רע"א 6527/16 רע"א 6527/16

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (פש"ר 3828-06-15, כב' השופטת ע' כהן ), שלא לבטל באופן זמני את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוטל על המבקש (להלן: החייב ) במסגרת הליך פשיטת רגל לצורך קיום מצוות החאג' – העלייה למכה.

1.לפני כשנה, ומיד לאחר שניתן צו כינוס לנכסיו, הגיש החייב בקשה לצאת לברצלונה לצורך טיפול רפואי. לאחר משא ומתן עם הכנ"ר, הושגה הסכמה לפיה החייב ייצא ל-12 ימים, בתאריכים 1.7.2015-12.7.2015. ביום 16.7.2015 הגיש החייב בקשה לשינוי מועד היציאה מן הארץ, במסגרתה טען כי בשל עיכובים שחלו לא עלה בידו לצאת מהארץ בתאריכים שאושרו. על פי בקשתו ולנוכח הצהרתו, שונו המועדים לתאריכים 28.7.2015 עד 9.8.2015. בדיעבד התברר כי הבקשה לשינוי מועדים הוגשה על ידי החייב לאחר שכבר שהה, על דעת עצמו וללא אישור, בירדן למשך שישה ימים – במסגרת התקופה שאושרה לו בתחילה. עובדה זו לא צוינה על ידי החייב. על רקע זה, דחה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 18.7.2016, את בקשתו לצאת כעת לקיום מצוות העלייה לרגל במכה. בהחלטה זו נקבע כי החייב "הסתיר מבית המשפט ומהכנ"ר את העובדה שיצא מן הארץ למשך שישה ימים והטעה את בית המשפט לחשוב שהוא טרם יצא מן הארץ". עוד צוין בהחלטה האמורה כי עד למועד שבו ניתנה, לא הציג החייב סיכום מחלה מבית החולים שטיפל בו, לטענתו.

לאחר מכן, הגיש החייב לבית המשפט המחוזי בקשה בהולה לביטול ההחלטה, בצירוף אסמכתאות. בית המשפט המחוזי זימן את הצדדים לדיון בפניו, במהלכו נחקר החייב. מפרוטוקול הדיון עולה כי החייב ידע שיש צו עיכוב יציאה מהארץ, וכי הוא לא יכול לנסוע לירדן בגלל הצו. בהחלטה נוספת מאותו היום, נדחתה בשנית בקשתו. נקבע כי גם אם החייב יצא לירדן על מנת לחדש את דרכונו במטרה לקבל ויזה לספרד, אין די בטעם זה כדי להצדיק את יציאתו ללא קבלת אישור. עוד נקבע כי טענות המנהל המיוחד והכנ"ר בעניין החקירות המתנהלות כנגד החייב והחשדות המיוחסים לו תומכות במסקנה זו. החייב הגיש בקשה למתן רשות ערעור. המשיבים מתנגדים לבקשה.

2.לאחר עיון בחומר, לרבות החלטות בית המשפט קמא וטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי נדרש, פעמיים, לבקשתו הנוכחית של החייב לצאת את הארץ – ובדין דחה אותן. כידוע, אחד האדנים המרכזיים בהליך פשיטת הרגל הוא תום ליבו של החייב. בכלל זאת, יש לבחון האם הוא ממלא אחר הצווים שהוטלו עליו ומקיים את חיוביו בהליך. מהחומר בענייננו עולה כי החייב אינו עומד בתנאים אלה. נראה כי החייב היה מודע, בזמן אמת, לכך שההיתר ליציאתו נועד לברצלונה בלבד ולצורך טיפול רפואי, וחרף זאת החליט לצאת לירדן בתקופה זו למשך שישה ימים לצורך – כך לדבריו – חידוש דרכונו. הבקשה לשינוי מועדים הוגשה רק לאחר שכבר שב משהות זו, שבנסיבות העניין הייתה אף ממושכת יתר על המידה. כך או כך, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטות בית המשפט המחוזי לפיהן במעשיו אלה הטעה החייב את בית המשפט ואת הצדדים. מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי תימוכין למסקנה זו לפיה אין לאפשר את יציאת החייב לחו"ל פעם נוספת ניתן למצוא גם בהתנהלותו בגדר ההליך כמכלול. החייב קיבל הזדמנות מבית המשפט לצאת את הארץ, וכל שהיה עליו לעשות הוא למלא אחר התנאים שנקבעו. תחת זאת, החייב רמס ברגל גסה את האמון שניתן בו. עם כל ההבנה לרצונו של המבקש, לא ניתן להתעלם מכך שלמעשה, התנהגותו היא שחרצה את גורל הבקשה. המבקש, כחייב בפשיטת רגל, אינו חסין מפיקוח בית המשפט. לכן אין מקום להעניק רשות ערעור.

3.הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ולא בלי התלבטות, איני עושה צו להוצאות.