רע"א 6372/00 האפוטרופוס הכללי נ. רזי בטט, עו"ד

1.המשיב, עורך-דין במקצועו, מונה ביום 17.2.94 לאפוטרופוס על החסוי שלמה אלימלך (להלן: החסוי). המשיב הגיש לבית-המשפט לענייני משפחה בירושלים "בקשה לקביעת שכר-טירחה לאפוטרופוס" בה ביקש, בין היתר, כי ייקבע לו שכר-טירחה בגין ניהול תיק ההשקעות של החסוי. לטענתו, ניהול תיק ההשקעות, שערכו כשלושה מליון ש"ח, אינו נמנה על תפקידיו הרגילים כאפוטרופוס, ועל-כן זכאי הוא לשכר מיוחד בגין ביצוע פעולה זו.

2.בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשת המשיב, וקבע, כי ישולם לו סכום חד-פעמי של 15,000 ש"ח. סכום זה נקבע על-ידי בית-המשפט בהיקש מתקנה (1)(א)(2) לתקנות האפוטרופוס הכללי (שכר), תשל"ח1978- הקובעת, כי בגין ניהול תיק השקעות ישולם לאפוטרופוס הכללי שכר שנתי בשעור של חצי אחוז מערך התיק.

3.על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים. לטענת המבקש, אין מקום להשוות בין השכר המשתלם לאפוטרופוס הכללי בגין ניהול תיק השקעות לבין השכר המשתלם לאפוטרופוס "רגיל" המנהל תיק כזה, שכן לאפוטרופוס הכללי מחלקה מיוחדת לטיפול בהשקעות חסויים; כי קביעת שכר עבור ניהול תיק השקעות לאפוטרופוס הכללי בלבד יוצרת הסדר שלילי בכל הנוגע לאפוטרופוס "רגיל"; כי קביעת שכר עבור ניהול תיק השקעות תיצור תמריץ שאינו ראוי להתמנות כאפוטרופוס לחסויים בעלי אמצעים; וכי ממילא לא הוכיח המשיב, כי ביצע פעולה חריגה בנהלו את תיק ההשקעות של החסוי.

בית-המשפט המחוזי (השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור) נתן למבקש רשות לערער אך דחה את הערעור לגופו, מהטעם שפסיקת שכר עבור פעולות חריגות נתונה לשיקול-דעתו של בית-המשפט, והמשיב הוכיח, כי ביצע פעולות החורגות מתפקידו הרגיל כאפוטרופוס, בנהלו את תיק ההשקעות של החסוי.

4.מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, בגידרה חזר המבקש על טענותיו, כפי שנטענו בפני בית-המשפט המחוזי, והדגיש, כי לא ראוי לקבוע שכר לאפוטרופוס בגין ניהול תיק השקעות, שכן במקרה זה תיווצר הבחנה לא ראויה בין השכר הנקבע לאפוטרופוס לחסוי חסר אמצעים לשכר הנקבע לאפוטרופוס לחסוי בעל אמצעים.

5.סעיף 56 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב1962- מסמיך את בית-המשפט לקבוע שכר לאפוטרופוס על-פי שיקול דעתו, וכן מסמיך את שר המשפטים לקבוע כללים לעניין זה. מכוח סמכותו על-פי סעיף 56 לחוק, קבע השרייייי את תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים), תשמ"ט1988-. בתקנה 6 לתקנות אלה, נקבע:

(א) לא ייקבע לאפוטרופוס שכר מיוחד בעד שירותיו המקצועיים, ויראוהו ככלול בשכר שנקבע לו לפי תקנה 5(א).

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם שוכנע בית המשפט, על פי המלצת האפוטרופוס הכללי, כי האפוטרופוס ביצע פעולות החורגות מתפקידיו הרגילים, רשאי בית המשפט לקבוע לו שכר מיוחד עבורן, ורשאי הוא לנכות ממנו כל הוצאה שהוציא האפוטרופוס לשם ביצוע אותן פעולות.

(ג) שכר שייקבע לפי תקנה זו בעת מתן שירותים מקצועיים יהיה לפי התעריף המינימלי הקיים במקצועו של האפוטרופוס, ואילו בעד פעולות חורגות אחרות לא יעלה השכר שייקבע על כפל שיעור השכר על פי תקנה 5(א), ובנסיבות יוצאות מן הכלל שיירשמו - על כפולת עשרה של שיעור השכר על פי התקנה האמורה.

כאמור, לטענת המבקש, הקביעה לפיה ניהול תיק השקעות שערכו גבוה היא פעולה חריגה עבור אפוטרופוס, הינה בגדר מדיניות פסולה, היוצרת תמריץ לא ראוי להתמנות לאפוטרופוס לחסוי כזה.

טענה זו יש לדחות.

6.בטרם אישור תשלום שכר עבור פעילות אותה רואה האפוטרופוס כחריגה, לרבות ניהול תיק השקעות בשווי גבוה, בוחן בית-המשפט, לגופו של עניין, האם הפעולה אכן חרגה מתפקידיו הרגילים של האפוטרופוס, ומהו השכר הראוי עבור ביצוע פעולה זו. מכאן, שטיפול בחסוי בעל אמצעים כשלעצמו, אינו מבטיח שכר גבוה יותר, והדבר נבחן באופן פרטני לגבי כל אפוטרופוס וכל פעולה, באופן המבטיח הגנה מירבית על האינטרסים של החסוי.

מקום בו קבע בית-המשפט, כי ניהול תיק השקעות הינו בגדר פעולה חריגה כאמור, יכול הוא להעזר בהוראת תקנה (1)(א)(2) לתקנות האפוטרופוס הכללי (שכר), תשל"ח1978- לצורך קביעת שכרו של האפוטרופוס. עם-זאת, אין בכך משום קביעה, כי בכל מקרה יקבל האפוטרופוס שכר בגובה מחצית האחוז מערך תיק ההשקעות, וממילא, כפוף השכר שניתן לקבוע לתקרה הקבועה בתקנה 6(ג) לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים), תשמ"ט1988-.

7.באשר לטענתו האחרונה של המבקש, לפיה לא הוכיח המשיב, כי ביצע פעולות חריגות בנהלו את תיק ההשקעות, הרי ששתי ערכאות שדנו בתיק זה קבעו כממצא עובדתי, כי בניהול תיק ההשקעות ביצע המשיב פעולות החורגות מתפקידו כאפוטרופוס, ולא מצאתי מקום להתערב בממצא זה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.