בבית המשפט העליון
רע"א
6488/19
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
אלכסנדר גרנובסקי
נ
ג
ד
המשיבה:
בי.אס. די קראון בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 22.7.2019 בת"א 11845-08-18 שניתנה על ידי כבוד השופט א' שוורץ
בשם המבקש:
עו"ד גד טיכו; עו"ד אורית אלמוזלינו
בשם המשיבה:
עו"ד לירן בר-שלום; עו"ד עדי קופל-אביב; עו"ד רם דקל; עו"ד אוהד אנטמן
פסק-דין
1.
המשיבה, חברת בי.אס.די קראון בע"מ (להלן: החברה ), הגישה תביעה נגד המבקש, מר אלכסנדר גרנובסקי (להלן: גרנובסקי ), ונגד נתבעים נוספים, שכיהנו במשרות שונות בחברה. על-פי כתב התביעה, הפרו הנתבעים את חובותיהם כנושאי משרה, רוקנו את החברה מנכסיה, וגרמו לנזקים כספיים חמורים לחברה ולבעלי מניותיה. עניינה של בקשת רשות הערעור שלפנַי – הליך המצאת כתב התביעה לידי גרנובסקי, תושב זר המתגורר באוקראינה.
2.
להלן תמצית העובדות הצריכות לענייננו: עובר להגשת התביעה, הגישה החברה בקשה למתן היתר המצאת כתב התביעה לאוקראינה, בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). ביום 27.6.2018 נעתר השופט ש' סרחאן לבקשה, בסמכותו כרשם בית המשפט המחוזי, והתיר לחברה להמציא לגרנובסקי את כתב התביעה באמצעות דואר שליחים בינלאומי עם אישור מסירה, בכפוף לכך שיתורגם לשפה האנגלית. החברה עשתה כמצוותו; תרגמה את כתב התביעה, והעבירה אותו באמצעות שליח שהגיע אל כתובתו של גרנובסקי באוקראינה, ומסר את המסמכים לידי מאבטח שנכח במקום (להלן: ההמצאה הראשונה ). המועד להגשת כתב הגנה חלף, ובשל כך הגישה החברה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. ימים ספורים לאחר שהוגשה בקשה זו, הגיש גרנובסקי הודעה על התנגדותו לבקשה, בטענה כי כתב התביעה לא הומצא אליו כדין. לאחר מכן, נוכח החלטת בית המשפט מיום 18.11.2018 שלפיה "הליך 'ההודעה' אינו מוכר בפרוצדורה האזרחית" , הגיש גרנובסקי בקשה נפרדת, להורות כי כתב התביעה לא הומצא כדין. בבקשתו טען, כי החברה לא עמדה בהוראות תקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, התשל"ו-1975 (להלן: התקנות , או תקנות המצאת מסמכים ). בתקנות אלו נקלטו הוראות אמנת האג 1965, המפורטות בתוספת הראשונה לתקנות, ומסדירות את אופן המצאת מסמכים לנתבעים במדינות זרות החתומות על האמנה, ואוקראינה ביניהן. לדברי גרנובסקי, אוקראינה הסתייגה מהמצאת כתבי בי-דין לשטחה באמצעות הדואר, ועל כן ההמצאה הראשונה נוגדת את הוראת סעיף 10 לאמנה, לפיה אפשרות ההמצאה בדואר מותנית בכך שמדינת הייעוד לא הצהירה על התנגדותה לכך. עוד טען גרנובסקי, כי בהתאם להסתייגות נוספת של אוקראינה מהוראות האמנה, נדרשת החברה לתרגם את המסמכים הרלבנטיים לשפה האוקראינית, ואין די בתרגומם לאנגלית. כמו כן טען גרנובסקי, כי הכתובת שאליה הומצאו המסמכים אינה כתובתו האמיתית.
נוכח תגובתו של גרנובסקי, ותוך שהיא שומרת על טענתה כי ההמצאה הראשונה נעשתה כדין, החליטה החברה להמציא את כתב התביעה בשנית, על-פי מסלול ההמצאה הקבוע בתקנות – המצאה דרך 'הרשות המרכזית של המדינה' . בהתאם, פנתה למנהל בתי המשפט, המוסמך לעניין זה בישראל, לפי תקנה 3 לתקנות (להלן: ההמצאה השנייה ). מנהל בתי המשפט מסר את המסמכים לרשות המוסמכת באוקראינה, לצורך המצאתם לגרנובסקי, אולם לא התקבלה התייחסות מטעם הרשות האוקראינית. ביום 10.6.2019 התקבל במשרדי החברה מכתב מטעם הנהלת בתי המשפט, שבו צוין כי "תחת חלקה של אוקראינה באמנת האג, מתחייבת המדינה לפרק זמן של בין חודשיים לשלושה מיום הגעת המסמכים למשרדי הרשות המוסמכת" . משחלפה תקופת זמן זו, ולאחר מספר פניות אשר העלו חרס, הודיעה הנהלת בתי המשפט, כי "מוצו בשלב זה ניסיונות הבירור" מטעמה. נוכח הודעה זו, הגישה החברה בקשה להורות כי כתב התביעה הומצא כדין.
3.
בהחלטה מיום 22.7.2019 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט א' שוורץ ) את עמדת החברה, לפיה כתב התביעה הומצא לגרנובסקי כדין. בית המשפט דחה את טענת גרנובסקי, לפיה הכתובת שאליה בוצעה ההמצאה הראשונה אינה כתובת המגורים העדכנית שלו. לעניין זה הסתמך בית המשפט על תמליל חיקור דין שנערך לגרנובסקי במסגרת הליך פלילי המתנהל בעניינו, שאותו הגישה החברה כראיה, ובמהלכו מסר גרנובסקי לרשויות התביעה את הכתובת הנ"ל. נוכח קביעה זו הסיק בית המשפט, כי "אין התובעת [החברה – נ' ס'] זכאית לחסות תחת הוראת סעיף 1 לאמנה שמוציאה מתחולתה את המקרים בהם מענו של האדם שיש להמציא לו את הכתב אינו ידוע" , ולפיכך כפופה לתקנות ולאמנת האג. אשר להמצאה השנייה נקבע, כי החברה פעלה כדין שעה שמסרה למנהל בתי המשפט עותק של כתב התביעה, מתורגם לאנגלית, לשם המצאתו לרשות המוסמכת באוקראינה. בהקשר זה, דחה בית המשפט את טענתו של גרנובסקי, כי על-פי הסתייגויותיה של אוקראינה מהוראות אמנת האג, נדרש תרגום של המסמכים לשפה האוקראינית. בית המשפט ציטט ממסמך ההסתייגות כפי שהופיע באתר האינטרנט הרשמי של אמנת האג, וציין כי על-פי ההסתייגות עצמה, במצבים שבהם הנמען שולט בשפה שבה נכתב המסמך – אין צורך בתרגום לאוקראינית. בהמשך צוין, כי גרנובסקי בקיא בשפה האנגלית, ומשכך אין פגם בכך שכתב התביעה לא תורגם לאוקראינית. עוד קבע בית המשפט, כי ההמצאה לא צלחה בשל חוסר שיתוף פעולה מצד הרשות המקומית, היינו, מסיבות שאינן תלויות בחברה. נוכח האמור, סיכם בית המשפט, כי יש להכיר בתוקפה של ההמצאה הראשונה, על אף שלא בוצעה על-פי הוראות תקנות המצאת מסמכים, וזאת בשל נסיבות העניין: חוסר שיתוף פעולה מצד הרשות האוקראינית אשר "מאיין את הסתייגותה של אוקראינה מהוראות סעיף 10 לאמנה" ; ידיעתו הברורה של גרנובסקי על אודות כתב התביעה, כפי שנלמד מהתייצבות באי-כוחו בהליך שהתקיים בנוגע להמצאה. בית המשפט הוסיף, כי התנהלותו של גרנובסקי במסגרת ההליך דנן, ובמסגרת ההליך הפלילי בעניינו, לוקה בחוסר תום לב של ממש. נקבע, כי גרנובסקי נוקט בטקטיקה של התחמקות מהליכים, ויש בכך כדי להקים מניעות ביחס לטענותיו לגבי המצאת כתב התביעה.
4.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, בגדרה טוען גרנובסקי, כי מלכתחילה לא היה מקום לאשר לחברה להמציא את המסמכים באמצעות שליח דואר, שלא דרך הרשות המוסמכת, ומבלי לתרגמם לשפה האוקראינית. לדבריו, בבקשתה למתן היתר המצאה, במעמד צד אחד, הטעתה החברה את רשם בית המשפט המחוזי, מאחר שלא הציגה לפניו את הסתייגויותיה של אוקראינה מהוראות אמנת האג. בהקשר זה טוען גרנובסקי, כי בית המשפט המחוזי לא התייחס למכשול שהציבה החברה בפניו, והלכה למעשה העביר את נטל השכנוע לפתחו, להוכיח כי נפלו פגמים בהמצאה. עוד טוען גרנובסקי, כי בית המשפט שגה בקביעתו בנוגע לחוסר שיתוף הפעולה מצד הרשות המוסמכת באוקראינה, אשר נסמכה על מכתב בודד מטעם הנהלת בתי המשפט. כמו כן נטען, כי החברה לא עשתה די על מנת להשלים את ההמצאה בהתאם להוראות התקנות, ולא מוצו ניסיונות הבירור מול הרשות האוקראינית. עוד נטען לעניין זה, כי המסקנה של הנהלת בתי המשפט באשר להתחייבות של אוקראינה ליתן מענה בפרק זמן שבין חודשיים לשלושה, נסמכה על נוהל עבודה שאותר באינטרנט, בעוד שהיה על החברה להוכיח את האמור באמצעות חוות דעת מומחה לדין האוקראיני. עוד בקשר להמצאה השנייה, שב גרנובסקי על טענתו, לפיה אי-תרגום המסמכים לשפה האוקראינית מותנה בהסכמתו. גרנובסקי מוסיף וטוען, כי התנהלותו אינה עולה כדי חוסר תום לב, ושגה בית המשפט אשר הסתמך על החלטת ביניים שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בהליך הפלילי בעניינו, במעמד צד אחד, המייחסת לו ניסיון התחמקות מהתייצבות להליכים (ת"פ 33190-01-18
מדינת ישראל נ' גרנובסקי (17.9.2018)). אשר להמצאה הראשונה טוען גרנובסקי, כי החברה לא הוכיחה שזו אכן בוצעה, ולא צירפה אישור מסירה או כיוצא באלה אסמכתאות.
5.
בתשובה מטעם החברה נטען, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לדבריה, נעשו כל המאמצים האפשריים על מנת להמציא את כתב התביעה לגרנובסקי בהתאם להוראות תקנות המצאת מסמכים. בהקשר זה צוין, כי בית המשפט המחוזי קיבל את המכתב מטעם הנהלת בתי המשפט, כראיה לכך שמוצו ניסיונות ההמצאה לרשות האוקראינית, וכי גרנובסקי לא הציג בבקשתו טעם טוב מדוע לסטות מקביעה זו. החברה מדגישה, כי 'נוהל העבודה' שממנו למדה הנהלת בתי המשפט על פרק הזמן שבו התחייבה אוקראינה לטפל בהמצאת מסמכים, הוא אותו מסמך שעליו ביסס גרנובסקי את טענתו בנוגע להסתייגויות של אוקראינה מהוראות אמנת האג. לפיכך, אין מקום לקבל את טענתו, לפיה לא ניתן להסתמך על מסמך זה. כמו כן, שוללת החברה את טענתו של גרנובסקי, כי נדרשה הסכמתו על מנת להמציא את המסמכים בשפה האנגלית, ומדגישה כי בית המשפט קבע כממצא עובדתי כי הלה בקיא בשפה האנגלית. בהמשך טוענת החברה, כי בעניין דנן מתקיימות נסיבות מיוחדות שבגינן יש ליתן תוקף להמצאה הראשונה, על אף שאינה תואמת להוראות אמנת האג: ידיעתו הברורה של גרנובסקי על אודות כתב התביעה, אשר נמסר לו בפועל; חוסר שיתוף הפעולה מצד הרשות האוקראינית; התנהלות חסרת תום לב מצדו של גרנובסקי. לבסוף נטען, כי בניגוד לטענת גרנובסקי, הוכח כי ההמצאה הראשונה בוצעה בפועל, וכי המסמכים הגיעו לכתובתו האמיתית של גרנובסקי.
דיון והכרעה
6.
בהתאם לסמכותי שבתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר ששקלתי את נימוקי בקשת רשות הערעור והתשובה מטעם החברה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
7.
תחילה נסיר מכשול מדרכנו – שאלת הצורך בתרגום כתב התביעה לשפה האוקראינית. לטענתו של גרנובסקי, הנסמכת על חוות דעת מטעם מומחה לדין האוקראיני, נדרשה הסכמתו על מנת להמציא לו את המסמכים בשפה האנגלית, מבלי לתרגמם לאוקראינית. אין בידי לקבל טענה זו. ההנחיה לעניין תרגום המסמכים מופיעה באתר האינטרנט הרשמי של אמנת האג, במסגרת מסמך המפרט הוראות מיוחדות ליישום האמנה, כאשר בהמצאה לאוקראינה עסקינן. זו לשונה:
Translation requirements (Art. 5(3)):
It is necessary to note that all the documents, which are to be served, should be translated into Ukrainian.
If the addressee is fluent in the language in which the documents to be served are written, the translation of documents to be served is not necessary
(ההדגשה הוספה – נ' ס') .
עינינו הרואות, מקום שבו הנמען בקיא בשפה שבה נכתב כתב הטענות – אין הכרח לתרגמו לשפה האוקראינית. בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי, כי גרנובסקי בקיא בשפה האנגלית, וזאת נוכח צבר ראיות שהונחו לפניו. גרנובסקי לא הכחיש את בקיאותו-זו; לא במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי, גם לא בבקשת רשות הערעור שלפנַי. משכך, בנסיבות העניין די היה בתרגום המסמכים לאנגלית.
8.
ולעיקרם של דברים. המצאה לחו"ל אפשרית רק לאחר קבלת היתר המצאה כדין, לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. מבלעדי היתר המצאה, לא יכיר בית המשפט בתוקפה של ההמצאה (רע"א 8204/16 גלמור נ' בר לב (24.6.2018)). בענייננו, היתר המצאה לפי תקנה 500 – ניתן, ולפיכך מתקיים התנאי המקדמי. אשר לאופן המצאת כתב התביעה, ככלל, תובעת המבקשת להמציא כתב תביעה לנתבע זר, המתגורר במדינה אשר חתמה על אמנת האג לעניין המצאת מסמכים, נדרשת לפעול על-פי האמור בתקנות המצאת מסמכים, ובהתאם להסתייגויות של מדינת היעד מהוראות האמנה. במצבים שבהם לא בוצעה המצאה כדין, נקודת המוצא תהא אי-הכרה בתוקף ההמצאה. כפי שאמרתי במקום אחר, "הטעם לגישה הזהירה שמצוּוה בה בית-המשפט בהקשר זה נעוץ בעובדה שהמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט מקנה לבית-המשפט בישראל סמכות לדון בתביעה שבדרך כלל אין לו סמכות לדון בה, והדיון בה עלול להביא להתנגשות סמכויות ולפגיעה בכללי נימוס בינלאומיים" ( רע"א 415/13 הכט נ' שפירא , פסקה 16 (10.4.2013)). דברַי שם נאמרו בהקשר מעט שונה, ביחס לשאלה האם בנסיבות מסוימות ניתן להמציא כתבי בי-דין לחו"ל בלא היתר המצאה לפי תקנה 500, אולם כוחם יפה גם לענייננו.
נוכח הסתייגותה של אוקראינה מהאפשרות להמציא כתבי בי-דין לשטחה באמצעות הדואר, הדרך היחידה להמציא לשטחה מסמכים על-פי התקנות, היא דרך הרשות המוסמכת בישראל – הנהלת בתי המשפט – למקבילתה האוקראינית. כאמור, החברה פנתה להנהלת בתי המשפט, אולם נתקלה במחסום; לא ניתן היה להשלים את ההמצאה על-פי הוראות התקנות והאמנה ככתבן וכלשונן. חרף זאת, ומבלי לטעת מסמרות בנוגע לקשת המצבים שבהם ניתן לסטות מנקודת המוצא, סבורני כי בנדון דידן קיים צבר של נסיבות חריגות המצדיקות הכרה בתוקף ההמצאה: ידיעה ברורה וחד-משמעית של גרנובסקי על אודות כתב התביעה; ניסיון כן להמציא את המסמכים כדין; התנהלות חסרת תום לב מצדו של גרנובסקי. בנסיבות אלו, עמידה על ישום דווקני של הוראות האמנה משמעותה חסינות מוחלטת לנתבע הזר, וכזאת אין לקבל.
9.
אין כל ספק בנוגע לידיעתו של גרנובסקי על אודות כתב התביעה. כך נלמד מההודעה שהגיש גרנובסקי על אודות התנגדותו לבקשת החברה למתן פסק דין בהעדר הגנה, כמו גם מהעובדה שגרנובסקי הגיש כתב הגנה בבית המשפט המחוזי, במענה לכתב התביעה. גרנובסקי אף לא מכחיש את ידיעתו על כתב התביעה, אלא מתמקד בטענות שלפיהן החברה לא מילאה אחר הדרישות הפרוצדורליות הקבועות בתקנות.
10.
אשר לאופן המצאת המסמכים, כאמור, החברה פעלה תחילה בהתאם להחלטת רשם בית המשפט המחוזי, כשהמציאה את כתב התביעה באמצעות דואר שליחים. לאחר בקשתו של גרנובסקי להורות כי כתב התביעה לא הומצא כדין, ניסתה החברה להמציא את כתב התביעה בהתאם להוראות תקנות המצאת מסמכים. בתוך כך, פנתה לרשות המוסמכת בישראל – הנהלת בתי המשפט – אשר נתקלה בהעדר שיתוף פעולה מצד הרשות האוקראינית. מסיבה זו, לא הגיעו המסמכים ליעדם בדרך הפורמלית הקבועה בתקנות. גרנובסקי סבור, כי לא היה די בפניות שבוצעו כדי לזנוח את מאמצי ההמצאה לרשות האוקראינית, אולם טענה זו מוקשית בעינַי. במסגרת אותו מסמך רשמי המופיע באתר של אמנת האג, ובו צוינו הסתייגויותיה של אוקראינה מהוראות האמנה, צוין כי בקשות יטופלו בין חודשיים לשלושה חודשים לאחר קבלתן ברשות האוקראינית. הנהלת בתי המשפט המתינה במשך פרק הזמן הדרוש, ואף יותר מכך. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בכל אותו זמן, לא הועבר כל חיווי על קבלת המסמכים והטיפול בהם, או הסתייגות מטעם הרשות האוקראינית בנוגע למסמכים. כך למשל, אילו סברה הרשות האוקראינית כי נדרש תרגום של כתב התביעה לשפה האוקראינית – ניתן היה לצפות כי תיידע את הנהלת בתי המשפט על דרישה זו. ההתעלמות הגורפת מעידה על חוסר שיתוף פעולה.
עוד סבור גרנובסקי, כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לעניין חוסר שיתוף הפעולה מצד הרשות האוקראינית, שעה שהסתמך לעניין זה על "מכתב פשוט של הנהלת בתי המשפט" . טענה זו דינה להידחות אף היא. הנהלת בתי המשפט היא הרשות המוסמכת על-פי התקנות, היא בעלת הידע, באמתחתה הניסיון. בהתחשב בכך, היא זו שנמצאת בעמדה המתאימה ביותר לברר את מצב הדברים ברשות המקבילה במדינת היעד, ואין מקום לדרוש מתובעים לפקפק בה ולברר את מצב הדברים בעצמם. משכך, החברה היתה רשאית להסתמך על המכתב מטעמה, שלפיו מוצו ניסיונות הבירור מול הרשות האוקראינית. בנסיבות אלו, החברה ביצעה ניסיון כן להמציא את המסמכים כדין, עשתה כל שביכולתה על מנת להשלים את ההמצאה בהתאם להוראות אמנת האג. כאמור, מאמציה כשלו עקב חוסר שיתוף פעולה מצד הרשות האוקראינית.
11.
נוסף על האמור לעיל, דומה כי בהתנהלותו של גרנובסקי דבק יותר מקורטוב של חוסר תום לב. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, גרנובסקי נוקט בטקטיקות של התחמקות מההליכים המשפטיים בעניינו בישראל – הן ההליך הפלילי, הן התביעה האזרחית. בתוך כך, מסר גרנובסקי מידע מטעה בנוגע לכתובת המגורים שלו, ונאחז בטענות בנוגע לצורך בתרגום המסמכים, חרף בקיאותו (הלא מוכחשת) בשפה האנגלית. כל זאת, למרות שבעבר ניהל חלק מעסקיו במחוזותינו, ונהג להגיע לשטח ישראל דרך קבע, ועל אף ידיעתו הברורה (שאינה מוכחשת אף היא) על כתב התביעה שהוגש נגדו.
12.
אשר על כן, הערעור נדחה.
גרנובסקי ישא בהוצאות החברה בסך של 5,000 ₪.
ניתן
היום, כ"ג בשבט התש"פ (18.2.2020).
ש ו פ ט