רע"א 6437/19 דרור חטר ישי, עו"ד נ. יחזקאל נחום

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 5.8.2019 (ע"א 964-09-18, סגני הנשיא י' שבח ו- ש' שוחט והשופט י' אטדגי ). בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהוגש על פסק דין שנתן בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 22.7.2018 (ה"פ 50299-06-11, השופט

ע' הדר ).

2.

מקורה של הבקשה דנן בסכסוך הנוגע למתחם המצוי בבעלות המדינה וממוקם בתחום שיפוטה של המועצה המקומית אזור (להלן: המתחם ). סכסוך זה הוליד הליכים רבים שהתנהלו בערכאות שונות בין בעלי הזכויות במתחם, כמו גם בינם לבין פולשים. המשך הדברים יתייחס רק לאלה מהם שנדרשים לצורך ההכרעה.

3.

בתמצית יצוין כי על-פי האמור בבקשה, חוכרי המתחם בעת הזאת הם המבקש, שקיבל את הזכויות מכוח ירושה, ואסנת – חברה לעבודות קבלניות בע"מ (להלן: חברת אסנת ), כשותפים שווים במושע. חברת אסנת משמשת כנאמנת של מספר נהנים, ביניהם רפאל ויצחק שוחט, הם המשיבים 10 ו-11 (להלן: שוחט ), אשר תפסו שטחים מסוימים במתחם והחזיקו בהם החזקה ייחודית. יצוין כבר עתה כי בשלב מאוחר יותר מכרו שוחט את זכויותיהם במושע לרפאל ויצחק נחום, הם המשיבים 1 ו-2 (להלן: נחום ).

4.

במהלך השנים פלשו לחלק מהמתחם כמה אנשים ממשפחת אברג'יל (להלן: אברג'יל ). בהמשך, בעקבות תביעת פינוי שהוגשה נגדם, ניתן פסק דין שהורה להם לסלק את ידם מהמתחם (להלן: פסק דין הפינוי ). אולם, מסיבות שונות שאין זה המקום לפרטן פסק דין הפינוי לא בוצע. בסופו של דבר ביום 21.9.2009 בית משפט השלום נתן תוקף של החלטה להסדר שנערך בין המבקש לבין חברת אסנת והצדדים הקשורים בה שבו הסכימו על ביצוע הפינוי. לצורך כך, הסכימו המבקש, חברת אסנת והצדדים הקשורים בה על מינויו של אבירם מזיוב ככונס נכסים (להלן: כונס

הנכסים ).

5.

לאחר שפונו אברג'יל מהמתחם, המבקש דרש מכונס הנכסים לפנות מהמקום אף את נחום בטענה שהם חליפיהם של אברג'יל. על כן, ביום 29.6.2011 הגישו נחום המרצת פתיחה לבית משפט השלום, ובה עתרו למתן צו הצהרתי הקובע כי כונס הנכסים אינו רשאי לפעול לפינוים, שכן אין קשר בינם לבין אברג'יל. עוד טענו נחום כי ההסכמה על מינויו של כונס הנכסים על מנת לבצע את פסק דין הפינוי חלה רק על פינוים של אברג'יל.

6.

ביום 1.3.2013 ניתן פסק הדין של בית משפט השלום בתביעה, אך ערעור שהוגש עליו התקבל והתיק הוחזר לבית משפט השלום. לאחר שערך דיון חוזר, דחה בית משפט השלום את התביעה וקבע כי נחום נכנסו כמחזיקים בנעליהם של אברג'יל, ולפיכך צו הפינוי חל אף עליהם. בית משפט השלום הדגיש עוד כי יש להחזיר את המצב לקדמותו לפני השתלטותם של שוחט ואברג'יל על חלקים מהמתחם ולפנות אותו מהחזקות שאינן מבוססות על חלוקת זכויות מוסכמת.

7.

נחום הגישו ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, וערעורם התקבל. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי השאלה שעומדת להכרעה היא מצומצמת וממוקדת בסמכותו של כונס הנכסים לפעול לפינויים של נחום מהמתחם אף שמעולם לא הוגשה נגדם תביעת פינוי, וזאת מבלי להידרש לשאלת זכויותיהם להחזיק באופן ייחודי בשטח מסוים, או אף לשאלת זכותו של המבקש לדרוש פינויים בהליך אחר. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר שמינוי כונס הנכסים נועד להיות כלי ביצוע לצורך מימושו של פסק דין הפינוי, הרי שתוקפה של ההסכמה על מינוי כונס הנכסים מוצה עם פינוים של אברג'יל. בהקשר זה, בית המשפט המחוזי ציין כי נחום הוכיחו מקור עצמאי להחזקתם בשטח – רכישה ישירה משוחט, שעליה שילמו תמורה – ועל כן לא ניתן לפנותם בהתבסס על פסק דין הפינוי מכוח סעיף 64(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. כמו כן, נקבע כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת על מנת להוכיח שנחום נכנסו כמחזיקים בנעלי אברג'יל. עוד נקבע כי מסקנה זו מתחזקת, בין היתר, נוכח העובדה ששוחט הסכימו למינויו של כונס הנכסים ואף למימונו.

8.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטת המבקש, מתן רשות הערעור מוצדקת בנסיבות העניין מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי קבע "הלכה חדשה" המעניקה זכויות קניין למי שאינו זכאי להן, וכן מעורר שאלות משפטיות שונות החורגות מעניינם של הצדדים. לגוף הדברים, טוען המבקש, בין היתר, כי טעה בית המשפט המחוזי שעה שקבע כי כונס הנכסים אינו מוסמך לפנות את נחום מהמתחם. לשיטתו של המבקש, אין לנחום זכויות במתחם, שכן חרף ההסכם עם שוחט, המדינה אינה מכירה בהם כבעלי זכויות. המבקש טוען כי נחום קיבלו את השטח מהפולש, כך שחל עליהם פסק דין הפינוי.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה אני סבורה כי דינה להידחות מאחר שאינה עומדת באמות המידה המצמצמות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, ובשתיהן ניתנו החלטות המבוססות על ממצאי עובדה. חרף טענות המבקש, אין מדובר במקרה המעורר שאלה משפטית עקרונית. מדובר בשאלה ממוקדת הנוגעת לסמכותו של כונס הנכסים על רקע הנסיבות הקונקרטיות של מינויו ואופיו של הסכסוך בין הצדדים במקרה דנן. בשולי הדברים אציין כי ממילא לא נחסמה הדרך בפני המבקש לפעול לפינוי המתחם, ואם יחפוץ בכך הוא רשאי לנקוט בהליך נפרד כנגד נחום, מבלי שאני נוקטת כל עמדה בעניין זה.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.