פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 643/21
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. עו"ד ירון אבני
2. אסתר אבני
3. דניאל אבני
4. בר אבני
נ ג ד
המשיב:
דב נסיס
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי התל אביב-יפו מיום 21.1.2021 בע"א 42322-03-20
שניתן על-ידי סגנית הנשיא י' שבח והשופטים י' אטדגי ו-ש' יעקובויץ
בשם המבקשים:
עו"ד אייל חריף
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.1.2021 (ע"א 42322-03-20, סגנית הנשיא י' שבח והשופטים י' אטדגי ו- ש' יעקובוביץ ). בית המשפט המחוזי דחה ערעורים שהגישו שני הצדדים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 12.2.2020 (ת"א 42332-08-17, השופט ע' אלקלעי ).
2.
מקורה של הבקשה שבפני במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בנוגע להלוואות שנטלו המבקשים 2-1, שהם בני זוג (להלן בהתאמה: המבקש ו- המבקשת ), וכן חברת אבניאל ניהול והשקעות בע"מ (להלן: החברה ) שבבעלותו של המבקש, מידי המשיב. המבקשות 4-3, בנותיהן של בני הזוג, שימשו ערבות לפרעון אחת ההלוואות.
3.
המשיב הגיש שתי תובענות לבית משפט השלום בעניינן של ההלוואות.
בתביעה שהוגשה נגד המבקש והחברה נטען להפרה של שלושה "הסכמי נאמנות", ונתבע החזר כספים בסך כולל של 693,250 שקלים (ת"א 42332-08-17; להלן: התביעה הראשונה ). בתביעה שהוגשה נגד כלל המבקשים נתבע החזר הלוואה בסך של 200,000 שקלים (ת"א 54451-01-18; להלן: התביעה השנייה ). שתי התובענות נדונו במאוחד.
4.
בית משפט השלום דחה את התביעה הראשונה בכללותה. בית משפט השלום קבע כי תביעה זו הוגשה בגין הלוואות חוץ בנקאיות, אשר נוסחו למראית עין כהסכמי נאמנות. לגוף הדברים הוא הוסיף וקבע כי לא הוכחה יתרת חוב שנדרשת להשבה. באשר לתביעה השנייה קבע ב ית משפט השלום כי יש לקבלה באופן חלקי. בית משפט השלום קיבל את גרסת המבקש לפיה סכום ההלוואה היה למעשה 74,500 שקלים, ובהתאם לכך חייב את המבקשים להחזיר סכום זה בלבד למשיב. בית משפט השלום נמנע מלפסוק הוצאות משפט למי מבעלי הדין.
5.
המשיב הגיש ערעור על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי, והעלה בו שורה של טענות נגד ממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית משפט השלום בפסק דינו. המבקשים והחברה מצדם, הגישו ערעור שכנגד, שבו קבלו על הימנעותו של בית משפט השלום מפסיקת הוצאות לטובתם, לאחר שהתביעה הראשונה נדחתה במלואה. כן טענו המבקשים והחברה, כי בית משפט השלום שגה בדחותו את טענתם לקיזוז חוב ההלוואה מחוב שהמשיב חב כלפי המבקש.
6.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב בחלקו – בכל הנוגע לתביעה השנייה, וחייב את המבקשים במלוא הסכום של 200,000 שקלים. בנוסף לכך, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שכנגד.
7.
בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי בכך שקיבל את גרסת המשיב ביחס לסכום ההלוואה בתביעה השנייה, לאחר שבית משפט השלום דחה גרסה זו כבלתי מהימנה ואף שקרית. לשיטת המבקשים עניינם מעלה שאלה רוחבית החורגת מנסיבותיהם הקונקרטיות של הצדדים, והיא גבולות התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.
8.
דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. חרף ניסיונם של המבקשים לשוות לבקשתם כסות עקרונית, טענותיהם אינן מעלות כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הקונקרטי. כמו כן, אין לומר שפסקי דינן של הערכאות הקודמות גרמו למבקשים עיוות דין. לפיכך, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני דוחה את הבקשה. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ו בשבט התשפ"א (8.2.2021).
ש ו פ ט ת