פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6545/19
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשות:
1. שרית ניסים
2. שראל מישכנות בע"מ
נ ג ד
המשיב:
חזי ציונוב, עו"ד
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 28.7.2019 בת"א 74968-10-18
שניתנה על ידי כב' סגן הנשיא, השופט חאלד כבוב
בשם המבקשות:
עו"ד מתן פריידין
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא, השופט חאלד כבוב ) מיום 28.7.2019 בת"א 74968-10-18, אשר דחתה את בקשת המבקשות לעיכוב הליכים בעניינן עד להכרעה בהליך בו פתחו בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין (להלן: "ועדת אתיקה" או "הוועדה" ).
1.
המשיב הגיש תביעה נגד המבקשות. המבקשות ביקשו כי יימחקו מכתב התביעה מספר סעיפים המבוססים, לטענתן, על מסמכים חסויים שמקורם ביחסי עו"ד-לקוח שהתקיימו ביניהן לבין המשיב (להלן: "המסמכים" ). הבקשה נשמעה בדיון מקדמי ביום 20.5.2019, אך בית המשפט לא פסל את הסעיפים המבוקשים, וכן לא הטיל מגבלות כלשהן על הבאת ראיות בתיק. כל שציין בהקשר זה הוא כי: "רשמתי בפניי את הצהרת ב"כ הצדדים שבכוונתם לפנות צד למשנהו, בכל הנוגע לגילוי מסמכים ושאלונים, כך שניתן יהיה לקדם את ההליכים המקדמיים" . יוער כי ישנה מחלוקת מסוימת בין הצדדים אשר לדברים שנאמרו על ידי בית המשפט קמא במהלך הדיון, ולא תועדו בפרוטוקול הדיון: גרסת המבקשות היא כי בית המשפט ציין שהערכאה המתאימה להכרעה בטענת החיסיון היא ועדת האתיקה, ואילו גרסת המשיב (לפי תגובתו לבקשת עיכוב ההליכים שהונחה לפני בית המשפט קמא), היא כי בית המשפט הפנה את המבקשות לוועדת האתיקה לבירור טענות ביחס לכללי האתיקה של הלשכה.
2.
המבקשות פנו לוועדת האתיקה בתלונה הנוגעת להפרת החיסיון הנטענת, ובבקשה כי יכריע בנוגע לחיסיון ולסודיות של המסמכים האמורים. לאחר מכן, פנו לבית המשפט קמא בבקשה לעיכוב הגשת תצהירים ושמיעת ראיות בתיק עד להכרעת ועדת האתיקה. בית המשפט דחה את הבקשה בקבעו כי "אין מקום לקשור בין ההלכים בפני ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לבין ההליך המשפטי הנדון בבית המשפט" . כן ציין שככל שהחלטות הוועדה יהיו רלוונטיות להליך, חזקה כי הצדדים יעדכנו בכך את בית המשפט.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
3.
בבקשת רשות הערעור מתבקש עיכוב ההליכים בתיק עד להכרעת ועדת האתיקה. בבקשה נטען, ראשית , כי בית המשפט קמא לא נימק החלטתו, בניגוד לחובה החלה עליו. שנית , כי המשך ההליכים בתיק טרם הכרעה בטענתן לחיסיון עלול לגרום להן נזק בלתי הפיך – אם בית המשפט ייחשף למסמכים חסויים יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובה. בית המשפט קמא מצא כי אין לקשור בין ההליך שבגינו מתבקש עיכוב ההליכים (תלונה בוועדת האתיקה) לבין התיק המתנהל לפניו (תביעה לצווים וסעדים כספיים בקשר להסכם נטען להקמת מיזם משותף). על דרך הכלל, בית המשפט יפנה צדדים לוועדת האתיקה לבירור טענות המצויות בתחום סמכותה. לעיתים יעשה כן תוך דחיית הרלוונטיות של טענה לבירור העניין שלפניו, ולעיתים יעשה כן לצורך קבלת חוות דעת מקדימה של הוועדה (רע"א 9930/17 אל מדאמין בע"מ נ' שחאדה חנא , פסקאות 20–22 (28.3.2018) (להלן: "עניין אל מדאמין" )). מבלי להידרש לשאלה העובדתית לגבי הלשון בה נקט בית המשפט קמא עת הפנה את המבקשות לוועדת האתיקה, ממילא נפקות הכרעות ועדת האתיקה להליך מצויה בשיקול דעת בית המשפט ( שם ), וממילא אין בעצם ניהול הליך בוועדת האתיקה כדי לקבוע את אופן ניהול הדיון בתיק (עניין אל מדאמין , פסקה 23). אופן ניהול דיון הוא נושא המצוי בגדר הפררוגטיבה הרחבה של הערכאה המבררת (ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 203 (מהדורה שלישית, 2012)). כך גם קשירה בין הליכים שונים. לפיכך לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא בעניין זה, שעל פני הדברים היא לא רק סבירה אלא גם מתבקשת.
5.
על יסוד האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות לטובת המשיב בסכום של 2,500 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה
שלא התבקשה תשובה.
ניתנה
היום, ט"ז בחשון התש"ף (14.11.2019).
ש ו פ ט