רע"א 6497/01 גדי בן שטרית נ. מדינת ישראל

המתלונן סיבך עצמו בעסקי הימורים והיה נתון, על פי הנטען, לסחיטה באיומים מצד אחד מנושיו, שהוא הנאשם 1 בתיק הפלילי המתברר בבית המשפט המחוזי. ביום 12.7.2001 פגע המתלונן בחוף הים של הרצליה בשלושת הנאשמים האחרים שבתיק ובהם העורר. השלושה יחד עם אדם נוסף תקפו את המתלונן, היכו אותו ודקרו אותו. במהלך התקיפה התקשר אחיינו של הנאשם 1 אל אותו נאשם, שעל פי הנטען, עמד מאחורי מעשי הסחיטה והאיומים, והודיע לו כי המתלונן בידיהם. בעוד השלושה תופסים במתלונן ותוקפים אותו, הוא נפל אל המים עד שכמעט טבע, אלא שאז ביקש מהם העורר שיעזבוהו, בהנחה שלא יברח. משהרפו מאחיזתם במתלונן, הוא נמלט על נפשו.

בית המשפט המחוזי הורה, על מעצרם של כל התוקפים, ועל מעצרו של הנאשם 1, שעל פי הנטען, כאמור, עמד מאחורי מעשי הסחיטה. הערר היום מופנה כנגד ההחלטה לעצור את העורר שלפנינו. הוא טוען כנגד הזיהוי שזיהה אותו המתלונן כמי שנטל חלק במעשה התקיפה, אלא שטענה זו נבחנה ונדחתה בבית המשפט המחוזי ואין להתערב בהחלטה בענין זה.

טענה אחרת שבפי העורר מתייחסת לכך שהוא נטל חלק פחות חמור בהתרחשות האלימה. לטענה זו יש סיוע מסויים בדברים שאמר המתלונן עצמו, בשתי הזדמנויות, ומהם עשוי להשתמע, לכאורה, כי חלקו של עורר זה בהתרחשות האלימה אכן קטן יותר. במיוחד כך הדבר אם יתברר בסופו של משפט כי אף שהנאשם 1 חיפש אחר המתלונן, כדי לסחוט ממנו כספים, ואף שלח שליחים אחריו, יתכן ומרעיו פגשו במתלונן, ביום הארוע נשוא המשפט, באקראי. לעורר אין עבר פלילי והוא עובד לפרנסתו ולפרנסת בני משפחתו, ובנסיבות אלה נראה לי כי ראוי היה לבחור בחלופת מעצר בעניינו.

לפיכך ישוב הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שתיקבע חלופה שתאפשר לעורר לצאת לעבודה, ועם זאת תבטיח פיקוח מתאים על תנועותיו. במובן זה מתקבל הערר.