פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6471/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אליעזר בן שמחון
נ ג ד
המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"א 795-07-09 שניתנה ביום 29.7.09
שניתנה על ידי השופטת וילנר.
המבקש:
בעצמו
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת וילנר) מיום 29.7.09 בע"א 795-07-09, שקיבל חלקית את בקשת המבקש, בגדרי ערעור, לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת נאות פרי) בת"א 14250-07 מיום 18.5.09. בית המשפט המחוזי הורה לעכב את ביצוע פסק הדין ככל שהוא נוגע לסילוק ידו של המבקש מנכס המוחזק על-ידיו, אך לא באשר לחיוב הכספי בפסק הדין, שעניינו דמי שימוש ראויים.
רקע והליכים
ב.
המשיב, מינהל מקרקעי ישראל, הוא הבעלים של מקרקעין הידועים כגוש 10842 חלקה 26 שבחיפה. אחת החנויות המצויה באחד המבנים שעל המקרקעין, הושכרה לאבי המבקש בשכירות מוגנת, ושימשה אותו במשך שנים רבות להפעלת נגריה. זכויות האב כדייר מוגן הועברו למבקש, בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972. בשנת 1996 לערך הקים המבקש פאב בשטח החנות, בחריגה מהוראות הסכם השכירות המוגנת. במסגרת הפעלת הפאב עשה המבקש שימוש גם באולם הסמוך לחנות. לטענת המבקש, זכויות הדיירות המוגנת שהיו בידי אביו כללו גם את שטח האולם, ואילו לטענת המינהל הזכויות חלו על החנות בלבד, ואילו המבקש פלש לאולם; ובנקודת זמן מסוימת ובמסגרת הפעלת הפאב עשה המבקש, כנטען, גם שימוש בגג המבנה, ללא רשות. בין הצדדים התנהל משא ומתן לחתימת חוזה חדש, שיאפשר את הפעלת הפאב במקום. עקב עסקה שהתגבשה בין הצדדים שילם המבקש את מלוא דמי ההיוון לחכירת החנות לתקופה של 49 שנה, אך סירב לחתום על החוזה המוצע, בין היתר בגין המחלוקת ביחס לזכויות באולם.
ג.
גלגול ראשון של התיק התקיים בעקבות צו סילוק שהוציא המינהל באוקטובר 1996 מכוח חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), תשמ"א-1981. לימים הגיע התיק עד לפתחו של בית משפט זה (רע"א 4311/00), ובפסק דין מיום 19.11.2003 בוטל צו הסילוק, בקביעה כי לא היה תקף מבחינה משפטית. עם זאת נקבע, כי אין בכך כדי למנוע מהמינהל להגיש תביעה "רגילה" לסילוק ידו של המבקש, במסגרתה תוכרע המחלוקת באשר לזכויות הצדדים במקרקעין.
ד.
ביולי 2007 אכן הגיש המינהל תביעת סילוק יד ותביעה כספית לבית משפט השלום בחיפה. בפסק דינו מיום 18.5.09 קיבל בית המשפט חלקית את התביעה, והורה על סילוק יד המבקש משטח האולם, אך לא מן החנות; ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המבקש לעשות כל שימוש בגג; כן חייב בית המשפט את המבקש בדמי שימוש ראויים בגין השימוש שנעשה בחנות כפאב בחריגה מהסכם השכירות, ובגין השימוש שנעשה בגג ובאולם. בסופו של יום, בניכוי סכומים שכבר שולמו, חויב המבקש בסך 172,986 ₪, בתוספת שכר טרחה בסך 10,000 ₪ והשבת 20% מאגרת בית המשפט ששולמה על ידי המינהל.
ה.
בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין נדחתה על ידי בית משפט השלום. בהליך בבית המשפט המחוזי נקבע, כי אף שהודעת הערעור אינה מעלה טענות של ממש כנגד פסק הדין, אין להתעלם מכך שזו הוגשה על ידי המבקש בעצמו, אך למבקש אושר ייצוג על-ידי הלשכה לסיוע משפטי, ובכוונתו להגיש הודעת ערעור מתוקנת לאחר שבא כוחו ילמד את החומר הרב. נוכח העובדה שסילוק ידו של המבקש ופינויו מן האולם יקשו מאד על השבת המצב לקדמותו ככל שיזכה בערעורו, ובהתחשב בכך שהמבקש עושה שימוש באולם במשך שנים רבות, הורה בית המשפט על עיכוב ביצועו של פסק הדין ככל שהוא נוגע לסילוק ידו של המבקש מן האולם, אך לא עוכבו החיובים הכספיים שנקבעו בפסק הדין. כלפי החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור הנוכחית, בה נטען כי המבקש יקבל סיוע משפטי, ועל כן טעה בית המשפט בהחלטתו, וכי אם לא יעוכב הביצוע יוטרד עד כדי מעצר ומכירת הנכס.
הכרעה
ו.
לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה. בשלב זה, כאמור, מבוקש עיכוב ביצועו של החיוב הכספי בלבד, לאחר שבית המשפט המחוזי עיכב את ביצועו של סעד הסילוק. כידוע, השיקולים למתן עיכוב ביצוע הם סיכויי ההצלחה בערעור, והיכולת להחזיר את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעור (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 10, תשס"ט-2009) 674, והאסמכתאות דשם). כשמדובר בעיכוב ביצועם של פסקי-דין כספיים, נדרש מן המבקש להראות כי אם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן המשיב את כספו ( שם , 675). חשש זה אינו מתקיים בענייננו, מקום שמול המבקש עומדת המדינה (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405).
ז.
באשר לסיכויי הערעור, בבקשה לא הועלתה כל טענה מהותית בנוגע לחיוב הכספי בפסק הדין, ודי בכך כדי שלא להיעתר לבקשה. אך אף אם נניח כי יזכה המבקש בערעור וייקבע כי זכויותיו כדייר מוגן חלות גם על שטח האולם, עדיין - כך נותנת הדעת - יחויב בתשלום דמי שימוש למינהל: המבקש לא הכחיש את הטענות ביחס לשימוש בגג, ובמשך מספר שנים הפעיל פאב בשטחי החנות והאולם, בחריגה מהסכם השכירות עם המינהל (שייעד את החנות להפעלת נגריה). על כן, אף אם ישנה מחלוקת בין הצדדים גם באשר לתקופת החיוב ושווי הנכסים, נראה - כאמור - כי חיוב כספי יושת על המבקש בכל מקרה. מכל מקום, אין כל נימוק של ממש לעיכוב ביצוע באין חשש לסיכולה של השבה.
ח.
נוכח כל האמור, אין כל מקום להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ב באב
תשס"ט (12.8.09).
ש ו פ ט