רע"א 6517/14פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לימאות (כב' השופט ר' סוקול) מיום 10.8.2014, בגדרה נדחתה בקשת המבקש למעצרה של המשיבה 1 (להלן: האנייה ) להבטחת תביעת הפיצויים שהגיש כנגדה.

1.

המבקש, אשר שימש כאיש צוות באנייה, נפגע לטענתו ביום 7.8.2014 בעת שפעל לכיבוי שריפה שפרצה באנייה בשעה שזו עגנה בנמל בחיפה והיתה קשורה לרציף. לדבריו, סילון מים שהוטח לעבר האנייה מהגוררת שסייעה בפעולות הכיבוי פגע בו ישירות והעיפוֹ מסיפון האנייה לרציף, ועקב כך נגרמו לו לשברים שונים בגופו בגינם אושפז ונותח מספר פעמים.

בחלוף שלשה ימים, ביום 10.8.2014, הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה במעמד צד אחד למעצר האנייה, מחשש שזו תפליג ולא יהיה לו ממי להיפרע. יצויין כי תביעתו של המבקש הוגשה כנגד האנייה וכנגד המשיבה 2, היא הגוררת "ARIEL" (להלן: הגוררת ).

2.

בית משפט קמא דחה את הבקשה בציינו כי על פי דיני האדמירלות כפי שפורשו בפסיקה, על המבקש להוכיח כי האנייה שימשה כ"גורם פעיל בהתרחשות הנזק" (ע"א 578/70 האנייה פדה ובעליה נ' ללוידס , פ"ד כה(2) 735 (1971) (להלן: עניין האנייה פדה )). ואולם, כאשר האנייה אינה אלא "זירה" להתרחשות הנזק, אין הדבר מקים עילה למעצרה. עוד ציין בית המשפט כי הגורם המרכזי לנזק הוא הגוררת אשר נמצאת בבעלות הנמל, ולצורך הליכי התביעה נגדה אין צורך במעצר האנייה.

מכאן הבקשה שלפניי, שהוגשה רק ביום 29.12.2014 עקב בקשות שונות הנוגעות להפקדת העירבון.

3.

לטענת המבקש לא ניתן לקבוע בשלב זה אם האנייה היוותה גורם מרכזי להתרחשות הנזק או גורם משני בלבד, אך אף אם היוותה גורם משני, אין בכך כדי לשלול עילת מעצר. בהקשר זה הרחיב המבקש לגבי הרקע ההיסטורי שבבסיס המכשיר של מעצר אנייה והוראות האמנות השונות העוסקות בסוגיה זו, ולשיטתו, הגיעה השעה לשנות את ההלכה שנקבעה בעניין האנייה פדה . המבקש טוען לעניין זה, בין היתר, כי הפרשנות בה נקט בית משפט קמא מתבססת על משפט ימי ארכאי אשר אינו רלוונטי לימינו אנו, וכי אין לפרש את המונח "גורם פעיל בהתרחשות הנזק" כפי שפורש בפסיקה בהקשר של פגיעות גוף.

עוד טוען המבקש כי העובדה שהאנייה כבר הפליגה מחופי ישראל, אינה הופכת את בקשתו לתיאורטית. זאת, שכן האנייה נמצאת בבעלותה של חברה הולנדית מוכרת, כך שמתן צו מעצר לאנייה יחייב את האנייה, בעליה ומבטחיה ליתן ערבות מתאימה, ולא יצריך מהמבקש-התובע "לרדוף" אחרי האנייה ברחבי העולם.

4.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

כידוע, המשפט הימי מכיר באפשרות להגיש תביעה חפצית נגד כלי השיט עצמו (להבדיל מבעליו), במסגרתה אף מוסמך בית המשפט להורות על מעצרה של האנייה על מנת לאפשר לנושה להיפרע מהאנייה באמצעות מכירתה (יצויין כי על פי הנוהג המקובל, ניתן לשחרר את האנייה באמצעות הפקדת ערבות על ידי הנתבע או המבטחת הנכנסת בנעליו; על סמכות המעצר ותכליתה ראו, לדוגמה, החלטתו של השופט זילברטל ב ע"א 2675/14 O.W. BUNKER MALTA LIMITED

נ' האניה

EMMANUEL TOMASOS M/V , פסקה 5 והאסמכתאות שם (7.7.2014)).

כפי שצוין, בית משפט קמא התבסס בהחלטתו על ההלכה שנפסקה בעניין האנייה פדה , שם נקבע כי על האנייה לשמש "גורם פעיל" בהתרחשות הנזק. אין זו הפעם הראשונה בה מיושמת הלכה זו (ראו: ת"א (מחוזי חי') 95/06 כהן נ' האנייה

SUKRAN CHAMUZ

(13.11.2006) אשר הוזכרה בהחלטתו של בית משפט קמא; ת"א (מחוזי חי') 71/02 האניה

Sea Spirit K M.V

נ'

. Ghazi Qadoumi Trading Est

בפסקה 6 ( 15.7.2002) ; ת"ח (מחוזי חי') 25/07 האניה

Valeksandrantonov m/v נ' מור (2.2.2009)). אכן, אין לכחד כי מדובר בהלכה אשר נפסקה לפני שנים רבות, ולא נעלמו מעיניי הטעמים עליהם הצביע המבקש העשויים להצדיק עיון מחודש בה. אלא שהמקרה דנן אינו המקרה המתאים להידרש לכך. ראשית, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הגוררת, הנמצאת בבעלות הנמל, היא לכאורה הגורם המרכזי להתרחשות הנזק, ומשהוגשה התביעה גם נגד הגוררת, יש בכך כדי להקהות את החשש שמא לא יהיה למבקש ממי להיפרע ככל שתתקבל תביעתו.

שנית, כפי שציין המבקש בבקשתו, האנייה כבר הפליגה לדרכה. ספק בעיניי עד כמה מתיישבת טענת המבקש כי בקשתו אינה תיאורטית, עם טענתו כי הפלגת האנייה ללא ערבות מתאימה מאיינת הלכה למעשה את האפשרות לתבוע את נזקיו. [ממה נפשך, אם, כטענת המבקש, היענות לבקשתו דנן תוביל לכך שבעליה של האנייה ומבטחיה יזדרזו לשיטתו לספק ערבות מתאימה על אף שהאניה כבר הפליגה לדרכה, מדוע יימנעו הם מלמלא אחר פסק דין ככל שתתקבל תביעת המבקש?

5.

אי לכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.