פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 6413/17
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.7.2017 בע"ו 2097-07-16
שניתן על-ידי כבוד השופט מ' יועד הכהן
בשם המבקש:
אמיר לוינשטיין
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.7.2017 (ע"ו 2097-07-16, השופט מ' יועד הכהן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה מיום 17.5.2016 לפי סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן בהתאמה: הוועדה הרפואית העליונה ו- חוק הנכים ).
2.
המבקש, יליד 1949, השתחרר משירות חובה בצה"ל בשנת 1969, ושירת בו שירות קבע בין השנים 1981-1979. בהמשך התגייס המבקש למשטרת ישראל ושירת בה כקצין עד 1996. במהלך שירותו במשטרה נפצע המבקש מספר פעמים, וחלק מפציעותיו הוכרו כקשורות לשירותו האחרון. למען שלמות התמונה יצוין כי חוק הנכים חל גם על שוטרים מכוח סעיף 2 לחוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ"א-1981.
3.
ההליך שבפני נסב על הפגיעות שמהן סובל המבקש ברגליו, וליתר דיוק בברכיו. בשנים 1987 ו-1992 נפגע המבקש בברך ימין, נמצא כסובל מקרע של סהרון פנימי וקרע חלקי של רצועה צולבת קדמית בברך ימין, ובעקבות זאת עבר כריתה חלקית של המיניסקוס הפנימי. בשנת 1996 נפצע המבקש גם בברך שמאל בעת שנטל חלק בפיזור הפגנה ואובחן כסובל מקרע חלקי ברצועה הצולבת הקדמית ומקרע במיניסקוס הלטרלי. בהמשך, עבר כריתה שלמה של המיניסקוס החיצוני בברך זו. בגין פגיעות אלה ופגיעות נוספות שאין זה המקום לפרטן נקבעה לו נכות בשיעור של 45%.
4.
בשנת 2015 המבקש הגיש בקשה להיבדק בשל החמרה נטענת במצבו הרפואי. ביום 20.1.2016 הוועדה הרפואית המחוזית קבעה כי החמרת מצבו של המבקש לא נגרמה עקב שירותו במשטרה אלא כתוצאה מבעיה נוירולוגית.
5.
המבקש הגיש ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית המחוזית ובו טען כי יש להעניק לו תוספת אחוזי נכות, וכן כי יש לחשב את אחוזי נכותו בשתי הברכיים במתכונת אריתמטית (המבוססת על צירוף פשוט של שיעורי הנכות בגין כל אחת מהברכיים), ולא במתכונת משוקללת, בהתאם לתקנה 3(ב) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 (להלן: תקנות הנכים ) מאחר שמדובר ב"פגימה מורכבת זוגית". ערעור זה נדחה על ידי הוועדה הרפואית העליונה ביום 17.5.2016, אשר קבעה אף היא כי אין החמרה בנכות המוכרת של המבקש.
6.
המבקש הגיש ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה לבית המשפט המחוזי. המבקש שב וטען כי יש לראות בפציעותיו בברכיים "פגימה מורכבת זוגית" (קביעה שלה כאמור השלכה על אופן קביעתם של אחוזי הנכות). בהקשר זה, המבקש טען כי אין צורך להוכיח שהפגיעה בברך אחת זהה לפגיעה בברך השנייה מבחינת אחוזי נכות על מנת שיוכל להיות מוכר כמי שסובל מ"פגימה מורכבת זוגית", אלא די בכך שיוכח כי קיימת פגיעה תפקודית קשה בשתיהן.
7.
מנגד, המשיב טען כי אין לראות בפציעה בברכיו של המבקש "פגימה מורכבת זוגית" משום שמדובר בשתי פגימות שאירעו באירועים שונים. בנוסף לכך, נטען כי שיעור הנכות וסיווג הסעיפים שבגינם נקבעה הנכות הם עניינים רפואיים המסורים לסמכות בלעדית של הוועדה הרפואית העליונה ואין מקום להתערב בקביעותיה.
8.
ביום 11.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי אין להתערב בשיטת החישוב שבה נקטה הוועדה הרפואית העליונה לגבי אחוזי הנכות של המבקש בגין הפגיעות בשתי ברכיו, מאחר שאין קשר בין הפגימה בברכו הימנית לבין הפגימה בברכו השמאלית. בהקשר זה, נקבע כי יש להכיר ב"פגימה מורכבת זוגית" רק כאשר מדובר בפגימה אחת הבאה לידי ביטוי בשני חלקיו של איבר זוגי, וזאת בהסתמך על פסיקות קודמות של בתי המשפט המחוזיים. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי הוועדה הרפואית העליונה קבעה שאין החמרה בנכות המוכרת בברכיו של המבקש לאחר שערכה לו בדיקה קלינית ובחנה את חוות דעת המומחים שהוגשו בעניין. לבסוף, נקבע כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה הרפואית העליונה המקימה עילה להתערב בה.
9.
הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי הבקשה מעלה שאלה משפטית מובהקת בעלת "חשיבות עליונה" הרלוונטית לכלל אוכלוסיית הנכים. לגופם של דברים, המבקש טוען כי החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה שלא להכיר בו כמי שסובל מ"פגימה מורכבת זוגית" סותרת את הפרשנות הרחבה שיש להעניק לחוק הנכים. באופן ספציפי, המבקש טוען כי הוא סובל מבעיה תפקודית זהה בשתי הברכיים, ועל על כן יש להתייחס למגבלותיו התפקודיות כאל פגימה אחת ללא קשר לשאלות נוספות (האם מדובר באותה פגיעה, האם יש קשר בין שתי הפגיעות או האם יש החמרה במצבן הרפואי של הברכיים). המבקש מוסיף וטוען כי יש לקבל את בקשתו באשר לדרך חישוב הנכות בשתי הברכיים לאור פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 7677/16 מדינת ישראל – קצין התמלוגים באגף השיקום, משרד הביטחון נ' פלוני (20.7.2017) (להלן: רע"א 7677/16 ), אשר התחשב באפקט המצטבר של פגיעה בחוש השמיעה ובחוש הראייה.
10.
לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . כלל ידוע הוא כי לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי המקרה הנוכחי עונה לאמת מידה מחמירה זו. טענותיו של המבקש אינן מעלות שאלות בעלות חשיבות ציבורית אלא נטועות בנסיבות הקונקרטיות של ההכרה באחוזי נכותו של המבקש ובשאלת האפשרות להכיר בפציעותיו כ"פגימה מורכבת זוגית". במילים אחרות, המבקש מעלה טענות שעניינן יישום תקנה 3(ב) לתקנות הנכים במקרה דנן.
11.
על כך יש להוסיף, כי כידוע, בית המשפט יימנע מלהתערב בקביעות רפואיות של הוועדות הרפואיות אלא אם נפל בהליך פגם של ממש (ראו למשל: רע"א 2666/13 קרפלס נ' קצין התגמולים , פסקה 9 (28.7.2013); רע"א 7525/13 פלוני נ' קצין התגמולים משרד הביטחון , פסקה 10 (3.12.2013) ), וממכלול הנסיבות עולה כי אין זה המצב.
12.
למעלה מן הצורך אוסיף לגוף הדברים, מבלי לקבוע מסמרות, כי דומה שאין בהלכה שנקבעה ב- רע"א 7677/16 כדי להשליך באופן ישיר על עניינו של המבקש, משום שזו נסבה, כפי שנאמר בה במפורש, על פגיעה חושית (שם, בפסקה 8).
13.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, איני מורה על תשלום הוצאות.
ניתנה
היום, י"ב באלול התשע"ז (3.9.2017).
ש ו פ ט ת