רע"א 6545/98 בולוס ובניו - חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ. מוניר ג'בור טנוס ב

ניתנת בזה רשות ערעור והבקשה תידון כערעור על-פי הרשות שניתנה.

1.המבקשת רכשה מבנק שעבודים לטובת הבנק, לפיהם שועבדו לבנק על-ידי חייבים שונים, נכסים וביניהם מקרקעין וזאת, להבטחת חובם של החייבים ביניהם המשיבים, לבנק.

בעקבות רכישה זו - שהיא המחאת השעבודים מהבנק למבקשת - הפכה המבקשת להיות בעלת השעבודים (שטר משכון ומשכנתא).

עובדות אלו אינן שנויות במחלוקת.

2.המבקשת הגישה להוצאה לפועל בקשה לנקיטת הליכים למימוש השעבודים. וניתנה החלטה כבקשתה. במכרז שנערך למכירת המקרקעין נשוא השעבודים באמצעות ההוצאה לפועל, היתה המבקשת המציעה היחידה, באופן שהיא הפכה להיות גם רוכשת המקרקעין. בקשות שונות של המשיבים לעכב את מימוש מכירת המקרקעין, נדחו.

3.במהלך המימוש הגיש המבקשת בקשה להצעת קניה ואישורה. הבקשה אושרה על-ידי הרשם בזו הלשון:

"לאחר עיון בבקשה, אני נעתר לה ומאשר בזאת את מכירת השעבודים למבקשת (המשיבה כאן) תמורת סך של 750,000 דולר ומורה על העברת השעבודים על שמה של המבקשת בפנקס המקרקעין ובכל משרד ו/או מוסד אחר" (להלן: החלטת המכירה) (הדגשה שלי - ט.ש.כ.).

מכאן נפתחה הדרך לרישום המקרקעין על שם המבקשת שרכשה אותם. אלא שהמשיבים עשו כל שלאל ידם על מנת למנוע את מכירת המקרקעין למבקשת, ובין השאר טענה, כי המונח "שעבודים" הם שטרי המשכנתא שהועברו מהבנק למבקשת ולא המקרקעין המשועבדים לפי אותם שטרות.

4.המבקשת פנתה לראש ההוצאה לפועל בבקשה להבהרת החלטת המכירה. לאחר מספר החלטות הבהרה, הבהיר, ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתו מיום 10.6.97 כי המילה "שעבודים" בהחלטתו כמוה כ"משועבדים" וכי כוונתו היתה, שימומשו השעבודים על-ידי מכירת ורישום המקרקעין על שם המבקשת. על החלטה זו הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי, בקשת רשות ערעור וביקשו לבטלה.

בית המשפט נענה לבקשה בקובעו, כי ראש ההוצאה לפועל לא היה מוסמך להבהיר את החלטתו ולא היה רשאי לתקן את אשר בקשה המבקשת בבקשתה בה התייחסה היא ל"שעבודים" ולא ל"משועבדים". על כן חוזרת השאלה למקומה, האם בהחלטת המכירה ניתנה רשות להעברת המקרקעין על שם המבקשת במסגרת מימוש ה"משועבדים" או שמא ניתנה רשות להעברת ה"שעבודים" מהבנק למבקשת בלבד.

5.תשובתי לשאלה זו היא חד משמעית. לא היה צורך בהבהרת החלטת הרשם. לא היה מקום לנתח סמנטית את הביטוי "שעבודים" לעומת הביטוי "משועבדים" ולנסות לרדת לחקר משמעות של ביטוי זה מתוך דקדוקים לשוניים גרידא. המילה "שעבודים" בה השתמשו המבקשת וראש ההוצאה לפועל, אינה עומדת בפני עצמה ויש לתת לה את המשמעות הנכונה בהקשר לקונטקס בו היא מובאת, על רקע הנושא שעמד על הפרק ולאור המטרה לשמה ניתנה ההחלטה.

6.מלכתחילה היה נושא מימוש השעבודים הנושא היחיד שעמד בפני ההוצאה לפועל. שאלת כשרותה של העברת השעבודים מהבנק למבקשת לא היתה במחלוקת ולא עמדה כלל על הפרק בהוצאה לפועל. הבקשה המקורית שהוגשה על ידי המבקשת היתה לביצוע שטרי משכנתא ומשכון. בקשה זו התקבלה; הליך המימוש החל; נעשה מכרז; הוזמנו מציעים והמבקשת היתה המציעה היחידה וככזו זכתה היא במכרז וביקשה היא להעביר את המקרקעין על שמה. בהקשר זה, אין מקום לטענות המשיבים ולפרשנות מתחכמת של המשיבים, המבקשים בכל דרך למנוע את שימת היד על רכושם על ידי מימוש השעבודים.

7.גם אם החלטת ראש ההוצאה לפועל עשתה שימוש בביטוי "שעבודים" בו השתמשה המבקשת עצמה בבקשה שהגישה, עדיין בידי ראש ההוצאה לפועל סמכות טבועה להבהיר את ההחלטה שניתנה על ידו בה אישר את הבקשה כלשונה. (ראה והשווה לעניין זה לשאלת סמכות בית משפט לתקן הסכם שנערך בין צדדים ואשר קיבל תוקף של פסק-דין ע"א 476/80 מאירוביץ נ' מאירוביץ , פ"ד לה(3), 548). יתרה מכך, בנסיבות המקרה דנן, אין כאמור ליחס משמעות לשימוש במילה "שעבודים" על פי פרשנותה המילולית. הן בבקשה והן בהחלטת הרשם, העושות שימוש במילה "שעבודים", מכוונים הדברים למימוש המשועבדים שהוא ליבו ותכליתו של הליך ההוצאה לפועל בו נקטה המבקשת מלכתחילה. בעניין זה אין מקום לספק ולדו-משמעות. משמעות החלטת ראש ההוצאה לפועל, נשואת בקשת רשות הערעור בבית המשפט המחוזי, אינה אלא תיקון שיבוש של טעות ניסוחית שנועד להעניק להליך את משמעותו המקורית, האמיתית והנכונה.

8.אשר על כן מתקבל הערעור, מתבטלת החלטת בית המשפט המחוזי והליך מימוש המשועבדים על ידי העברת המקרקעין על שם המבקשת, יימשך כסדרו.

9.המשיבים ישלמו למבקשת הוצאות בסך 20,000 ש"ח.