פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
638/14
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1. עופר שבת
2. עו"ד מיכה צמיר
3. קציר העומר בע"מ
4. חי אתגר בניה ופיתוח בע"מ
5. ג'ני נוב בע"מ
6. הילה שבת
נ ג ד
המשיב:
אלי ליפ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 31.12.2013 בהפ"ב 34807-10-13 שניתן על ידי
כב' השופטת י' שבח
בשם המבקשים:
עו"ד כ. גבעון
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח ) בהפ"ב 34807-10-13 ובהפ"ב 66863-10-13 מיום 31.12.2013 במסגרתו התקבלה בחלקה בקשת המבקשים לביטול או לתיקון פסק הבוררות.
1.
המבקשים והמשיב התדיינו בבוררות לפני השופט בדימוס פרופ' דן ביין (להלן: הבורר ). ביום 14.2.2013 נתן הבורר פסק בוררות במסגרתו חייב, בין היתר, את המבקשות 3 ו-4 ביחד ולחוד לשלם למשיב סך של 951,139 ש"ח. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות ככל שהוא נוגע למבקשת 4, שכן לטענתם הסעד שהתבקש כנגדה היה הצהרתי בלבד ולכן חרג הבורר מסמכותו כשהשית עליה פיצוי כספי לטובת המשיב. המבקשים עתרו גם לתיקונו של פסק הבוררות ביחס לסכום מסוים שנפסק, אך שאלה זו אינה עומדת לפני במסגרת בקשה זו ולכן לא אפרט בעניין זה. המשיב, מצידו, הסכים כי לא הייתה לבורר סמכות להשית פיצוי כספי על המבקשת 4. בשל כך, קבע בית המשפט כי יש לתקן את פסק הבוררות כך שיימחק החיוב הכספי שהושת על המבקשת 4 וכי אין מקום לבטל את פסק הבוררות כולו כמצוות סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק ). התוצאה האופרטיבית של קביעה זו היא כי המבקשת 3 תחוב לבדה במלוא סכום הפיצוי המצוין לעיל.
2.
המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כשביטל את החיוב הכספי שהושת על המבקשת 4 ולא תיקן את גובה החיוב שהושת על המבקשת 3. לטענתם, חבותה של המבקשת 3 הינה אך בגין החזר חלקי של הלוואה המסתכם בסך של 577,760 ש"ח. לטענתם, שגה הבורר כשחייב את המבקשות 3 ו-4 ביחד ולחוד וכי שגגה זו נובעת מהתפיסה המוטעית לפיה המבקשת 3 ערבה לחובותיה של המבקשת 4. לטענתם, בתגובתם לתשובת המשיב לבקשה לביטול פסק הבוררות, הסבו את תשומת לב בית המשפט לבעייתיות זו וכך גם עשו בבקשה לעיון מחדש בפסק הדין לגביה החליט בית המשפט כי אין מסגרת דיונית מתאימה לבררה. משכך, טוענים המבקשים כי יש לתקן את פסק הבוררות כך שהחיוב הכספי בו תישא המבקשת 3 יעמוד על סך של 577,760 ש"ח בלבד.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.
4.
כלל ידוע הוא שרשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (6.10.2010), פסקה 18; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (6.1.2011), פסקה 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (18.1.2011), פסקה 17). איני סבור כי במקרה שלפני התקיים עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור או כי הוא מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים.
5.
למעלה מן הצורך, אוסיף כי בראש בקשת המבקשים לביטול פסק הבוררות נתבקש הסעד הבא:
"לבטל את פסק הבוררות אשר ניתן ע"י כב' הבורר, השופט בדימוס פרופ' דן ביין, ביום 14.2.2013, ואשר העתקו מצורף בזה לבקשה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה, ואשר תוכנו הובא לידיעת הצדדים ביום 15.9.2013 (להלן: 'פסק הבורר'), וזאת: ככל שניתן כנגד חי אתגר בניה ופיתוח בע"מ (המבקשת 4 – י. ד.) הואיל וניתן בחוסר סמכות" (ההדשה הוספה – י. ד.)
רואים אנו כי המבקשים עצמם כלל לא ביקשו לבטל או לתקן את פסק הבוררות ככל שהוא נוגע למבקשת 3. יתרה מכך, בכל הנוגע למבקשת 4 זכו המבקשים בכל מבוקשם והחיוב הכספי שהושת עליה בוטל במלואו. כידוע, המבקשים הם אלו המנסחים את הסעד המבוקש ובכך גודרים את המחלוקת אותה הם מציבים לפתחו של בית המשפט. משכך, אין למבקשים להלין אלא על עצמם ככל שהסעד בו זכו אינו תואם את ציפיותיהם. מכל מקום, הבקשה שלפני מתייחסת לתיקון טעות מהותית בפסק הבוררות, בקשה מסוג אשר בית המשפט אינו נוטה להיענות לה [ראו למשל: רע"א 6327/12 ניב נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (1.9.2013) פסקה 25 לחוות דעתי. השוו: רע"א 4394/11 עוקשי נ' עוקשי (25.7.2013) פסקה 10 לחוות דעתי].
6.
אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ג באדר א התשע"ד (13.2.2014).
ש ו פ ט