פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
637/18
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
אינה ליוונוב
נ ג ד
המשיבים:
1. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
2. אלי חיים
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 11.1.2018 בע"א 46690-12-16
שניתנה על-ידי כב' ההרכב: השופטת י' שבח, השופט י' אטדגי והשופטת י' סרוסי;
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
1.
הבקשה המונחת בפניי לוקה באי-סדר ובחוסר בהירות, וצורפו אליה עשרות מוצגים שאינם תורמים להבנת המצב העובדתי או המשפטי. המבקשת טענה כי ידה אינה משגת להיעזר בעורך דין אך הקושי להבין את הטענות עומד בעינו.
לאחר עיון ובחינה של החלטות בהליכים קודמים, מצטיירת התמונה הבאה: המבקשת נפגעה בתאונת דרכים בשנת 2003, והגישה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נגד המבטחת (המשיבה 1 ולהלן: המשיבה ). הצדדים הגיעו לפשרה מוסכמת לפיה גובה הפיצוי יעמוד על כ-951,000 ₪. נוכח מחלוקת שהתעוררה בסוגיית ניכוי תגמולי המל"ל על רקע קיומן של נכויות קודמות, הוקפאה העברת התשלום בגובה הסכום שבו נאמדו גמלאות המל"ל (כ-477,000 ₪). בפסק דין מיום 28.6.2010 קבע בית משפט השלום כי הסכום שיש לנכות מתוך הפיצוי יעמוד על 175,943 ₪ (ת"א 77437-04). המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי והערעור נדחה (ע"א 7978-10-10 ), אך בקשה לרשות ערעור "בגלגול שלישי" התקבלה בפסק דין מיום 28.5.2013. בין היתר, הובהר בפסק הדין כי " הנטל להוכיח כי חלק מן התשלומים אינו קשור לתאונה, ועל כן יש לנכות את תשלומי המל"ל באופן חלקי בלבד, מוטל על התובע". אשר לנסיבותיו של המקרה הספציפי, נאמר כי הנכות המשוקללת לפי המל"ל עומדת על 90% בעוד המומחים הרפואיים שהתמנו לצורך התביעה העריכו את שיעור הנכות כתוצאה מהתאונה בכ-33%. בהקשר זה נאמר כי "קיימת אינדיקציה ממשית לכך כי הנתונים הנוגעים לנכותה הקודמת של המשיבה, כפי שהם מעוגנים בחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, הם חלקיים וחסרים. יש אפשרות שקיים פער ניכר ביותר בין נתונים אלה לבין המציאות ". התיק הוחזר לבית משפט השלום כדי לאפשר למבקשת להרים את הנטל ולהוכיח את טענתה בדבר הנכויות המוקדמות (רע"א 9388/12).
2.
בשלב זה, המבקשת לא הגישה בקשה למינוי מומחה רפואי, ואף סירבה להיבדק על-ידי המומחה מטעם בית המשפט. בפסק דין מיום 24.11.2016, דחה בית משפט השלום את טענותיה של המבקשת, וקבע כי הניכוי צריך להיות משמעותי יותר, כך שלמעשה המבקשת זכאית רק לכ-63,000 ₪ מתוך הסכום שהוקפא. בדיעבד התברר כי חלק ניכר מתוך הסכום שהוקפא – כבר הועבר לידי המבקשת. הפעם היתה זו המערערת שהגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, והמשיבה הגישה ערעור שכנגד, בגדרו טענה כי היא חשופה לתביעת שיבוב מצד המל"ל והיא מבקשת שתינתן לה "זכות זקיפה" במובן זה שהמל"ל יגבה מן המבקשת את הסכומים ששולמו ביתר. לאחר ששמע את טענות הצדדים, ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 21.12.2017, כי במקרה הנדון יש לסייע למבקשת בבחינת "את פתח לו", ולשם כך נקבעה ישיבה נוספת לצורך ניסיון פשרה. לישיבה זו הוזמן גם בא-כוח המל"ל, ובמהלכה הסכימו הצדדים להסמיך את בית המשפט המחוזי לחלץ את אחוזי הנכות שלא קשורה לתאונה מתוך מסמכי המל"ל (בהתאם לחלופה השניה שנקבעה ב רע"א 5123/10
זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.8.2012) ). ואולם, המבקשת חזרה בה מהסכמתה להצעה וביקשה כי יינתן פסק דין. בהחלטה מיום 11.1.2018 ציין בית המשפט את עמדתה של המבקשת, ועם זאת התיר למל"ל להגיש את עמדתו לעניין שיעור הנכות הקשורה לתאונה. החלטה זו היא מושא הבקשה שלפניי, שאליה נלוותה בקשה לעיכוב ביצוע.
3.
לשלמות התמונה ראוי לציין התפתחויות מאוחרות להגשת הבקשה, שעליהן ניתן ללמוד מאתר "נט המשפט". המבקשת הגישה גם לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע". בהחלטה מיום 30.1.2018 הבהיר בית המשפט כי עמדת המל"ל התבקשה "רק כדי לאפשר למנורה ללכת לקראת המערערת, ולא חלילה להזיק למערערת". המבקשת הגישה בקשה נוספת לעכב את מתן פסק הדין עד להכרעה בבקשת רשות הערעור (היא הבקשה שלפניי), ובהחלטתו מיום 8.2.2018, הבהיר בית המשפט המחוזי פעם נוספת:
אנו מכבדים את עתירתה של המבקשת למתן פסק דין לגופו של ערעור, וכך ייעשה. כמובן, שלצורך הכרעה בערעור, בהתאם לדין, להלכה הנוהגת ולראיות שהובאו במסגרת הערכאה הדיונית, יתעלם בית המשפט מנייר העמדה שהגיש ב"כ המוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לשיעור הנכות שיש לחלץ ממסמכי המל"ל.
יתקבל הערעור – מה טוב.
תדחינה טענות המערערת – יהיה רשאי בית המשפט ליתן דעתו להצהרת ב"כ המשיבים הנתמכת בהסכמת המוסד לביטוח לאומי לפיה לפנים משורת הדין ייאותו לאפשר לבית המשפט לילך לקראת המערערת ולקבוע את שיעור הנכות הכוללת מתוך מסמכי המל"ל, בהתאם לפסק דין זוטולובסקי ושלא בהלימה להלכת כלל.
משעמדה זו יכולה רק להיטיב עם המערערת, איני רואה מניעה מליתן את הדעת גם לנייר העמדה שהוגש בהקשר זה ע"י המל"ל, אם נמצא לנכון לבחון את הצהרת ב"כ המשיבים לילך לקראת המערערת, כאמור לעיל.
לא צפוי למערערת נזק בלתי הפיך ואין מקום לעיכוב במתן פסק הדין בערעור, מה גם שהגיעה העת לסיים סוף סוף את ההתדיינות המשפטית בקשר לתאונת הדרכים בה נפגעה המערערת בשנת 2003 שהערעור שמספרו ברישא הוא ההליך המשפטי החמישי המתנהל בהקשר זה.
החלטה זו לא הניחה את דעתה של המבקש, וביום 11.2.2018 הוגשה מטעמה הודעה לבית המשפט המחוזי, ובה נאמר: "אני טוענת עדיין שהחלטת כבוד ביהמ"ש לקבל עמדה ומסמכים מצדדים שאינם קשורים לתיק הערעור (בפרט עמדת המל"ל) עלולה להזיק לי".
4.
בנסיבות המתוארות, אינני מוצא עילה כלשהי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אם בכל זאת, לאחר שיינתן פסק דין, תסבור המבקשת כי הגשת עמדת המל"ל גרמה לה עוול, עדיין יהיה בידה לבקש רשות לערער.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא, וכך גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובה, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. טוב תעשה המבקשת אם תיעזר בהמשך הדרך בעורך דין.
ניתנה
היום, ל' בשבט התשע"ח (15.2.2018).
ש ו פ ט