רע"א 6531/99 חברת ליר אור בע"מ נ. שר הפנים

השאלה בפני בית המשפט בעתירה זאת היא, אם נפל פגם משפטי בהחלטה של משרד הפנים לבטל את האשרות שניתנו לעותרים 18-2 לבקשתה של העותרת 1. האשרות בוטלו, בעקבות החלטה של שירות התעסוקה לבטל את ההקצאה שניתנה לעותרת 1, כיוון ששירות התעסוקה הגיע למסקנה, לאחר בירור, כי הבקשות להקצאת עובדים שהוגשו על ידי העותרת 1 היו מטעות. עד כדי כך שפרקליטות המדינה ציינה בהודעה שהגישה מטעם משרד הפנים שקיים חשד לכאורה לעבירות של זיוף וקבלת דבר במרמה מצד העותרת 1 או אנשים שפעלו מטעמה. חזקה על חשד זה שייבדק. מכל מקום, די בחשד זה, הנתמך על ידי מסמכים רבים שצורפו להודעה מטעם פרקליטות המדינה, כדי לבסס את ההחלטה של שירות התעסוקה, ובעקבותיה את ההחלטה של משרד הפנים, לבטל את האשרות לעותרים 18-2. שהרי לצורך ביטול האשרות די בראיות מינהליות, והמסמכים שבתיק מהווים, ללא ספק, ראיות כאלה, שניתן לבסס עליהן את ההחלטה לבטל את האשרות. מעבר לכך, בתגובה לראיות אלה, ולהודעה מטעם פרקליטות המדינה בדבר החשד לביצוע עבירות פליליות, לא הכחישה העותרת 1 בהודעתה לבית המשפט, או אף בטענותיה כיום, את החשד, אלא הודיעה שזו פרשה אחרת והיא תיבדק במועד אחר ובמקום אחר.

שירות התעסוקה ומשרד הפנים זימנו את העותרת 1 לבירור ביום 8.9.99. לדבריה מנהל מטעמה התייצב ולא מצא איש במקום ולכן חזר כלעומת שבא, ולא עשה יותר שום נסיון ליצור קשר כדי לברר את מטרת הזימון. ביום 16.9.99 נשלח לעותרת 1 מכתב המודיע לה על ביטול ההקצאה. לטענתה לא קיבלה את המכתב. ביום 21.9.99 הודע לעותרת 1 בשיחת טלפון ממשרד הפנים כי ההקצאה והאשרות לעותרים 18-2 בוטלו, וכי לכן עליה להימנע מהבאת העובדים. אך, לדברי ב"כ העותרת 1, הם לא התייחסו להודעה זאת ברצינות, ואף לא עשו לאחר מכן דבר כדי לברר עד כמה ההודעה רצינית. הם פשוט הביאו את העותרים 18-2 לישראל. אין זו התנהגות ראויה מצד העותרת 1 בנסיבות המקרה.

כיוון שקבענו כי בפני שירות התעסוקה ומשרד הפנים היו ראיות במידה הנדרשת כדי לבטל את ההקצאה והאשרות, אין יסוד להתערבות של בית המשפט בהחלטה לבטל את האשרות.

עם זאת, אנו מבקשים להפנות את תשומת הלב של שירות התעסוקה ושל משרד הפנים לצורך לפעול במקרים מסוג זה באופן מתועד יותר, כלומר, לשלוח הודעות של ביטול הקצאה או אשרות בדואר רשום, ואולי ראוי גם לשלוח הודעה לשגרירות ישראל, בארץ ממנה יוצאים העובדים, בדבר ביטול האשרות.

את המחיר העיקרי משלמים, למרבה הצער, העותרים 18-2 על לא עוול בכפם. אנו סבורים כי במצב שנוצר מן הראוי יהיה, לכל הפחות, להוציא אותם בהקדם מן המעצר בו הם נתונים מזה ימים אחדים ולשכן אותם בבית מלון, תחת שמירה נאותה, עד שיעזבו את הארץ, בהקדם האפשרי. אנחנו מקווים כי העותרת 1, האחראית להבאתם של העותרים 18-2 לישראל, לא תתנער מאחריות זאת בהקשר הנדון.

העתירה נדחית. העותרת 1 תשלם הוצאות המשפט של המשיב בסכום כולל של 15,000 ש"ח.