פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 6382/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
מרדכי שמעוני
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית טבריה
2.
מילגם
שירותים לעיר בע"מ
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים ע'
טאהא
,
א' אריאלי וג' צפריר) בע"א 20091-01-18 מיום 9.7.2018
בשם המבקש:
עו"ד דנית סבג; עו"ד חיים
אייזנקוט
החלטה
1.
המבקש הגיש תביעה נגד המשיבות לבית משפט השלום, שבגדרה ביקש סעד הצהרתי שלפיו לא החזיק בשני נכסים בעיר טבריה (להלן: הנכסים ), ומשכך המשיבות אינן רשאיות לנקוט פעולות גבייה נגדו בקשר לחוב הארנונה בגין ההחזקה בנכסים (להלן:
התביעה ) . ביום 28.11.2017 דחה בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת הבכירה ש'
נאשף -אבו אחמ ד ) את התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית. בית המשפט עמד על כך שלפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר ), נישום המבקש להעלות טענות נגד החלטת רשות מקומית בענייני ארנונה בטענת "אינני מחזיק" רשאי לפעול באמצעות הגשת השגה למנהל הארנונה, ובהמשך על ידי הגשת ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה; וכי ההשגה על החלטת ועדת הערר תיעשה באמצעות הגשת ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט הוסיף וציין כי למסלול המתואר – שהוא "דרך המלך" לתקיפת החלטת רשות מקומית בענייני ארנונה – קיימים שני חריגים: האחד, הקבוע בסעיף 3(ג) לחוק הערר, שלפיו לבית המשפט נתון שיקול דעת להכריע בטענת "אינני מחזיק"; והאחר, שנקבע במרוצת השנים בהלכה פסוקה, מאפשר לבית המשפט להכריע במחלוקת בענייני ארנונה כאשר מדובר "במקרה בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת". בית המשפט קבע כי התביעה שהוגשה לפניו מכוונת ישירות נגד תקינותם של הליכי רישום חוב הארנונה על שמו של המבקש, ומשכך היא מבוססת על "טענה מינהלית טהורה" שאין לבית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית סמכות עניינית לדון בה. צוין כי מקרה זה שונה ממקרים אחרים שבהם עיקר התביעה מכוון לדיון בטענת "אינני מחזיק". אשר על כן, הורה בית המשפט על מחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית.
2.
בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים ע' טאהא , א' אריאלי , ו ג' צפריר ) דחה ביום 9.7.2018 ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין של בית משפט השלום. בית המשפט ציין כי סעיף 3(ג) לחוק הערר לא נועד להרחיב את סמכותו העניינית של בית משפט הדן בעניין אזרחי אלא אך למנוע מצב שבו תיחסם אפשרותו של נישום להעלות טענת "אינני מחזיק" בהליך משפטי. לפיכך, נדחה הערעור.
3.
מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה שהוכתרה "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין" שבגדרה התבקש מתן סעד זמני האוסר על המשיבות לפעול לגביית חוב הארנונה מהמבקש (להלן: הבקשה למתן סעד זמני ) . בבקשת הרשות לערער נטען כי קיים חוסר אחידות בפסיקת הערכאות הדיוניות באשר לאופן יישומו של סעיף 3(ג) לחוק הערר, כך שהבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו של המבקש; כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי תחם את גבולות יישומו של סעיף 3(ג) לחוק הערר רק למצבים שבהם הנישום הוא הנתבע בהליך אזרחי; וכי אי מתן רשות לערער בענייננו צפוי לגרום למבקש עיוות דין, מכיוון שדחיית תביעתו האזרחית תדרוש ממנו להגיש עתירה מינהלית
נגד חיובו בחוב הארנונה, שצפויה להידחות על הסף מחמת שיהוי.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובצרופותיה , באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, כאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123,128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה באה בגדר אמת המידה האמורה. הבקשה מכוונת נגד קביעת בית משפט השלום שלפיה סוגיית החזקה בנכסים לא היא שעמדה במוקד התביעה, אלא טענות בדבר חוקיות ההליך שבמסגרתו יוחס חוב הארנונה למבקש. מבלי להידרש לגופן של החלטות הערכאות הקודמות, יוער כי אמות המידה לקבלת טענת "אינני מחזיק" מחוץ למסלול ההשגה והערר הקבוע בחוק נקבעו בפסיקתנו ( בר"ם 7618/18 עיריית תל אביב-יפו נ' קניון רמת אביב בע"מ , פסקאות 16-10 (4.12.2016) ). משכך, הבקשה נסבה על יישום הדין בנסיבותיו הפרטניות של המקרה ואינה מצדיקה מתן רשות לערער (רע"א 3460/16 קיסיליוב נ' מ.מ באר טוביה , פסקה 4 (20.7.2016)). אף לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין ייגרם למבקש עיוות דין, משלא נעשה מצדו ניסיון למצות את ההליכים במסלול המינהלי המתאים.
בקשת הרשות לערער נדחית אפוא, וממילא נדחית הבקשה למתן סעד זמני. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ו באלול
התשע"ח
(6.9.2018).
ש ו פ ט