רע"א 6382/09 הקרן הקיימת לישראל נ. צופיה דימנט-יוסף

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' סובל ), במסגרתה ניתן צו מניעה זמני בנוגע ליישומו של הסכם שבין המדינה לבין המבקשת 1, הקרן הקיימת לישראל.

רקע

2.

ביום 1.6.2009 נחתם הסכם עקרונות בין מדינת ישראל לבין הקרן הקיימת לישראל, היא המבקשת 1 (להלן: קק"ל ). בהסכם התחייבה קק"ל לסייע ביישום החלטת הממשלה מס' 117 מיום 12.5.2009, שעניינה רפורמה במנהל מקרקעי ישראל. בין היתר הסכימה קק"ל לניהול קרקעותיה על ידי רשות המקרקעין שתוקם בהתאם להחלטה, ולעריכת חילופי קרקעות עם המדינה לשם מימוש ההחלטה. הממשלה התחייבה לתקן את החלטתה בהתאם לעקרונות ההסכם, ואילו קק"ל התחייבה להביא את עקרונות ההסכם לאישור מוסדותיה. עוד הוסכם, כי על בסיס עקרונות אלו ייחתם בין קק"ל לבין המדינה הסכם מפורט.

3.

ביום 2.6.2009 אושר הסכם העקרונות על ידי דירקטוריון קק"ל. לאחר מכן הובא ההסכם לדיון באסיפה הכללית של קק"ל. האסיפה הכללית קיימה דיון בנושא זה ביום 18.6.2009. ההצבעה על אישור ההסכם התקיימה בישיבה נוספת של האסיפה הכללית ביום 23.6.2009. בהתאם לסדרי ההצבעה שיו"ר האסיפה הכללית פרסם ביום 22.6.2009, התקיימה ההצבעה בדרך של מילוי טפסים על ידי החברים, תוך ציון שמו של המצביע, שמם של החברים האחרים שהוא מוסמך להצביע בשמם, וציון אפשרות ההצבעה שנבחרה ליד כל אחד מהשמות. לאחר מכן שלשל המצביע את טופס ההצבעה לקלפי. האפשרות להצביע באמצעות מיופה כוח מוכרת בתקנות ההתאגדות של קק"ל במצב בו הצבעת האסיפה הכללית נערכת בקלפי, כפי שהיה במקרה הנוכחי.

4.

המשיבה נמנית על חברי האסיפה הכללית. במועד ההצבעה ביום 23.6.2009 היו ברשותה יפויי כוח מטעם 12 חברים אחרים, כך שהצבעתה הייתה בשם עצמה ובשמם של אותם חברים. עם פתיחת הקלפי ובדיקת טופסי ההצבעה, התברר כי המשיבה הצביעה באמצעות שני טפסים בשפה האנגלית (בכל טופס ניתן להצביע לכל היותר עבור עשרה מייפי כוח), בהם סימנה את המשבצת

“Abstain”

ליד שמה וליד שמם של יתר 12 החברים שהצביעה בשמם. לאחר ספירת הקולות, ובהתחשב גם בהצבעתה האמורה של המשיבה, אישר יו"ר האסיפה הכללית את תוצאות ההצבעה

כדלקמן: 62- בעד אישור ההסכם ; 55- נגד ; 13- נמנעים.

5.

לטענת המשיבה, בתחילת ספירת הקולות - בטרם ניתן היה לדעת את תוצאותיה של ההצבעה - נוכחה היא לדעת כי טעתה בסימון. מיד בשלב זה, ועוד בטרם הוצאו מהקלפי הטפסים שמולאו על ידה, הודיעה המשיבה לכל חברי ועדת הקלפי כי בטופסי ההצבעה שלה נפלה טעות. בקשתה של המשיבה לרשום הודעה זו לפרוטוקול הוועדה נענתה בשלילה. בתום מניין הקולות התברר, כי המשיבה היתה היחידה מבין המצביעים שסימנה "נמנע" בטפסים שמילאה. המשיבה ביקשה להיפגש עם יו"ר האסיפה הכללית לפני שזה אישר בחתימתו את תוצאות ההצבעה, אולם הלה סירב לעסוק בנושא. המשיבה פנתה בו ביום במכתב ליו"ר האסיפה הכללית וליו"ר קק"ל, בו פירטה את דבר הטעות וביקשה כי קולה וקולות מייפי כוחה ימנו עם המתנגדים. מכתבה זה של המשיבה נותר ללא מענה.

6.

משכך, הגישה המשיבה למחרת היום המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי יחד עם בקשה לצו מניעה זמני, בה עתרה למתן סעד הצהרתי, לפיו הצבעתה הנכונה לא הייתה הימנעות אלא התנגדות לאישור ההסכם, ולפיכך הסכם העקרונות לא אושר. צו המניעה שהתבקש הינו לתקופת הביניים עד להכרעה בהמרצת הפתיחה. המשיבה טענה, כי יש מקום לשמר את המצב הקיים במהלך תקופה זו, כדי למנוע מצב בלתי הפיך שבו הסכם העקרונות ייכנס לתוקף והדיון בהמרצת הפתיחה יסוכל.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

ביום 23.7.2009 נתן בית המשפט צו מניעה זמני כמבוקש. בית המשפט קבע, כי המרצת הפתיחה מעלה שאלות רציניות המצריכות דיון, שאין לראותן על פניהן כהליך סרק. בית המשפט ציין, כי עסקינן בתרחיש יוצא דופן: המשיבה נטלה חלק גלוי ופעיל בהתנגדות להסכם העקרונות, ואף התבקשה על ידי חברי האסיפה הכללית שמסרו לה יפויי כוח להצביע בשמם, להצביע נגד אישור ההסכם. בכל זאת, סימנה המשיבה בטופס הצבעה, ליד שמה וליד שמותיהם של מייפי כוחה, את המשבצת "נמנע". כן צוין, כי המשיבה לא המתינה לתוצאות ההצבעה על מנת להודיע כי טעתה בסימון, אלא ביקשה את התיקון כבר עם תחילת ספירת הקולות, לפני הוצאתם מהקלפי של טופסי הצבעתה, ולאחר שמהקלפי הוצא רק פתק ההצבעה הראשון, שהיה בשפה האנגלית ושבו ההצבעה נגד אישור ההסכם נעשתה בטור שונה מהטור שסומן על ידה. המשיבה הסבירה את התנהלותה האמורה, בטעות קולמוס שארעה מחוסר תשומת לב מספקת ובשל תנאי הלחץ ויתר הנסיבות שאפפו את הצבעתה. בית המשפט קבע, כי הסבר זה עשוי, לכאורה, להתיישב עם מכלול עובדות המקרה. מכל מקום נקבע, כי ההסבר שניתן על ידי המשיבה אינו בגדר הסבר סרק שניתן לבטלו על פניו בלא חקירה ודרישה בהליך העיקרי. המבקשים, לעומת זאת, התקשו להציג הסבר חלופי להתנהגותה של המשיבה בעת ההצבעה.

8.

כן נקבע, כי אין להוציא מכלל אפשרות את צדקת טענתה של המשיבה, לפיה הצבעתו של חבר האסיפה הכללית, בהיותה פעולה משפטית חד צדדית, נשלטת גם היא על ידי סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ), המורה על תיקון טעות סופר, בצירוף סעיף 61(ב) לאותו החוק, המחיל את הוראות החוק על פעולות משפטיות

שאינן בבחינת חוזה "בשינויים המחוייבים". כן ציין בית המשפט, כי דרך נוספת להגיע לתוצאה של טעות תיקון סופר בהצבעה, בלא היזקקות לחוק החוזים, הינה לראות בשתיקת דיני החברות בישראל משום חסר (לאקונה) הניתן להשלמה באמצעות היקש מהוראת סעיף 32 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה ), המסמיך את בית המשפט או את הרשם לענייני ירושה לתקן טעות סופר בצוואה כל עוד "אפשר לקבוע בבירור את כוונתו של המצווה". בית המשפט קבע, כי ההליכה באחת הדרכים הללו אינה מופרכת, ויש בה להקים שאלות רציניות לדיון בהליך העיקרי.

9.

עוד קבע בית המשפט, כי האיזון בין האינטרסים של המשיבה מזה ושל קק"ל מזה בכל הנוגע לנזקים הצפויים לכל אחת מהן אם יינתן או לא יינתן הצו הזמני, תומך במתן הצו הזמני. שכן, נזקיה של קק"ל, אילו ישללו ממנה ההטבות, כתגובה להשהיית מימוש הסכם העקרונות, ובהליך העיקרי יוחלט לדחות את המרצת הפתיחה וייפסק כי תוצאות ההצבעה באסיפה הכללית היו אישור הסכם העקרונות, אינו בלתי הפיך ; זאת, משום שצו ממשלתי השולל את ההטבות אינו בלתי הפיך, כך שאם התובענה בתיק העיקרי תידחה תוכל קק"ל להתנות את יישום הסכם העקרונות וביצוע חילופי הקרקעות על פיו, בהוצאת צו מתקן על ידי הממשלה המחזיר לקק"ל את ההטבות שנשללו ממנה. לעומת זאת, הנזק העלול להיגרם למשיבה עלול להיות בלתי הפיך ; אמנם יישומו של הסכם העקרונות דורש חתימה על הסכם מפורט בין המדינה לבין קק"ל, אולם ההסכם המפורט אינו עתיד להיות מובא לאישור האסיפה הכללית של קק"ל אלא לאישור דירקטוריון קק"ל בלבד, לאחר שהצבעת האסיפה הכללית מיום 23.6.2009 התייחסה, בין היתר, לתנאים שייכללו בהסכם המפורט, כפי שאלו נמנו בתוספת להסכם העקרונות שהועמדה אף היא להצבעה. פירוש הדבר הוא, שמתן היתר לקק"ל להמשיך ביישום הסכם העקרונות לפני ההכרעה בהמרצת הפתיחה, עלול ליצור מצב בו עד שייפסק - אם ייפסק – כי הסכם העקרונות והתוספת להסכם לא אושרו באסיפה הכללית, יספיקו קק"ל והמדינה לחתום על ההסכם המפורט ולבצע את חילופי הקרקעות. פעולה כזו, הכרוכה בהעברת בעלות במקרקעין במרשם המקרקעין ובשיווקן הלאה, הנה מעשה בלתי הפיך. זאת ועוד ; לא רק ההעברה עצמה אינה בלתי הפיכה, אלא גם עצם השתכללות עסקת החילופים בין קק"ל לבין המדינה. ככל שלא יינתן צו מניעה זמני, תוכל קק"ל להציג בפני המדינה הסכם עקרונות מאושר, דבר שיכול להוביל את המדינה לראות את קק"ל כבולה בהסכם ולהעניק לה את ההטבות המפורטות בחוק החדש, ככל שיתקבל. ממילא, גם אם עד ליום שבו יוחלט - אם יוחלט - לקבל את המרצת הפתיחה לא תגיע ההתקשרות בין המדינה לבין קק"ל לשלב של ביצוע חילופי הקרקעות בפועל, עדיין תימצא קק"ל בסיכון של מניעות משפטית, שתחסום את דרכה מהשבת הגלגל לאחור והשתחררות מביצוע החילופים, בטענה שבית המשפט ביטל את אישור האסיפה הכללית להסכם העקרונות.

10.

לטענת המבקשים, אישורו של הסכם העקרונות אין משמעו יישום מיידי של האמור בו. אלא, לצורך יישומו יש צורך בחתימה על הסכם נוסף, מפורט. על כן, לטענת המבקשים, אין צורך בצו מניעה זמני לגבי הסכם העקרונות. בית המשפט קבע, כי נפקות אישורו או אי אישורו של הסכם העקרונות טעונה ביאור והשלמה.

11.

בית המשפט דחה את טענת המבקשים, לפיה הנזקים הנטענים הם נזקיה של קק"ל, ולמשיבה אין זכות לתבוע בשמה. נקבע, כי לצורך בחינת מאזן הנוחות

ניתן לראות בנזקי קק"ל נזקים שיש למשיבה מעמד למנוע את התרחשותם. קק"ל היא זו שראתה לפנות אל המשיבה, כמו אל יתר חברי האסיפה הכללית, ולבקש ממנה ליטול חלק בהצבעה על אישור הסכם העקרונות. לכאורה, פנייה זו הקנתה למשיבה מעמד בנושא הנדון וזכות לתבוע כי דעתה ודעת 12 החברים הנוספים שייפו את כוחה להצביע בשמם בכל הנוגע לסוגיית חילופי הקרקעות, ישמעו ויקבלו את המשקל המגיע להן. בית המשפט ערך השוואה של מצב זה לסעיף 91(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ).

12.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקשים

13.

לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי ביצרו תקדים משפטי, לפיו יכול מצביע לשנות בדיעבד את הצבעתו, בשל טעותו האישית. לטענתם, תקדים זה עלול ליצור תוהו ובוהו, לפגוע אנושות בעקרון הסופיות והוודאות, ולסכל את עצם האפשרות לערוך הצבעה תקינה.

14.

כן נטען, כי על פי תקנון קק"ל לא קיימת למצביע זכות לשנות הצבעתו בדיעבד. עוד נטען, כי אין להחיל על המקרה דנן את סעיף 16ב לחוק החוזים, וללמוד ממנו על הזכות לשינוי הצבעה בדיעבד. כמו כן, זכות כזו אינה יכולה להילמד מהיקש לסעיף 32 לחוק הירושה.

15.

המבקשים מוסיפים וטוענים, כי אף אם היה מקום ללמוד לענייננו מההוראות הנזכרות לעיל, עדיין אין בהן משום מקור נורמטיבי המחייב את קק"ל לאפשר למשיבה לשנות בדיעבד את הצבעתה שלה ושל 12 חברים נוספים אותם ייצגה. הכלל הוא, כי בית המשפט לא יתערב בענייניה הפנימיים של חברה - במקרה דנן מדובר בהחלטת קק"ל שלא לאפשר למשיבה את תיקון הצבעתה בדיעבד - ולא יחליף את שיקול דעתם של מקבלי ההחלטות בחברה בשיקול דעתו, אף אם הוא עצמו היה מגיע לתוצאה אחרת, אלא רק במקרים קיצוניים בהם עלה בידי הטוען כנגד ההחלטה לעמוד בנטל הוכחה כבד ולהוכיח כי ההחלטה נוגדת את הוראות החוק, או את הוראות תקנון החברה, או שנעשתה מתוך שיקולים זרים. על כן, משלא הובא מקור חוקי המחייב את קק"ל לפעול כדרישת המשיבה, אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטת קק"ל.

16.

באשר למאזן הנוחות טוענים המבקשים, כי הוא נוטה לטובתם. זאת, משום שאם יוותר צו המניעה על כנו, יהא בכך כדי לגרום לקק"ל נזקים בלתי הפיכים. המבקשים מסבירים, כי הסכם העקרונות כולל הטבות מהותיות, המשפרות את מעמדה ואת מצבה של קק"ל הרבה מעבר למתווה שקבעה במקור הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל, ואף הרבה מעבר להסכמות שגובשו ב"גלגול הקודם" של המו"מ בין קק"ל לבין המדינה. ההטבות כוללות, בין היתר, מתן נציגות נרחבת לקק"ל במועצה שתעמוד בראש רשות המקרקעין החדשה. לטענת המבקשים, מתן צו המניעה עלול לגרום לה לנזק בלתי הפיך בעניין זה, שכן אם יקבעו חברים חדשים במועצה, קק"ל לא תוכל להשיג לאחר מכן את יחס הנציגים במועצה המובטח לה בהסכם העקרונות. ביחס לכלל ההטבות נקבע, כי קק"ל עלולה לאבדן, אם יתחוור למדינה כי קק"ל אינה מתעתדת ליישם את הוראות הסכם העקרונות ולהתקדם לקראת חתימת ההסכם המפורט.

17.

לטענת המבקשים, מדובר בחשש ממשי, שכן ביום 3.8.2009, לאחר שניתן צו המניעה הזמני, שונה נוסח הצעת חוק מנהל מקרקעי ישראל, לרעת קק"ל. כמו כן, במכתב המדינה לקק"ל מיום 20.7.2009, הובהר כי ההטבות שנכללו בהצעת החוק עלולות להתבטל, אם הסכם העקרונות לא ייושם בהקדם.

18.

מנגד, לטענת המבקשים, למשיבה לא ייגרם כל נזק, ובוודאי לא נזק בלתי הפיך, מאי מתן צו מניעה זמני. זאת, כיוון שאין די בהסכם העקרונות כדי "לקבוע עובדות בשטח" ; כל עוד לא ייחתם ההסכם המפורט וכל עוד לא תחל המדינה בביצוע הוראותיו, אין כל חשש כי למשיבה, או לכל אחד אחר, ייגרם נזק בלתי הפיך כלשהו.

19.

עוד נטען, כי הסכם העקרונות ממילא אינו יכול לגרום כל נזק לקק"ל, שכן הוא אינו בא כדי להטיל גזירות על קק"ל ואינו מהווה יישום של הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל, אלא להיפך: הסכם העקרונות בא לעגן הטבות הניתנות לקק"ל, ולא מעבר לכך. ההחלטה על ביצוע רפורמה במנהל מקרקעי ישראל אמורה לצאת לפועל באמצעות חקיקה, וזאת בין אם ייושמו הוראות הסכם העקרונות ובין אם לאו. כלומר, הנזק הנטען על ידי המשיבה יווצר בכל מקרה, גם אם הסכם העקרונות לא ייושם. בהסכם העקרונות יש דווקא כדי למתן את השפעת הרפורמה על קק"ל.

20.

עוד טוענים המבקשים, כי שגה בית המשפט בקבעו כי אם לא יינתן צו מניעה זמני, ובסופו של יבוטל בהמרצת הפתיחה תוקפו של הסכם העקרונות, אף אם באותו שלב לא תגיע ההתקשרות בין המדינה לבין קק"ל לשלב של חילופי הקרקעות בפועל, עדיין ייתכן ותועלה על ידי המדינה טענה לפיה המדינה כבר קיימה את חלקה בהסכם, ועל כן קק"ל תהיה מנועה מלטעון כלפי המדינה לאי תוקפו של ההסכם. לטענת המבקשים, הצעת החוק מנוסחת כך שביכולתה של המדינה לצמצם את מספר נציגי קק"ל ברשות המקרקעין החדשה ולבטל את הפטור ממסים, בעתיד, ללא הגבלת זמן. לפיכך, במקרה בו המרצת הפתיחה תתקבל, בה בעת תוכל המדינה לנקוט בצעדים אלה. על כן, ברי כי המדינה לא תוכל לטעון כי היא מילאה את חלקה בהסכם העקרונות, רק על סמך מינוי כזה או אחר שנעשה לתקופת זמן קצרה.

21.

עוד טוענים המבקשים, כי הנזק הנטען על ידי המשיבה כלל אינו נזקו שלה, אלא נזק העלול להיגרם, לשיטתה, לקק"ל. המשיבה אינה יכולה לנכס לעצמה את נזקיה הנטענים של קק"ל. על פי הטענה, שגה בית המשפט בהחלטתו בעניין זה, בין היתר בהשוואה שערך לסעיף 91 לחוק החברות.

דיון והכרעה

22.

בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני, עליו לשקול שני עניינים: האחד- האם בתובענה העיקרית קיימת עילת תביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. העניין השני- מאזן הנוחות בין הצדדים- האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בדיקת קיומו של תנאי זה נעשית על דרך של איזון בין אינטרסים, ובעניין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת ( השוו: רע"א 1719/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ברוך לוק (החלטתי מיום 21.5.2009)).

23.

במקרה דנן, המרצת הפתיחה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מעלה לכאורה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, שאלה רצינית הטעונה ליבון, ואינה משוללת יסוד על פניה. טענת המשיבה, לפיה טעתה 'טעות סופר' באופן הצבעתה נתמכת, בראש ובראשונה, בעובדה כי המשיבה הביעה בגלוי את התנגדותה להסכם העקרונות, ואף ניסתה לשכנע את חברי האסיפה הכללית להצביע נגדו. המבקשים לא סיפקו הסבר הגיוני לשאלה, מדוע בחרה

המשיבה להצביע, בשמה ובשם יתר החברים שייפו את כוחה להצביע בשמם - הידועים כולם בהתנגדותם להסכם - על דרך של הימנעות, בעוד המשיבה מעלה תרחיש שאינו מופרך על פניו, כמפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי.

24.

זאת ועוד ; בית המשפט לא נתן כל החלטה תקדימית, לפיה מותר למצביע לשנות בדיעבד את הצבעתו. מדובר בהחלטת ביניים בלבד. כמו כן, המבקשים לא טענו בפניי כי טענות המשיבה הן טענות סרק. ההיפך הוא הנכון: לטענתם, המקרה דנן מעורר שאלה משפטית מובהקת, בעלת אופי תקדימי, בדבר יכולתו של מצביע לשנות בדיעבד את אופן הצבעתו, מחמת טעות. באופן התייחסותם של המבקשים לשאלה מחזקים הם את המסקנה, כי אין מדובר בתביעת סרק, שהרי על מנת להפריכה נדרשו הם לדיון מעמיק בשאלה תקדימית, לשיטתם. לדידם של המבקשים המענה לשאלה הוא בשלילה, אולם אין בפיהם פתרון קל לשאלה, כיאה ל"שאלת סרק". השאלות שמעלה המרצת הפתיחה מקומן להתברר בפני הערכאה הדיונית, במסגרת ההליך העיקרי המתנהל בפניה, ולא במסגרת ההליך של בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעניין צו המניעה הזמני. עם כל ההבנה לרצונם של המבקשים בהכרעה מהירה, זהו ניסיון לקיצור דרך שאין לו מקום.

25.

מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, וזאת על אף העובדה שעל מנת ליישם את הסכם העקרונות יש צורך בחתימה על הסכם מפורט. כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, ההסכם המפורט אינו עתיד להיות מובא לאישור האסיפה הכללית של קק"ל אלא לאישור דירקטוריון קק"ל בלבד, לאחר שהצבעת האסיפה הכללית מיום 23.6.2009 התייחסה, בין היתר, לתנאים שייכללו בהסכם המפורט, כפי שאלו נמנו בתוספת להסכם העקרונות שהועמדה אף היא להצבעה. משמעות הדבר היא, כי אם תתקבל הבקשה ויבוטל צו המניעה, ובסופו של דבר תתקבל המרצת הפתיחה וייקבע כי הסכם העקרונות והתוספת לו לא אושרו באסיפה הכללית, ייתכן ובינתיים יספיקו קק"ל והמדינה לחתום על ההסכם המפורט ולבצע את חילופי הקרקעות. פעולה כזו, הכרוכה בהעברת בעלות במקרקעין במרשם המקרקעין ובשיווקן הלאה, הנה מעשה בלתי הפיך. מנגד, הנזק הצפוי למבקשים ממתן צו המניעה - אפשרות לשלילת ההטבות - אינו בהכרח בלתי הפיך, שכן צו ממשלתי השולל הטבות אינו בלתי הפיך.

26.

איני מקבלת את טענת המבקשים, לפיה למשיבה אין זכות לתבוע בגין נזקיה של קק"ל. שהרי, המשיבה אינה מבקשת לתבוע במקום

קק"ל ; העילה שבבסיס המרצת הפתיחה היא טעותה הנטענת של המשיבה, והסעד המבוקש הוא סעד הצהרתי, לפיו המשיבה שגתה בהצבעתה, ועל כן לא אושר הסכם העקרונות. הנזקים העלולים להיגרם לקק"ל עלו רק לעניין בחינת מאזן הנוחות, ואין בכך כל פגם.

סוף דבר

27.

לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מהותרת צו המניעה על כנו עד לבירור המרצת הפתיחה לגופה. על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.