בבית המשפט העליון
רע"א
6375/07
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשת:
שופר סל בע"מ
נ
ג
ד
המשיבה:
CROCS Inc.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.7.07 בבש"א 12803/07 ת.א. 1956/07 שניתנה על-ידי כבוד סגן הנשיא י' זפט
בשם המבקשת:
בשם המשיבה:
עו"ד ירון רייטר
עו"ד ניר הראל
עו"ד דרור ורסנו
עו"ד דנה זלוף
עו"ד שי ישראל
עו"ד ליעד וטשטיין
פסק-דין
1.
בקשת רשות הערעור שלפניי מעוררת סוגיות שונות, וביניהן שאלת ייחוס מוניטין של עוסק לדגם מסוים מתוך מספר דגמים המשווקים על ידו. עם זאת, סבורני כי בנסיבותיו של המקרה דנא אין צורך להכריע בשאלה זו. אמנם, בתצהיר התומך בבקשת המשיבה למתן סעדים זמניים לא צוין באופן מפורש כי המשיבה רכשה מוניטין בדגם Beach . תחת זאת נאמר, כי המוניטין שרכשה המשיבה הינו ב"נעלי קרוקס", ללא כל התייחסות לדגם מסוים. זאת, על אף שהמשיבה עצמה מציינת כי הנתונים שפורטו בתצהיר לשם תמיכה בטענת קיומו של מוניטין מתייחסים באופן ספציפי לדגם Beach ולא לכלל דגמי קרוקס. אם אכן כך הדבר, הרי ברי כי העדר אזכור מפורש של דגם Beach מהווה מחדל מהותי. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום להיענות לבקשת המשיבה להגשת ראיות נוספות, שנועדה לרפא מחדל זה.
2.
על אף האמור, מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה יש לקבוע שהנתונים הנזכרים בתצהיר המשיבה והמתייחסים לקיומו של מוניטין אכן עוסקים בדגם Beach , במובחן מיתר דגמי קרוקס, הגם שהדבר לא צוין באופן מפורש. כך למשל, סעיף 3 לתצהיר כולל תיאור של עיצוב הנעלים אשר לגביהן נטען כי רכשו מוניטין. תיאור זה הינו, למעשה, תיאור של נעלים מדגם Beach . כמו כן, סעיף 8 לתצהיר מתייחס למדגמים המגנים על החוזי של הנעלים אשר על פי הנטען רכשו מוניטין. בחינת מדגמים אלה, או למצער חלקם, מעלה אף היא כי מדובר, למעשה, בדגם Beach . משכך הם פני הדברים, הרי שניתן היה להסיק קיומו של מוניטין בדגם Beach באופן ישיר, מבלי צורך להיזקק לייחוס המוניטין הכללי של המשיבה לדגם זה.
3.
מקומן של יתר הטענות המתעוררות בגדר בקשת רשות הערעור, לרבות אלה העוסקות במדגמים הרשומים של המשיבה, הינו בגדר ההליך העיקרי. משכך, אף לא ראיתי צורך להידרש לבקשת המבקשת לצירוף אסמכתא. עם זאת, צודקת המבקשת בטענתה כי הסעד הזמני אשר ניתן על ידי בית משפט קמא הינו רחב יתר על המידה. משהבקשה לסעדים זמניים התייחסה אך לדגם beach , הרי שהיה מקום ליתן סעד זמני אך ביחס לנעלים הדומות עד כדי הטעיה לדגם זה ולא ליתר דגמי קרוקס. כמו כן, משדחתה הערכאה הדיונית את טענות המשיבה בעניין הפרת המדגמים הרשומים על שמה, לא היה מקום ליתן סעד זמני שעניינו הימנעות משיווק נעלים המפרות מדגמים אלה.
4.
החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל בחלקו, אך במובן זה שהסעד הזמני יצומצם כאמור בסעיף 3 לעיל. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן
היום, י"ז באדר ב' התשס"ח (24.3.08).
ש ו פ ט