רע"א 6356/02 סעיד בשאראת נ. יוסף ראדי איוב

המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בנצרת תובענה כנגד המשיבים, ובגידרה עתרו למתן הצהרה על בטלות יפוי-כוח בלתי-חוזר מתאריך 31.1.02, שעליו חתם המבקש 1. בגדר יפוי-כוח זה הועברו למשיבים זכויות המבקשים במקרקעין המצויים בכפר יפיע. טענת המבקשים בתובענה שהגישו הייתה, כי העברת הזכויות יסודה בתרמית, עושק, ולחץ בלתי-חוקי שהופעל על המבקש 1, שאף חתם על יפוי-הכוח מבלי שהוסבר לו תוכנו.

לתובענה שהגישו צירפו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני. בבקשתם זו טענו, כי המשיבים, שנקטו בפעולות לרישום המקרקעין על-שמם, אף החלו בביצוע עבודות בנייה וחפירה במקרקעין, המצויים בסמוך לביתם של המבקשים, וכי במהלך עבודות אלו גרמו, בין היתר, לחסימת שביל הגישה לבית המבקשים, שבו משתמש בנם הנכה של המבקשים. טענת המבקשים הייתה, כי צו המניעה הזמני נדרש איפוא על-מנת למנוע את המשך ביצוע העבודות, העלול לגרום למבקשים נזק בלתי הפיך.

בית-המשפט המחוזי, לאחר ששמע ראיות, קבע בהחלטה מפורטת, כי בתובענה שהגישו המבקשים, על-פני הדברים, אין ממש. בית-המשפט הסביר, תוך שנכנס לפני-ולפנים חומר הראיות, כי העברת המקרקעין מן המבקשים למשיבים נעשתה על-מנת לסלק חלק מחוב כספי בסך של כ205,000- דולר, שבנם של המבקשים היה חייב למשיבים, וכי אין בסיס בראיות לטענה כי המבקש 1 אולץ לחתום על יפוי-הכוח. עם זאת, בית-המשפט המחוזי קבע, כי נוכח האפשרות שייגרם למבקשים נזק בלתי-הפיך אם בסופו-של-דבר יצליחו להוכיח את תובענתם, יש להיעתר לבקשתם למתן צו מניעה זמני, ולהתנות את מתן הצו בהפקדת ערבות בנקאית בסכום של 150,000 דולר, המשקף את ערך החוב שהוסכם בין הצדדים כי ייחשב כנפרע תמורת העברת זכויות המבקשים במקרקעין למשיבים.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה תקפו המבקשים את מסקנותיו של בית-המשפט המחוזי. המבקשים טענו עוד, כי הגישו את מירב הראיות שיכולים היו בתוך פרק הזמן הקצר שבו נערכו להגשת התביעה, וכי דווקא המשיבים הם אלו שנמנעו מלהגיש ראיות רלוואנטיות ואף העלימו מסמכים. עוד טענו המבקשים, כי לא ראוי היה להתנות את מתן צו המניעה הזמני בסכום הגבוה של 150,000 דולר, במיוחד נוכח המצוקה הכלכלית שבה שרויים המבקשים. לחלופין טענו המבקשים, כי יש לאפשר להם פרק-זמן ארוך יותר להפקדת הערבות הבנקאית.

החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור לגופה, הגם שהמבקשים טרם הפקידו עירבון.

טענות המבקשים אינן יכולות להתקבל.

בית-המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי יש אומנם לקבל את טענות המבקשים בעניין נזק בלתי-הפיך שעלול להיגרם להם באם לא יוקפאו זכויות הצדדים עד שתתברר התובענה שהגישו המבקשים, וכי יש להיעתר לבקשתם למתן צו מניעה זמני. עם זאת, בית-המשפט המחוזי סבר, לאחר ששמע ראיות, כי יש להתנות את מתן צו המניעה הזמני בחיוב המבקשים להמציא ערובה מתאימה להבטחת זכויות המשיבים. בהחלטה זו של בית-המשפט המחוזי, המאזנת כראוי בין האינטרסים של הצדדים, אין עילה להתערבות ערכאת הערעור.

משהוחלט להיעתר לבקשתם למתן צו מניעה זמני, אך מובן הוא, כי בפני המבקשים אף פתוחה הדרך להגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה להאריך את המועד להמצאת הערבות הבנקאית.

אשר-על-כן, ובכפוף להערה האחרונה, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.