רע"א 6544/04 מגדל-חברה לביטוח בע"מ נ. אריאל מוניץ

המשיב נפגע בתאונת דרכים, והגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. במסגרת התביעה מונה מומחה בתחום העיניים, אולם לאחר שזה נתן את חוות-דעתו והשיב לשאלות הבהרה, התברר, במהלך חקירתו, כי שנתיים קודם לכן בדק הוא את התובע, ללא כל קשר לתאונה. משנתגלה הדבר, ביקשו המבקשות לפסול את חוות-דעתו של המומחה.

בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' פרקש) דחה את הבקשה, בקבעו כי למבקשות לא נגרם עיוות דין וכי המומחה לא פעל בחוסר תום-לב. "בנסיבות המיוחדות של מקרה זה" – כך פסק – "אינני סבור כי עקב בדיקה בודדת שנבדק התובע, בלא קשר כלשהו לתאונה, ולמעלה משנתיים קודם שנבדק על ידי המומחה בהקשר לתאונה ולצורך ליתן חוות דעת, יש בכך כדי להביא לפסילת המומחה". בית משפט השלום הביא בחשבון החלטתו את הסבריו של המומחה מדוע לא הזכיר בחוות-דעתו את המפגש שהיה לו עם המשיב – הסברים שנראו לבית המשפט מלאים וסבירים – וכן התחשב בית המשפט בשלב המתקדם שבו מצוי ההליך.

המבקשות הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט (כבוד השופט צ' זילברטל) בחר שלא להתייחס לגופה של החלטת בית משפט השלום, ואף ציין כי אין לשלול את האפשרות כי מסקנה אחרת אפשרית בנסיבות העניין. בית המשפט מצא כי אין ליתן למבקשות רשות ערעור, וכי עליהן להמתין לערעור על פסק-הדין הסופי – אם יוגש. בית המשפט הדגיש, כי מדובר בעניין המסור לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וכי בכגון דא על ערכאת הערעור להימנע מלהתערב, למעט במקרים יוצאי דופן.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי משיגות המבקשות. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

סבורני, כי יש ממש בטענת המבקשות, לפיה היה מקום, בנסיבות המקרה הזה, שבית המשפט המחוזי יכריע בבקשת רשות הערעור לגופה, ולא יותיר את עצם שאלת כשרותה של חוות-הדעת בסימן שאלה. הכלל לפיו אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב בעניין ניהול המשפט על-ידי הערכאה המבררת בא לאפשר, בין היתר, קיום שוטף ויעיל של המשפט. אולם יש להישמר, פן יישום דווקני של הכלל יביא, בניגוד לתכליתו, לבזבוז של זמן ומשאבים, לאחר שהמשפט יתנהל ויוכרע על-יסוד נתונים שיתבררו, בסופו של דבר, כשגויים. כאן מדובר על מומחה, אשר מונה על-ידי בית המשפט ויש להניח כי לחוות-דעתו תהא חשיבות רבה בהמשך הדרך. קיים חשש ממשי, כי אם יתנהל המשפט על-בסיס הנחה שחוות-הדעת כשרה ותקינה, ולבסוף יתברר שלא כך הוא – יהא ההליך בבית משפט השלום בבחינת הליך סרק.

על כן, מתקבל הערעור. הדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי, לצורך דיון בבקשת רשות הערעור – לגופה.