רע"א 6448/19 פלוני נ. מדינת ישראל - משרד החינוך

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ע' רביד, ק' ורדי, י' שנלר ) בע"א 44983-02-18 מיום 6.8.2019, בגדרו התקבל הערעור שהגישה המשיבה 1 על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב (כב' השופט ש' מזרחי ) בת"א 29500-12-14.

2.

ביום 3.5.2012 במסגרת שיעור חינוך גופני, נגרם למבקש נזק בעינו כתוצאה מהטחת כדור-עף לעברו, במסגרת משחק "מחניים". למבקש נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 24% בכושר הראיה. בית משפט השלום דחה את התביעה כנגד בית הספר, אך קיבל את התביעה כנגד המדינה בגין אחריות שילוחית למחדלו של המורה. זאת, מן הטעם שהיה על המורה להעביר או לרענן את כללי הבטיחות המתייחסים לפעילות המתוכננת לאותו שיעור, לאור הנחיות חוזר מנכ"ל בעניין. כך, קבע בית משפט השלום כי על המורה היה להנחות את התלמידים כי יש להימנע מזריקת הכדור לעבר פלג גוף עליון. בנוסף, על המורה היה להתאים את הכדור לאופי המשחק, שכן כדור-עף אינו הולם את משחק ה"מחניים", שבמהלכו על האוחז בכדור "לפסול" את יריבו על ידי הטחת הכדור בו.

3.

בפסק דינו מיום 6.8.2018, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המדינה, קבע כי לא הוכחה רשלנותו של המורה, וממילא אין אחריות שילוחית של המדינה. בתמצית, נקבע שקשה לשלוט במהלך המשחק בכיוון המדויק שאליו הכדור נזרק, ומכל מקום, אין קשר סיבתי בין היעדר התדרוך לבין התאונה. מהעובדות עולה כי הכדור נזרק בגובה נמוך, אך לרוע המזל המבקש התכופף באותה שניה, וכך פגע הכדור בעיניו. באשר לטענה שכדור-עף אינו מתאים למשחק, נקבע כי אין הנחייה של משרד החינוך בעניין, ועל המבקש הנטל להוכיח מה גרם לנזקיו, והוא לא עמד בנטל. בנוסף, המורה שהינו מאמן מוסמך בכיר לכדור-יד מזה 25 שנה, העיד כי כדור-עף מתאים למשחק ה"מחניים", וכי כדור קטן או קל יותר כמו כדור ספוג או כדור קוצים לא מתאים למשחק שכן לא יגיע למרחק הנדרש. בנוסף המורה ציין כי כל שנותיו כמורה לחינוך גופני, לא אירע שתלמיד שלו נפגע בצורה כזו.

4.

על כך נסבה בקשת הרשות שבפני.

בבקשה נטען כי בית משפט קמא שגה בכך שחרג מתקדימיו הקובעים חובת אחריות על בית הספר, ובקביעתו כי בית הספר לא הפר את הנחיות משרד החינוך אשר מחייבות העברת תדרוך בטיחות טרם התחלת משחקי כדור. לטענת המבקש, מדובר בסוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי, בכך שעל בית המשפט לחדד את ההלכה בדבר חובת האחריות של משרד החינוך והמורים כלפי התלמידים. עוד טען המבקש לקיומן של טעויות נוספות בפסק הדין, ובין היתר, לעניין הפיקוח של המורה; הקשר הסיבתי בין התרשלותו של המורה לתאונה; והתייחסותו של בית משפט קמא לעדותו של המורה כעדות מומחה.

5.

עיינתי בבקשה ומצאתי, כי על אף האצטלה המשפטית והעקרונית שהמבקש ביקש לעטות על הבקשה, הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. האחריות והחובה המושגית של בית ספר ושל מורה כלפי תלמידיהם ידועה ומוכרת, ולפנינו מקרה קונקרטי שבו נקבע כי בית הספר והמורה לא הפרו את חובת הזהירות כלפי המבקש. משכך, ובתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה.

משלא נתב קשה

תגובה, אין

צו

להוצאות.