רע"א 6396/00 סעיד נסאר ואח' נ. חאלד נסאר

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, בגדרו תשוב ותידון השאלה אם אי תשלום מס שבח מקרקעין במועד הקבוע בחוק, בהתאם להתחייבות בחוזה מכר מקרקעין, מהווה הפרה יסודית של החוזה. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

2.ביום 3.10.1991 נחתם חוזה בין העותרים לבין המשיב למכירת זכויות בעלות בחלקת קרקע אותה ירשו העותרים. העותרים התחייבו לפעול להוצאת צו ירושה ולהעברת רישום הבעלות בחלקה על שמם ולאחר מכן על שם המשיב, ואילו המשיב התחייב לשלם את כל המסים והאגרות שיחולו על העיסקה, לרבות מס שבח מקרקעין. עיסקת המכר דווחה לרשויות מס שבח. שומתו העצמית של המשיב נדחתה ובחודש פברואר 1992 הוצאה על-ידי רשויות מס שבח שומה לפי מיטב השפיטה. על שומה זו השיג המשיב ביום 31.3.1992, מבלי ששילם לרשויות מס שבח את חלק המס שאינו שנוי במחלוקת. ביום 13.9.1992 דרשו העותרים מן המשיב בכתב, למלא אחר החוזה ולשלם את מס השבח. במכתבם נכללה גם אזהרה, כי אי קיום הדרישה יהווה הפרה. ביום 5.7.1993 שלחו העותרים למשיב מכתב נוסף, בו נטען כי אי תשלום מס השבח מהווה הפרה יסודית של החוזה, וכי המשך אי ביצועו יביא לביטול החוזה תוך שבעה ימים. ביום 17.3.1994 שילם המשיב את חלק המס שלא נשנה במחלוקת ובהמשך גם הפקיד שיק להבטחת תשלום יתרת המס בהתאם לשומה. בחודש אוקטובר 1995 נדחתה השגת המשיב ובחודש נובמבר 1995 הוא שילם את יתרת המס לרבות תשלומי ריבית, הפרשי הצמדה וקנסות. העותרים הוציאו את צו הירושה ביום 6.9.1994, אך לא דאגו לרשום את זכויותיהם בחלקה על שמם.

3.בתביעתם לבית המשפט המחוזי ביקשו העותרים מתן פסק-דין הצהרתי כי משהפר המשיב את החוזה הפרה יסודית עומדת להם הזכות לבטל את החוזה. בקבלו את תביעת העותרים קבע בית המשפט כי משלא נקבע בחוזה מועד לתשלום המס היה על המשיב לשלם את המס במועדים הקבועים בחוק. משלא עשה כן, הפר המשיב את החוזה הפרה יסודית, שכן סכום מס השבח מהווה חלק בלתי נפרד מהתמורה בעד המכירה ואי תשלום מס השבח במועדים הקבועים בחוק כמוהו כאי תשלום מלוא המחיר למשיבים. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי ההפרה היסודית מקנה לעותרים זכות ביטול, והגשת התביעה מהווה הודעת ביטול. על-כן הכריז בית המשפט על החוזה כבטל והורה על רישום הנכס על-שם העותרים, בכפוף לתשלומים הקבועים בחוק.

4.בית המשפט העליון קיבל את ערעור המשיב. השופטת ט' שטרסברג-כהן נימקה את קבלת הערעור בשניים. האחד, כי "המשיב ביצע את חיובו לשלם מס שבח במסגרת הזמן הסביר ואין לראותו כמי שהפר את ההסכם"; והשני, כי גם אם יש לראות במועד שבו שולם המס על-ידי המשיב משום הפרת החוזה על-ידו, הרי שלאור פרשנות החוזה אין המדובר בהפרה יסודית, ובנסיבות העניין ביטולו איננו צודק. הנשיא א' ברק והשופטת א' פרוקצ'יה הצטרפו לנימוק השני של השופטת שטרסברג-כהן והשאירו בצריך עיון את האפשרות כי בנסיבות העניין החוזה כלל לא הופר.

5.בעתירתם לקיום דיון נוסף טוענים העותרים, כי פסק הדין שלערעור סוטה מהלכות קודמות וכן מעורר שאלות קשות וחשובות המצדיקות קיום דיון נוסף.

6.דין העתירה להידחות.

בפסק הדין שלערעור לא נפסקה הלכה כלשהי. בקביעה כי בנסיבות העניין אין המדובר בהפרה יסודית של החוזה אין משום פסיקת הלכה. בית המשפט פירש את החוזה תוך יישום ההלכות הקיימות ובחינת נסיבות המקרה הנתון לאור המבחנים שהוצבו בפסיקה. גם בקביעת השופטת שטרסברג-כהן, לפיה המשיב שילם את המס במסגרת הזמן הסביר ועל-כן אין לראותו כמי שהפר את החוזה, אין משום פסיקת הלכה. ראשית, משום שגם מסקנה זו הייתה פרי יישום ההלכות הקיימות, ושנית, בשל היותה דעת יחיד בסוגיה ששני השופטים האחרים השאירוה בצריך עיון. ממילא אין בפסק הדין, על שני חלקיו, משום פסיקת הלכה הסותרת הלכה קודמת, או משום חשיבות, חידוש או קשיות, העשויים להעמיד עילה לקיום דיון נוסף, כדרישת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-.

7.העתירה נדחית.