רע"א 6400/03 ע.ש. נהריה ספורט בע"מ נ. מנהל המכס והמע"מ עכו

1.המבקשת – ע.ש. נהריה ספורט בע"מ – התאגדה לפני כשנה ונרשמה כחברה בע"מ. היא פנתה למשיב בבקשה להירשם כ"עוסק מורשה", על-מנת שניהול קבוצת הכדור-סל של העיר נהריה ייעשה לפי הוראות המס החלות על "עוסק מורשה", ולא כפי שנעשה במשך שנים רבות, כמלכ"ר (באותן שנים נוהלה הקבוצה על-ידי "עמותת הכדורסל שטראוס נהריה", שהיא היום בעלת המניות היחידה במבקשת). המשיב דחה את הבקשה, בסברו כי סיווגה הנכון של המבקשת הוא מלכ"ר, והמבקשת הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. במסגרת ערעור זה הגישה המבקשת בקשה למתן סעד זמני להכיר בה כ"עוסק מורשה" עד להכרעה בערעור, או לחלופין להקדים את הדיון בערעורה. עיקר טענתה של המבקשת היה, כי המצב הנוכחי עלול לפגוע ביכולתה המקצועית ולגרום לה נזק בלתי-הפיך. בית המשפט מאן ליתן למבקשת סעד זמני כבקשתה, אולם נאות להקדים את הדיון.

2.בית המשפט המחוזי קיים מספר דיונים וביום 7.7.2003 קבע מועדים להגשת תצהירים וכן הורה על קיום דיון מקדמי נוסף ביום 9.11.2003, על-מנת לוודא כי הסתיימו ההליכים המקדמיים ולקבוע – במידת הצורך – מועד להוכחות. באותה החלטה דחה שוב בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו זמני, והבהיר כי לאור מהות הדברים התיק מנוהל במהירות האפשרית. מכאן הבקשה שבפני, בה שבה המבקשת וטוענת כי היה על בית המשפט ליתן לה סעד זמני, בין היתר לפי סעיף 64(ג) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, הקובע כי "הגשת ערעור תעכב את ביצועה של החלטת המנהל, זולת אם החליט בית המשפט אחרת". המבקשת טוענת, כי המצב הנוכחי מטיל צל על יכולתה להוסיף ולהגיע להישגים.

3.דין הבקשה להידחות. כפי שציין בית המשפט המחוזי, הסעד לו עותרת המבקשת אינו מתאים למסגרת של סעד זמני, שכן בפועל מדובר בסעד הסופי לו חותר הערעור. ניסיונה של המבקשת להיתלות, בהקשר זה, בסעיף 64(ג) הנ"ל, אף הוא אין בו כדי לסייע לה. על כן, כל עוד לא זכתה המבקשת להכרה כ"עוסק מורשה", היא מסווגת – כפי שסווגה במשך שנים, וכפי שמסווגות רובן המכריע של העמותות המנהלות את קבוצות הכדור-סל – כמלכ"ר. מתגובת המשיב עולה כי, אכן, כשבועיים לאחר הגשת הבקשה שלפני רשמה עצמה המבקשת כמלכ"ר. יצוין, כי מהחלטת בית המשפט המחוזי ברור, כי בית המשפט ער לצורך לנהל את התיק במהירות ראויה, וחזקה עליו כי כך יעשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסכום של 10,000 ש"ח.