבררו כמקובל במסגרת הכרעת מנהלת ההסדר בתביעות החוב של המבקשים ואלה יהיו כפופים לזכות ערעור על קביעות מנהלת ההסדר" (פסקה 32 להחלטה).

5.להשלמת התמונה יצוין כי ביום 4.7.2022 ניתן פסק דין בהליך חדלות הפירעון המאשר את הסדר הנושים, חרף התנגדות המערערים ורוכשי דירות אחרים. בפסקה 25 לפסק הדין הייתה התייחסות להחלטה שניתנה ביום 6.6.2022, ונכתב כי במסגרת ההחלטה נקבע שטענות המערערים בנוגע לקיזוז ולמעמד הנשייה יתבררו כמקובל במסגרת הכרעת מנהלת ההסדר.

6.ההליך שבכותרת הוגש כאמור על ההחלטה מיום 6.6.2022. לאחר הגשת ההליך, שהוגש כערעור בזכות, החברה הגישה בקשה למחיקתו, בנימוק שלא הייתה למערערים זכות להגישו, אלא הם נדרשו להגיש בקשת רשות ערעור. לטענת החברה, בית המשפט קמא לא נעל באופן סופי את הדיון בתביעות המערערים, אלא הותיר את ההכרעה למנהלת ההסדר (הנאמנת בהליך). החברה טענה כי לאחר שמנהלת ההסדר תכריע בתביעות החוב, המערערים יוכלו להגיש ערעור לבית המשפט של חדלות פירעון. על כן, החברה טענה כי המערערים פנו לבית משפט זה לפני שמיצו את זכותם לערער על החלטת הנאמנת לפני בית המשפט של חדלות פירעון, ובכך ביקשו לעקוף את מוסד הנאמן בהליכי חדלות הפירעון. במישור היחסים שבין המערערים לבנק, החברה טענה כי מדובר בהליך תיאורטי מפני שההסדר בשלבי ביצוע מתקדמים.

7.המערערים טענו כי במישור היחסים שבינם לבין הבנק החלטת בית המשפט קמא הכריעה במחלוקת מתוחמת וסיימה "יחידה דיונית". על כן, לשיטתם יש לסווגה כפסק דין. לטענתם, משמעות ההחלטה היא ביטול תוקפן של הודעות הקיזוז. המערערים הוסיפו כי הפסיקה קבעה כי כאשר בית משפט של פירוק מעביר את ההכרעה בעניין מסוים לבעל התפקיד, אף במקרה כזה קיימת זכות ערעור על ההחלטה. המערערים התייחסו גם לפסק הדין שניתן ביום 4.7.2022. לטענתם, בפסק הדין לא היה עיסוק חוזר בסוגיות שהוכרעו בהחלטה מיום 6.6.2022, ולכן, הם יכולים היו להגיש ערעור גם על פסק הדין. על כן, המערערים סברו שיש להם זכות לערער על ההחלטה, אך לחלופין, ביקשו שבית המשפט ידון בערעור שהוגש בתור בקשת רשות ערעור.

דיון והכרעה

8.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי לא קנויה למערערים זכות לערער על ההחלטה מיום 6.6.2022 והיה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור.

9.כפי שנקבע לא אחת, כאשר עסקינן בהליכי חדלות פירעון, החלטה תהיה נתונה לערעור בזכות אם היא מנויה בסעיף 349(א) לחוק, או אם היא מהווה פסק דין בהתאם לכללי הסיווג הרגילים (ראו, למשל, ע"א 6150/21 לאופר נ' עו"ד בר הלל בתפקידו כנאמן לאקסס קרדיט בע"מ, פסקה 8 (24.5.2022)). המערערים לא טענו כי ההחלטה נכנסת לגדר אחת מחלופות סעיף 349(א) לחוק. כפי שנראה, היא גם אינה פסק דין.

10.עיון בבקשה שהגישו המערערים לבית המשפט קמא מעלה כי מדובר, הלכה למעשה, בבקשה לסעד זמני במסגרתה בית המשפט התבקש להורות לחברה למסור למערערים את החזקה בדירות. הבקשה נוסחה כבקשה לסעד זמני, פורטו במסגרתה ההצדקות למתן סעד זמני ומאזן הנוחות, וצורפו לה כתבי התחייבות עצמית של המערערים. המערערים ציינו בבקשתם כי לחברה ולבנק לא ייגרם נזק ממתן צו עשה זמני, וכי "ככל ויתברר בסופו של יום כי דין טענות המבקשים להידחות – או אז ישלמו המבקשים את הסכום שביקשו לקזז, באופן שיירפא את מלוא הזנק. ויוזכר כי עד להכרעה האמורה בשאלת הודעות הקיזוז ימשיכו הדירות להיות משועבדות לטובת הבנק..." (סעיף 61 לבקשה). מעצם העובדה שהמערערים ביקשו צו עשה, וציינו במפורש כי "עד להכרעה האמורה בשאלת הודעות הקיזוז", נלמד כי המערערים ראו בבקשתם – ובהחלטה בבקשה – משום החלטה זמנית עד להכרעה בטענת הקיזוז שהעלו. במצב דברים זה, במקרה דנן המערערים לא ביקשו סעד של הכרעה בזכות המהותית שטענו לה – היינו, זכותם לקזז את הפיצוי שנפסק לטובתם – אלא ביקשו הכרה בזכותם הזמנית לקבל את הדירות לחזקתם.

אמנם, בית המשפט קמא דן בהחלטתו בטענת הקיזוז שהעלו המערערים אל מול זכות השיעבוד של הבנק, אולם הדבר נעשה לצורך מתן החלטה בבקשה לסעד זמני. עניין זה נלמד מעצם העובדה שבית המשפט קבע בשולי ההחלטה כי "ככל שהמבקשים העלו במסגרת תביעת החוב שהגישו טענות בנוגע לקיזוז ולמעמד נשייתם, טענות אלה יתבררו כמקובל במסגרת הכרעת מנהלת ההסדר בתביעות החוב של המבקשים ואלה יהיו כפופים לזכות ערעור על קביעות מנהלת ההסדר" (ההדגשה הוּספה; פסקה 32 להחלטה). כלומר, בית המשפט הכיר בזכותם של המערערים להעלות טענות הן לעניין זכות הקיזוז, הן לעניין מעמד נשייתם. ברי כי אילו בית המשפט קמא היה סבור שהחלטתו מכריעה בעניינים אלה, לא היה מובהר כי ככל שהועלו טענות כאמור, הן תוכרענה על ידי מנהלת ההסדר.

11.המסקנה מן האמור לעיל היא שההליך הנוכחי הוא למעשה השגה ערעורית על החלטה בבקשה לסעד זמני. כידוע, השגה ערעורית על החלטה בבקשה לסעד זמני נעשית באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (למשל, ער"א 5891/22 גנוסר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 15 (18.12.2022)). עצם העובדה שבית המשפט קמא התייחס בהחלטתו לכך שהטענות יתבררו במסגרת ההכרעה של מנהלת ההסדר בתביעות החוב משמעה שלא התקיים דיון בטענות הקיזוז לגופן, ולכן, אין מקום להתייחס בהקשר זה לסיום של יחידה דיונית. הדברים מקבלים משנה תוקף הואיל והמערערים לא טענו כי החלטת בית המשפט קמא אינה מאפשרת להם להעלות את הטענות המהותיות ביחס לזכות הקיזוז לפני המנהלת המיוחדת. המערערים טענו כי עצם העובדה שהם "יוכלו לערער על ההכרעות בתביעות החוב, אין משמעה שהם בהכרח יעשו זאת" (ההדגשה במקור; פסקה 15.1 לתשובת המערערים), וכי גם אם יגישו ערעור, מדובר יהיה במסגרת דיונית שונה שתתמקד בבחינת החלטותיה של הנאמנת, והבנק לא יהיה צד להליכים אלה. ואולם, גם אם יש ממש בטענות אלה, המערערים בעצמם לא הציבו את העניינים האמורים במוקד בקשתם, שהייתה כאמור לצו עשה שיורה למסור להם את החזקה בדירות. יובהר עוד כי גם במקרים שבהם בית המשפט מכריע בטענות, אין פירוש הדבר מיניה וביה כי קיימת זכות ערעור על ההחלטה (ראו, למשל, ע"א 6495/14 וקסלמן נ' מסלם (27.11.2014)). למותר להוסיף בהקשר זה כי מתשובת המשיבה 1 אף עולה כי המערערים פעלו והגישו תביעות חוב במסגרתן טענו כי יש להם מעמד מועדף בתור מי שמחזיקים בזכות קיזוז. המשמעות היא שטענותיהם אכן עתידות להיבחן על ידי מנהלת ההסדר. עוד עולה מהתשובה שהבנק העביר לקופת ההסדר את סכומי הכסף העודפים שנותרו בחשבון הליווי.

12.בנסיבות אלה, על המערערים היה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות. עם זאת, בשים לב למכלול נסיבות העניין, לא מצאתי להיעתר לבקשה למחיקת הערעור בשל כך, אלא סבורתני כי יש הצדקה להיעתר לבקשה החלופית של המערערים, ולסווג את הערעור כבקשת רשות ערעור. על כן, המזכירות מתבקשת לשנות את כותרת ההליך לבקשת רעות ערעור, ולהמשיך טיפול בהתאם.

13.המערערים יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך של 1,000 ש"ח.