רע"א 6439/98 סקלה טכנולוגיות מתקדמות [85] בע''מ נ. בנק אוצר החייל בע''מ ס

המבקשת ניהלה אצל המשיב חשבון חח"ד שבו אושרה לה מסגרת אשראי בגובה 80,000 ש"ח. היא אף קיבלה מן המשיב הלוואה, והתקשתה להחזירה. ביום 7.4.95 הוכרזה המבקשת כלקוח מוגבל. ביום 1.6.95 נחתם בינה לבין המשיב הסכם לפריסת חובה בתשלומים. בהסכם נקבע כי "התשלומים המפורטים לעיל לא ייחשבו כסילוק מלוא החוב, אלא אם יעמוד בהם החייב במועדם בדייקנות." חובה של המבקשת עמד אותה עת על סך של 213,500 ש"ח. המבקשת לא עמדה בתשלומים על פי ההסכם, וביום 25.7.95 העמיד המשיב את יתרת החוב לפרעון מיידי, ותבע בסדר דין מקוצר את המבקשים.

המבקשים הגישו בפני בית משפט השלום בקשת רשות להתגונן וזו נדחתה. טענותיהם היו כי בשנת 1989 ביקשה המבקשת הלוואה מן המשיב וזה התנה את מתן ההלוואה בפתיחת חשבון חסכון. המבקשים טענו כי התניה זו מהווה התנית שירות בשירות האסורה על פי סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א1981-. טענה נוספת שטענו המבקשים היא כי המשיב ביטל ללא התראה את מסגרת האשראי של החשבון ועקב כך הופסקו התשלומים עבור ההלוואה, דבר שהוביל את המשיב להעמידה לפרעון מיידי.

בית משפט השלום (כבוד השופטת ח' שרון) דחה את טענותיהם של המבקשים וסבר שאין להם "הגנה לכאורה" המצדיקה מתן רשות להתגונן. הוא קבע כי כאשר חתמו המבקשים על ההסכם לפריסת החוב, ידעו שמסגרת האשראי תבוטל, שכן אין זה סביר שבנוסף להסכם פריסת החוב, ימשיך המשיב להעניק למבקשת מסגרת אשראי בגובה 80,000 ש"ח.

על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור בפני בית המשפט המחוזי, שנדחה. בפני בית המשפט המחוזי חזרו המבקשים על טענתם, כי המשיב לא היה רשאי להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי, שכן פרעון ההלוואה יכול היה להתבצע במסגרת האשראי של 80,000 ש"ח, שהמבקשת לא חרגה ממנה. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה וקבע שהסברה שהיה על המשיב להעניק למבקשת מסגרת אשראי, ובכך לעקוף את הסדר פריסת החוב, נוגדת את השכל הישר. בית המשפט קיבל את הצהרתו של בא-כוח המשיב כי תשלומים שהתקבלו מהמבקשים לאחר הגשת התביעה, נזקפו לזכותם בתיק ההוצאה לפועל. הוא דחה את הטענה לענין התניית שירות בשירות בנימוק שהמבקשים לא פירטו טענתם זו די הצורך.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק הדין. בפני, חוזרים המבקשים על טענתם כי בחשבונם היתה קיימת מסגרת אשראי של 80,000 ש"ח בעת שהגיע מועד פרעון ההלוואה, וכי נגרם להם נזק בגין התניית שירות בשירות. לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות. המבקשים תוקפים ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה, ושבהם סירבה להתערב ערכאת הערעור. אין הם מצביעים על כל שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מן הסכסוך הספציפי שבין הצדדים, והמצדיקה מתן ערעור שני.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 3,000 ש"ח.