רע"א 6399/18 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש הגיש כנגד המשיבה תביעה לפינוי מושכר בבית משפט השלום. המשיבה הגישה בתגובה בקשה לסילוק התביעה על הסף בגין העדר סמכות עניינית. לטענתה, הסמכות העניינית לדון במחלוקת שבין המבקש לבינה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, היות שהצדדים הם בני זוג כאמור בסעיף 1(2)(א) לחוק בית המשפט לעניני

משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ). בית משפט השלום קבע כי בין המבקש למשיבה מתקיים קשר זוגי מזה למעלה מ-7 שנים, אשר במסגרתו הם מתגוררים כבני זוג ומנהלים משק בית משותף. לכן נקבע כי מדובר בסכסוך בין בני זוג כהגדרתם בחוק, אשר הסמכות העניינית לדון בו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה על ידי בית משפט קמא. נקבע כי הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום תומכים במסקנה המשפטית אודות הסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה וכי לא נפלה כל טעות שבדין בקביעתו של בית משפט השלום.

3.

על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות הערעור שלפני. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה.

4.

כידוע, רשות ערעור תינתן רק במקרים בהם נמצא שהבקשה מעוררת שאלה כללית ועקרונית החורגת מהסכסוך בין הצדדים להליך או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה הנדון אינו עומד באמות מידה אלה, חרף הניסיון להציגו ככזה. החלטת בית משפט קמא נסובה סביב נסיבותיו של המקרה הפרטני שהונח לפניו, והבקשה אף אינה מצביעה על עיוות דין המחייב התערבות.

5.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.