רע"א 6388/04 אבישי שרון נ. ירון זיו

המבקש נפגע, בשנת 1988, בתאונת דרכים, והגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. בית משפט השלום בירושלים פסק לו פיצויים בגין ראשי נזק שונים, ומהם הורה לנכות תשלומים תכופים ששולמו למבקש. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק-דינו כתב בית המשפט המחוזי כי:

" המערער העמיד את תביעתו לפיצויים משנת 93' בלבד, מכיוון שסבר שהתשלומים התכופים ששולמו עובר להגשת התביעה במועדים הקודמים לכך מיצו את מלוא נזקיו לעבר עד השנה האמורה. המשיבה חלקה על כך, אולם הכל במהלך הסיכומים, שכן הפלוגתא לא הועמדה בצורה ראויה על-ידי המערער. בנסיבות אלה – ובצדק מבחינתו – התייחס בית המשפט לנזקי המערער מאז התאונה, לרבות ניכוי כל התשלומים התכופים. בדרך זו אפשר שנגרם למערער עיוות דין, הגם שידו בדבר, אלא שבמכלול הנסיבות נראה לנו שלא יהא זה הוגן וראוי לקפח את זכויותיו בשל תאונת הדרכים, בשל אי-ההבנה האמורה, הקשורה לפרשנות ולאומד הדעת שיש ליתן לשטרי הפיטורין שנחתמו בסמוך לקבלת התשלומים התכופים.

בית המשפט המחוזי הורה על החזרת הדיון לבית משפט השלום, על-מנת שייבחנו נזקי המבקש לגבי התקופה שלפני 1993, כנגד ניכוי התשלומים התכופים. ואכן, התקיים דיון משלים בבית משפט השלום, אשר בסופו קבע בית המשפט כי הוא חוזר על האמור בפסק-הדין הראשון ואיננו משנה דבר. בית המשפט בחן את "שטרי הפיטורין" ודחה את טענת המבקש, כי אלה מהווים הסדרי תשלומים סופיים, הממצים את מלוא נזקיו של המבקש עד לשנת 1993. בית משפט השלום הבהיר כי הפיצויים שנפסקו בפסק-דינו הראשון כללו גם את נזקי המבקש עובר לשנת 1993, ומהם נוכו התשלומים התכופים ששולמו לו.

המבקש שב וערער לבית המשפט המחוזי, אלא שהפעם נדחה ערעורו. בית המשפט המחוזי קבע כי "בין אם נכנה את התשלומים כ'תשלומים תכופים' ובין אם נכנה אותם 'תשלומים על חשבון הפיצויים', נחה דעתנו כמסקנת הערכאה הקודמת, שאין המדובר בהסדר סופי וממצה בין הצדדים המסלק חלק מהתביעה לחלוטין, אלא בהסדר לביצוע תשלומים שלאחר מכן יובאו בהתחשבנות הכוללת". לפיכך, נפסק כי מסכום הפיצויים הכולל, לרבות לגבי התקופה שתחילתה בתאונה וסופה בשנת 1993, יש לנכות את התשלומים ששולמו למבקש. גם לגבי שיעור הנזק ביחס לאותה תקופה שעד 1993, לא מצא בית המשפט המחוזי להתערב בפסיקת בית משפט השלום.

כנגד פסק-דין זה, של בית המשפט המחוזי, מלין המבקש היום. הוא חוזר על טענתו, כי התשלומים שקיבל מהמשיבים אינם בבחינת תשלומים תכופים, אלא מהווים הם הסכמים שנועדו לסילוק מלא של תביעת המבקש ביחס לתקופות מוסכמות. "אך מטעמי נוחיות של המבטחים" – כך לשיטתו – "חתם המערער על קבלת התשלומים האמורים על גבי טפסים של תשלום תכוף...". המבקש משיג גם על שיעור הפיצוי שנפסק לו.

דין הבקשה להידחות. כפי שעולה מתיאור השתלשלות העניינים, טענות המבקש נבחנו ונידונו בפירוט, הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי. המסמכים עליהם חתם נבדקו, ונפסק כי אלה אינם מהווים הסדר לסילוק סופי של תביעותיו לגבי תקופות מסוימות, אלא מדובר בסכומים שנועדו להיות מופחתים מסכום הפיצויים הסופי שייפסק בגין התאונה. במסקנה זו אין מקום להתערב, במסגרת "גלגול שלישי", והדברים יפים גם לגבי שיעור הפיצויים שנפסקו למבקש.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.