רע"א 6505/02 ברוך ברדה נ. אמנון טל אור

המבקש והמשיבים 1 ו2- (להלן: המשיבים) חתמו על הסכם לפיו המבקש יפעיל את העסק שבבעלות המשיבים, בתמורה לתשלום דמי הפעלה חודשיים (להלן: הסכם ההפעלה). תקופת ההסכם נקבעה לשלוש שנים, כשלמבקש ניתנה אופציה להאריך את ההסכם לתקופה של שלוש שנים נוספות. בין היתר נקבע עוד בהסכם, כי המשיבים שומרים לעצמם את הזכות להעביר את הבעלות בעסק לגורם אחר, ובלבד שיישמרו זכויות ההפעלה של המבקש. ואולם, המבקש טוען, כי נוסף להסכם זה הוסכם בעל-פה בין הצדדים, שלמבקש תהא אופציה לרכוש את הזכויות בעסק, במחיר שייקבע על-ידי הצדדים בעת מימוש האופציה, ובניכוי מחצית הסכומים ששולמו למשיבים כדמי הפעלה (להלן: חוזה המכירה).

משא-ומתן שנערך בין הצדדים למכירת הזכויות בנכס למבקש, לא צלח, ולאחר שנודע למבקש, כי המשיבים באו במגעים למכירת הזכויות בעסק למשיב 3, הגיש המבקש תביעה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בתביעתו ביקש המבקש מבית-המשפט בעיקר, להורות למשיבים להמשיך בהליכי המשא-ומתן עימו לקביעת מחיר לרכישת הזכויות בעסק ולקיים את יתר תנאי ההסכם לרכישת הזכויות בעסק.

במסגרת תביעתו, עתר המבקש למתן צו מניעה זמני, המורה למשיבים להימנע מלהעביר את זכויותיהם בעסק למשיב 3 או לכל גורם אחר; ולהימנע מלעשות כל פעולה אחרת שעשויה לפגוע ביכולת המבקש לקבל את סעד אכיפת חוזה המכירה, אשר ביקש בתביעתו העיקרית.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני בקובעו, כי הסברו של המבקש, לפיו הצדדים לא העלו את הסכם המכירה על הכתב אלא סיכמוהו בעל-פה בשל האמון הרב ששרר בין הצדדים, אינו משכנע, בעיקר לנוכח חוזה ההפעלה המפורט שנערך בין הצדדים; וכי חוזה המכירה אינו ניתן לאכיפה, מכיוון שהוא חסר פרטים חיוניים רבים - כדוגמת התמורה שאמור לשלם המבקש עבור הזכויות בנכס - שאינם ניתנים להשלמה נורמטיבית. לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי מאחר שסיכויי המבקש לזכות בסעד האכיפה שדרש בתביעתו העיקרית אפסיים, אין להיעתר לבקשתו למתן צו מניעה זמני.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש וטען, כי חתם על שתי מערכות חוזים עם המשיבים - הסכם ההפעלה והסכם המכירה; כי המשיבים הודו בתצהירם שהתחייבו לאפשר למבקש לרכוש את הזכויות בעסק, ואף אם העמידו אופציה זו למשך שנה בלבד, לטענתם, מוכיח הדבר כי בין הצדדים נערך בעל-פה הסכם חיצוני נוסף להסכם ההפעלה; וכי בניגוד לקביעת בית-המשפט המחוזי, הפרטים המהותיים של הסכם המכירה אכן נקבעו על-ידי הצדדים. לעניין הבקשה למתן צו מניעה זמני, טען המבקש, כי ללא הצו עשויים המשיבים להשלים את העברת זכויותיהם בעסק לידי המשיב 3, או לכל גורם אחר, ובכך להשמיט את הקרקע תחת תביעתו; וכי מאזן הנוחות מצדיק מתן צו מניעה זמני.

יש לדחות את טענות המבקש.

בית-המשפט המחוזי קבע, לאחר ששמע את טענות הצדדים, כי לא הונחה תשתית ראייתית לכאורית המאששת את טענת המבקש לפיה הסכימו הצדדים על מתן אופציה למבקש לרכישת הזכויות בעסק, וכי ממילא לא הוסכם על המחיר. בנסיבות אלה, גם אם יצליח המבקש להוכיח כי הובטחה לו אופציה לרכישת הזכויות, הרי שנוכח העובדה שאף לגישתו, אין הוא יכול לכפות על המשיבים מחיר מסויים, ברי כי עיקר הנזק שעלול להגרם לו, אם לא יינתן צו מניעה זמני, הוא נזק כספי הניתן לפיצוי. יתירה מזאת, אף אם ימכרו המשיבים את זכויותיהם בעסק למשיב 3 או לכל גורם אחר, לא ישתנה מצבו של המבקש לרעה, שכן העברת הבעלות בזכויות תיעשה בכפוף לחוזה ההפעלה שבין המבקש והמשיבים, כפי שקובע חוזה ההפעלה. זאת בעוד שעצירת ההליכים כעת, עשויה לגרום לנזק למשיבים, המצויים בהליכי מכירת העסק.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.