רע"א 6478/99 יונה שאול נ. בנק מרכנתיל דיסקונט

בפני בקשה לפטור הפקדת ערבון.

1.בשנת 1983 שיעבד המבקש למשיב מס' 1 ("הבנק") את זכויותיו בדירת מגורים שהיתה בבעלותו. זאת לשם קבלת אשראי לעסקים שניהל אותה עת. בשנת 1983 מכר את הדירה לצדדים שלישיים (שאינם צד להליך נשוא הבקשה שבפני, להלן "הרוכשים"). בשנת 1989 פתח הבנק בהליכים למימוש המשכנתא. בשנת 1997 הגיש המשיב מס' 2, שמונה בינתיים ככונס נכסים למימוש הדירה, בקשה לפינוי הרוכשים מן הדירה. נוכח זאת פנו תחילה המבקש והרוכשים לבית המשפט המחוזי, אשר סירב ליתן צו לעיכוב ביצועו של הפינוי ואשר הפנה את המבקש ללשכת ההוצאה לפועל, על מנת שיעלה שם טענת "פרעתי". טענה זו נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל. בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש לראש ההוצאה לפועל נדחתה. המבקש ערער על החלטה זו וביקש, כי פינוי הדירה יעוכב עד להכרעה בערעורו. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ה' שטין) דחה את בקשתו, בקבעו, כי סיכוי הערעור אינם נראים ממשיים, שכן המבקש מעלה טענות בעל פה נגד מסמך כתוב ונגד רישום בלשכת רישום המקרקעין. על החלטה זו מבקש המבקש לערער.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי הוא פושט רגל וכי מפאת מצבו הרפואי הקשה (מחלת סוכרת קשה) אין הוא מסוגל לעבוד והוא מתאשפז מעת לעת. המבקש מוסיף וטוען, כי הוא ורעייתו מתפרנסים ממשכורתה של אשתו המגיעה ל כ- 3,000 ש"ח ועקב כך הם נזקקים לתמיכת קרובי משפחה המסייעים להם מדי פעם במימון צרכיהם הבסיסיים. עוד טוען המבקש, כי עקב מצבו הכלכלי והבריאותי אין באפשרותו להשיג ערבות בנקאית או ללוות את הסכום הנדרש מקרוביו. בהתייחסו לבקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי סיכוייה טובים, שכן בית המשפט המחוזי התעלם מן הנזקים הבלתי הפיכים העלולים להיגרם לרוכשים אם תפונה הדירה ומן העובדה שנזקי הבנק מובטחים במשכנתא שיש לו.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם נוהג המבקש כל העת בחוסר תום לב: הוא נמנע מלנקוט צעדים כלשהם נגד מימוש המשכנתא עד שהגיע המועד לפינוי הדירה. טענותיו נגד המימוש נבחנו על ידי ראש ההוצאה לפועל ולא נמצא בהן כל ממש. חובו של המבקש לבנק עולה פי כמה וכמה על ערך הדירה (גם לפי הערכת המבקש), כך שאין בקיום המשכנתא כדי להבטיח את הוצאות המשיבים בהליך. לא הובאו ראיות למצבו הבריאותי הקשה של המבקש. בני משפחתו המסייעים לו, לטענתו, במחייתו השוטפת, יכולים לסייע לו גם במימון הערובה. זאת ועוד: המבקש לא פרע עד כה את חובו העיקרי לבנק ולא שילם את סכומי ההוצאות שנפסקו לחובתו.

4.הלכה היא, כי בקשה לפטור מהפקדת ערבון תיבחן על פי שני רכיבים: מצבו הכלכלי של המבקש וסיכויי ההליך נשוא הבקשה (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383). דומה, כי טענות המבקש לוקות בשני המישורים: טענתו להיותו פושט רגל לא נתמכה במסמך כלשהו. התיעוד הרפואי שצירף לבקשתו הוא מאוגוסט 1999 והוא מעיד על אישפוז של ימים ספורים במועד זה, אישפוז שלאחריו שוחרר למעקב. תיעוד זה אינו תומך, איפוא, בגירסת המבקש, כי אינו מסוגל לעבוד. זאת ועוד: נראה , כי יש טעם בדברי המשיבים, כי משנטען, כי קרובי משפחה מסייעים למבקש ניתן להניח, כי הללו יכולים לסייע למבקש גם לצורך הפקדת ערבות (וראו: רע"א 3703/99 היימן יצחק בפשיטת רגל נ' עו"ד דוד בלום , לא פורסם). גם סיכויי בקשת רשות הערעור שהגיש נראים קלושים על פניהם. בין היתר בהתחשב בטיב טענותיו בערעור במסגרתו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע (טענות שעיקרן ויתור בלתי כתוב של הבנק על המשכנתא) ובעובדה שגם שתי ערכאות קודמות שנתבקשו לעכב את הליכי הפינוי (בית המשפט המחוזי וראש ההוצאה לפועל) דחו בקשה מעין זו. אכן, במקרים בהם המדובר בפינוי דייר מדירתו נוהג בית המשפט זהירות יתרה (וראו, לדוגמא: רע"א 5158/98 שושן יצחק נ'

שקדי משה , לא פורסם). אולם לא זה המקרה שבפנינו: הרוכשים אינם צד להליך. המבקש לא יאבד את מדורו אם יפונו הרוכשים מן הדירה שמכר להם. טענותיו כלפי המשיבים מתמצות במישור הכספי (בהקשר זה, ניתן אולי לעורר את השאלה, מדוע לא פנה המבקש לרוכשים, כבעלי העניין המרכזיים בבקשת רשות הערעור, בבקשה שיבטיחו את הוצאות המשיבים ויאפשרו את העלאת טענותיו).

אי לכך, מצאתי לנכון לדחות את בקשת המבקש לפטור מחובת הפקדת ערבון ולהורות, כי יפקיד את הערבון שהושת עליו תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.

הואיל ובתיק זה ניתן צו ארעי לעיכוב הליכי הפינוי והואיל והתגובה לבקשה לצו לעיכוב ביצוע הפינוי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור כבר הוגשה, מתבקשת המזכירות להעביר עתה את התיק לכב' השופט טירקל.