רע"א 6524/07 חברת לווים הצפון בע"מ נ. יעיש פטיטו

רקע

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת הורוביץ) מיום 24.7.07 בע"א 4673/07, בה נדחתה בקשת המבקשים לקיים דיון דחוף בפגרה בערעורם על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רניאל) מיום 23.7.07 בבש"א 10823/07; בהחלטה זו נדחתה בקשת המבקשים להקדמת מועד הדיון בבקשתם לביטול צו עיקול זמני (בש"א 10427/07 במסגרת תיק עיקרי א' 701/07).

ב.

המבקשת 2 היא בעלת המניות במבקשת 1, והמבקשים 3 ו-4 הם בעלי מניות במבקשת 2. המשיב תבע את המבקשים ונתבעים נוספים, ולבקשתו הוטל על המבקשים צו עיקול זמני על סך 8,500,000 ש"ח על נכסיהם (החלטת רשם בית המשפט המחוזי מיום 4.7.07 בבש"א 10427/07). ביום 10.7.07 ביקשו המבקשים את ביטולו של הצו, וביום 18.7.07 – לאחר שהוגשו תשובת המשיב לבקשה ותגובת המבקשים לתשובה – נקבע כי הבקשה תידון במעמד שני הצדדים ביום 19.8.07.

ג.

ביום 22.7.07 עתרו המבקשים להקדמת מועד הדיון, בטענה כי העיקול מונע מן המבקשים 3 ו-4 מכירת נכסי מקרקעין שבבעלותם, הדרושה להם לצורך מימון בנייתו של בית מגורים חדש. עוד טענו המבקשים, כי עיכוב הבניה יביא לחיובם בקנסות חוזיים, ועל כן הותרת העיקול על כנו גורמת להם נזקים קשים. ביום 23.7.07 דחה רשם בית המשפט המחוזי את בקשתם, בקבעו כי הוראת תקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – שלפיה ייקבע דיון בבקשה לביטול צו עיקול בתוך לא יאוחר משבעה ימים מיום הגשת הבקשה – מתפרשת כך שימי הפגרה אינם באים במניין שבעת הימים, וקביעת הדיון ליום 19.8.07 מתיישבת איפוא עם ההוראה. עוד ציין הרשם בהחלטתו, כי העיקול על נכסי המקרקעין לא מנע את מכירתם מאז יולי 2006, ואין איפוא לקבל את הטענה באשר לנזקים.

ד.

המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לקיים דיון בערעור על ההחלטה במהלך הפגרה. בית המשפט דחה את בקשתם ביום 24.7.07, בהתייחסו אף לגופם של דברים ובקבעו כי ההחלטה ניתנה בדין, וכי אין בעובדה שהדיון ייערך ביום 19.8.07 כדי לסכל את קידום מטרתם של המבקשים למכירת הבית. מכאן בקשה זו.

ה.

לטענת המבקשים, פרשנותה של תקנה 367(ג) מעוררת שאלה משפטית עקרונית לגבי חובתו של בית משפט לקבוע דיון בבקשה לביטול עיקולים. נטען, כי ההוראה בתקנות, המחייבת קביעת מועד דיון "בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום הגשתה" של הבקשה לביטול, נועדה למנוע פגיעה בזכויותיו של מי שהוטל עיקול על נכסיו, ועל כן החלטת הרשם לא תאמה את תכלית ההוראה. נטען עוד, כי החלטת הרשם שגתה בכך שלא בדקה חלופות אחרות לקביעת מועד הדיון ביום 19.8.07, כי החלטות הערכאות הקודמות התעלמו מן הנזקים העצומים שגורם צו העיקול למבקשים, וכי יש להקנות עדיפות לבקשה זו אף מן הטעם שצו העיקול מהוה, למעשה, "הרמת מסך כפולה" כלפי המבקשים 3 ו-4, ובכך פוגע בזכויותיהם.

הכרעה

ו.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. הגם שעניין מניינם של ימי הפגרה עשוי לעורר שאלה עקרונית כללית במקרים מסוימים, בהם אין התקנות ברורות כל צרכן (ראו למשל בעניין בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, רע"א 6297/02 גולד נ' גאולת הכרך בע"מ , פ"ד נז(2) 108 (2003) – השופט גרוניס), שאלה כגון זו אינה מתעוררת, בכל הכבוד, בנדון דידן, לנסיבותיו - ואין מוצדק איפוא ליתן בה רשות ערעור בגלגול שלישי. רוצה לומר, עם כל העניין שבשאלה, אין המקרה על פי עובדותיו מתאים לגלגול ערעורי נוסף, כפי שיפורט להלן.

ז.

(1) ואכן, לגופם של דברים טוענת המבקשת כי תקופת שבעת הימים הנקובה בתקנה 367(ג) כוללת במניין את ימי הפגרה. נזכיר כאן, כי חריג לתקרת שבעת הימים מצוי בהמשך התקנה, קרי, "בית המשפט רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר לדיון מטעמים מיוחדים שיירשמו". אך אנו לא בטעמים מיוחדים לדחיה עסקינן אלא בפגרה, ודומה כי כל עוד התקנה בעינה כנתינתה, אין הפרשנות שלפיה בכל מקרה יש צורך בדיון בתוך שבעת ימים, עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, הקובעות בתקנה 529:

"תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת."

תקנה 2 לתקנות מורה כי התקנות הללו, ובכללן תקנה 529, יחולו על "סדר הדין בכל עניין אזרחי המובא לפני בית משפט" (למעט החריג שבסיפא לסעיף, שלהלן נידרש לאי-תחולתו במקרה דנא), ותקנה 1 לתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983 (להלן תקנות הפגרות ) קובעת כי פגרת הקיץ תהא מיום 16 ביולי ועד 31 באוגוסט מדי שנה. שילוב הוראות אלו מורנו, כי אף לעניין קביעת דיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני לא יבואו, במישור המשפטי, במניין ימי פגרת בתי המשפט, ותצוין בהקשר זה גם הוראת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, לפיה "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה" נצרכת איפוא "הוראה אחרת" של בית המשפט או הרשם לצורך שינוי.

(2) פרשנות זו של התקנה מתיישבת אף עם החשיבות שבהשלטת אחידות ופשטות הנחוצות כדי לקדם את הודאות המשפטית, שהיא אחת התכליות שביסודן של תקנות סדר הדין האזרחי. בעניין אחר הועלתה סוגיית פרשנותם של הביטוי "תוך שבעה ימים" והביטוי "הוראה אחרת" בסיפא של תקנה 529. כך נאמר מפי הנשיא שמגר (ההדגשות הוספו – א"ר):

" מבחינת המדיניות המשפטית הרצויה אין לקדם את שיטת הפרשנות, אשר אינה חסרה, לצערי, באחדים מן התחומים של סדרי הדין האזרחיים שלנו, בהם ייחרץ גורלה של הכרעה כגון זו שלפנינו, על-פי הבחנות דקיקות או על יסוד פלפול פרשני. שיטה כזו יוצרת מבוכה וחוסר ודאות אצל כל הנוגע בדבר. כשלעצמי הנני סבור, כי תקנה 488 א (כיום תקנה 529 ) טעונה התאמה לצורכי הזמן ולדרישותיו, אך עניין זה אינו לכאן.

כל עוד התקנה בתוקפה בצורתה הנוכחית, יש לאמץ פרשנות פשוטה וברורה. משמע, 'הוראה אחרת' פירושה, שבית המשפט או הרשם מורים מפורשות, כי 'תקופת הפגרה תמנה במנין הימים'; הא ותו לא. היינו, מנוסח ההחלטה צריך לעלות באופן ברור וגלוי, כי הכוונה היא לכך, שהפגרה לא תפסיק את מרוץ הזמן, ואם לא הורו כאמור, יחול הרישא לתקנה 488 א (כיום 529 ) כפשוטו. פרשנות כאמור תפשט את הדברים, תמנע גרימת נזק לבעל דין זה או אחר בשל אי-הבנות ותקדם אימוצן של שיטות דיוניות ברורות וגלויות; למותר להוסיף, שהיא גם תפחית את ההתדיינות." (ע"א 290/84 לב-טוב נ' זמיר , פ"ד מ(3) 836, 840-839 (1986)).

בעניין גולד הנזכר נאמר לעניין מניין תקופת הפגרה, מפי השופט גרוניס, בע' 117, כי " השיקול המרכזי שמביאנו למסקנה בדבר תחולתה של תקנה 529 על ההליך בבית - המשפט המחוזי במקרה הנוכחי הינו הצורך בקביעתו של כלל פשוט, אחיד וכללי " (ההדגשה הוספה – א"ר), ובע' 116:

"בעת פגרה אין מערכת בתי-המשפט מתפקדת באופן מלא. הדברים נכונים הן לגבי השופטים (בכפוף לחריגים) הן לגבי עובדי המינהלה. אין להתעלם מכך שבשנים האחרונות הוכרזה חופשה רשמית במשרדי הממשלה בחול המועד סוכות ובחול המועד של חג פסח. חופשה כזו אף נוהגת במקומות עבודה ציבוריים אחרים וגם אצל מעסיקים פרטיים. אכן, אין הדברים חלים באותה מידה לגבי פגרת הקיץ. בקיץ, בעת שקיימת חופשה גם בבתי הספר, מקומות עבודה שונים אינם מתפקדים באופן מלא. עובדים ומעסיקים יוצאים לחופשה. מצב הדברים האמור חייב למצוא ביטוי אף מבחינת המועדים לביצוע פעולות שונות הקבועות בתקנות סדרי הדין. כך, למשל, אדם המעוניין להתייעץ עם עורך-דין בעקבות קבלתו של כתב-תביעה עלול לעמוד בפני קושי אם התקופה הרלוונטית הינה תקופת פגרה. מכאן, שהארכת המועד הטמונה בהסדר שבתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי מוצדקת מנקודות מבט שונות."

ראו להיבטים אחרים בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3) 132.

(3) אוסיף, כי לוא נקטנו דרך פלפול יכולנו לומר, לשיטתם של המבקשים הסבורים כי שבעת הימים כוללים ימי פגרה, שבהחלטת הרשם הדוחה את הבקשה לקיים מועד דיון בפגרה, הוסיף ואמר גם "אין באפשרותי לקיים דיון לפני 19.8.07". בכך ניתן לכאורה לראות כאילו נקבע מועד דיון מאוחר "מטעמים מיוחדים שיירשמו" כאמור בתקנה 367(ג) (ההחלטה המקורית לקביעת מועד הדיון לא הובאה בפניי). ואולם, לא נרחיק למחוזות אלה.

ח.

(1) ובכל זאת, בית המשפט בתוך עמו הוא יושב וייתכנו מטבע הדברים מקרים, דווקא באשר לסעדים זמניים, של צורך בדיון דחוף. ואכן, השכל הישר מצוה, כי במקרים כאלה יורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת, שלפיה לא יבואו ימי פגרה במניין, בהתאם לסיפה של תקנה 529. ראו גם תקנה 2 לתקנות הפגרות שלפיה הוסמכו נשיא בית המשפט או שופט שהנשיא מינהו לכך, לקבוע קיום דיון בימי הפגרה בסוגי עניינים, וראו גם תקנה 3 שם לגבי מנהל בתי המשפט. קיום מועד דיון בכל הקשור בעיקולים זמניים הוא עניין שבשיקול דעתו של בית המשפט או של הרשם, וברי כי במקרים אלה או אחרים עשוי להידרש קיומו של דיון בתקופת הפגרה;

אף הפגיעה בקניין הגלומה בצו העיקול הזמני מצדיקה הפעלת שיקול דעת כזה במקרים המתאימים. ברע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ , פ"ד נא(3) 789 (1997) נפסק, כי בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו "גברה ההכרה שבתי המשפט נדרשים ליתר זהירות לעומת העבר במתן צווים זמניים" (המשנה לנשיא לוין בע' 799), ודומני כי זהירות זו מחילה עצמה אף על הצורך בקיומם של דיונים במועדי הפגרה בעניינים אלה, שלעתים יתבררו כדחופים – ואולם הכול לשיקול דעתו של בית המשפט, ואין בכך כדי לומר כי התקנות מתפרשות באופן שונה כדרך כלל ושיגרה בעניין העיקולים הזמניים בכל האמור במניין ימי הפגרה. זאת אף שעיון בהחלטות הערכאות הדיוניות, ניסיון החיים והשכל הישר ילמדונו שלעתים יידונו כאמור בקשה למתן צו עיקול זמני או בקשה לביטולו בתוך תקופת הפגרה, ולעתים מזומנות קובעים בתי המשפט כי ימי הפגרה יבואו בחשבון לעניין העיקולים הזמניים.

(2) אף במקרה דנן קבע הרשם המלומד מועד דיון החל בתוך תקופת הפגרה, אולם לא ראה צורך מיוחד להקדימו למועד סמוך עוד יותר, ואף בית המשפט המחוזי, חרף דחיית הבקשה לקיים דיון בערעור בשל ימי הפגרה, התייחס למאזן הנוחות והנזק בין הצדדים ולא מצא מקום להתערבותו. עיינתי אף אני בתצהיר המבקש 3 אשר צורף לתגובתו לתשובת המשיב לבקשה לביטול צו העיקול הזמני, ואיני סבור – בכל הכבוד - שמתעוררת לעת הזאת דחיפות מיוחדת בהקדמת הדיון בבקשה. כפי שצויין גם בהחלטת הרשם, הנכסים עמדו למכירה במשך כשנה בטרם מתן צו העיקול, וקשה להלום כי תחולת צו העיקול במשך התקופה שעד לדיון בבקשה במועד שנקבע היא היא שתסכל את מכירתם. מכל מקום, אם יימצאו המבקשים ערב חתימת חוזה למכירת נכס בטרם המועד שנקבע, והעיקול הוא שיקבע לכאן או לכאן, בידיהם לפנות והרשם ישקול ויכריע, בלא שאטע כמובן כל מסמרות.

ט.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. לצורך ייעול ההליך לא נתבקשה תשובה (אף כי עיינתי בבקשתו של המשיב למתן צו עיקול ובתשובתו לבקשה לביטול צו העיקול, שצורפו לבקשה), ואין איפוא צו להוצאות.