רע"א 6551/04 פרופ' יעקב דן נ. ל.נ. חממות טכנולוגיות בע"מ

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) מיום 13.4.04, בו נדחתה תובענת המבקשים לפסק דין הצהרתי לפיו אין לנהל את הליך הבוררות שנפתח בינם לבין המשיבים בפני הבורר שנתמנה.

2.בין המבקשים, המשיבים וגורמים נוספים נחתמו מספר הסכמים עסקיים בקשר לפיתוחו של פטנט בתחום הרפואה. בתחילה נחתמו שני הסכמים בין המבקש 1 והמשיבה 1, האחד להסדרת שיתוף הפעולה ביניהם והשני לייסוד חברה (להלן - החברה) שתעסוק בפיתוח המוצר (שני הסכמים אלה ייקראו - הסכמי היזמות). בהסכמים אלה נכללה תנייה, לפיה חילוקי דעות בין הצדדים יימסרו להכרעת בורר, שיהא כפוף בהחלטתו להוראות הדין המהותי. כמו כן נקבע, כי בהעדר הסכמה בין הצדדים בדבר זהות הבורר הוא ימונה על ידי יושב ראש לשכת עורכי הדין. מאוחר יותר נחתם הסכם בין המבקש 1, המשיבה 1, החברה, חברה נוספת והמשיב 2, בגדרו הצטרף המשיב 2 כמשקיע בחברה. הסכם השקעה דומה נחתם עם המבקשת 2 (שני הסכמים אלה ייקראו - הסכמי ההשקעה). אף לפי הסכמים אלה, סכסוכים שיתעוררו בין הצדדים יוכרעו בהליך בוררות. ואולם, בניגוד להסכמי היזמות, קובעים הסכמי ההשקעה כי הבורר לא יהא כפוף לדין המהותי, וכי במקרה של מחלוקת על זהותו הוא יתמנה על ידי יושב ראש לשכת רואי החשבון. כמו כן נחתם הסכם בין החברה לבין המשיב 2, לפיו יועסק המשיב 2 כמנכ"ל החברה (להלן - הסכם העבודה). בהסכם זה נקבע כי סמכות השיפוט הבלעדית לגביו תהיה לבתי המשפט ולבתי הדין בחיפה. בעקבות סכסוך שפרץ בין הצדדים נעשתה פנייה להליכי בוררות, ובמסגרת זו התמנה בורר על ידי יושב ראש לשכת רואי החשבון. הבורר הינו רואה חשבון ועורך דין כאחד. לאור זאת הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה לפסק דין הצהרתי, לפיו אין לקיים את הבוררות בפני הבורר שנתמנה. טענתם המרכזית הייתה, כי לאור טיבן והיקפן של המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, החורגות מגדר הנושאים שהוסדרו בהסכמי ההשקעה, אין מקום לנהל הליך בוררות לפי הוראות הסכמים אלו. בית המשפט קמא דחה את התביעה. הוא נימק זאת בכך שלפי נוסח הסכמי ההשקעה ומכלול נסיבות העניין, הסכסוך בין הצדדים נופל לגדרה של תניית הבוררות הכלולה באותם הסכמים. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט קמא במסקנתו האמורה. לטענתם, תניית הבוררות הכלולה בהסכמי ההשקעה, לפיה הבורר מתמנה על ידי יושב ראש לשכת רואי החשבון ואינו כפוף לדין המהותי, נוגעת אך ורק לסכסוכים בקשר לנושאים המוסדרים באותם הסכמים. לעומת זאת, המחלוקת שבין הצדדים, אליבא דידם, משתרעת על פני עניינים רבים נוספים. בהקשר זה מצביעים המבקשים על הנושאים בהם עוסקת התביעה שהגיש נגדם המשיב 2 לבורר. ראשית, תבע המשיב 2 כי המבקשים יפצו את החברה בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתו, כתוצאה מהתנהלותם. שנית, דרש הוא כי המבקשים ישלמו לו את שכר העבודה שהפסיד בשל הפסקת פעילות החברה, אשר נגרמה, לדבריו, כתוצאה ממעשיהם. המבקשים גורסים כי חלקה הראשון של התביעה אינו מתאים להליך הבוררות שכן למעשה מדובר בתביעה נגזרת, אשר ניתן להגישה רק באישור של בית המשפט, לפי הוראת סעיף 198(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999. באשר לחלקה השני של התביעה, הרי שלדעת המבקשים הוא חייב להידון בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, וזאת מכוח הסכם העבודה. המבקשים מוסיפים, כי אם הליכי הבוררות יימשכו ייצור הדבר כפל התדיינויות, לאור העובדה שהם עצמם הגישו תביעה נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב, המבוססת על אותה מערכת עובדתית. גם תביעה זו, לגרסתם, אינה יכולה להתברר בהליך הבוררות שנפתח, שכן היא מופנית, בנוסף למשיבים, אף כלפי גורמים אחרים שאינם צדדים להסכמי ההשקעה. יצויין, כי התביעה הוגשה ביום 13.5.04, היינו בדיוק חודש אחד לאחר מתן פסק הדין עליו משיגים המבקשים בבקשה דנא.

4.דעתי היא כי דין הבקשה להידחות. תניית הבוררות בהסכמי ההשקעה מנוסחת בלשון רחבה, בקבעה כי כל סכסוך בנוגע להסכמים ולכל עניין הקשור בהם יימסר לבוררות לפי הוראותיהם. אין לפרש את תניית הבוררות בצמצום ולקבוע כי היא חלה רק על נושאים הקשורים לעצם השקעת הכספים על ידי המשקיעים. בהקשר זה יש לציין, כי ישנה חפיפה לא מועטה בין הנושאים המוסדרים בהסכמי היזמות לאלו הכלולים בהסכמי ההשקעה. גם הסכמי ההשקעה, ולא רק הסכמי היזמות, מתייחסים לניהול החברה, שהוא הנושא העומד בלב המחלוקת שבין הצדדים. לפיכך, המבקשים אינם יכולים לטעון כי מחלוקות הנוגעות לניהול החברה אמורות להתברר בהכרח לפי הוראות הסכמי היזמות, קרי, בהתאם לדין המהותי. זאת ועוד, חשוב להזכיר כי שני הצדדים להסכמי היזמות, המבקש 1 והמשיבה 1, חתומים גם על הסכמי ההשקעה. על כן, נראה כי בגדרם של הסכמי ההשקעה ביקשו הם לסטות מן המוסכם ביניהם בהסכמי היזמות, בכל הנוגע לתניית הבוררות. אין זה סביר כי הצדדים התכוונו לקבוע הסדר, במסגרתו סכסוכים בין המבקש 1 למשיבה 1 יידונו לפי הדין המהותי, ואילו בסכסוכים בהם מעורבים צדדים נוספים, אפילו אם הם נוגעים לאותם נושאים ממש, לא יהא הבורר כפוף לדין המהותי. הגיוני יותר לומר כי במסגרת הסכמי ההשקעה ביקשו כל הצדדים לקבוע, שכל הסכסוכים הקשורים למערכת העסקית ביניהם יידונו לפי הוראות הסכמים אלה וכי הבורר אינו חייב להכריע על פי הדין המהותי. יש להעיר, כי תנייה בהסכם בוררות הקובעת כי הבורר אינו כפוף לדין המהותי, אינה אוסרת עליו להכריע בסכסוך בהתאם לדין המהותי. כאמור, רואה החשבון שנתמנה לבורר במקרה דנא הוא גם משפטן בהשכלתו, ואין מניעה כי יכריע במחלוקות שהובאו בפניו לפי הדין המהותי.

5.באשר לתביעת המשיב 2 הנוגעת לשכר עבודתו, הרי כפי שציין בית המשפט קמא, אין זו תביעת שכר מהמעביד, הנופלת בגדרו של הסכם העבודה. המדובר בתביעה לפיצוי מן המבקשים בתור מזיקים, כמי שגרמו לכאורה להפסד שכר העבודה, ולפיכך אין מניעה שהנושא יידון בבוררות לפי הסכמי ההשקעה. כך הדבר אף לגבי תביעת המשיב 2 לתשלום פיצוי מן המבקשים לחברה, שכן הן המשיב 2, הן המבקשים והן החברה מחויבים לתניית הבוררות שבהסכמי ההשקעה. אף התביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב אינה יכולה להועיל להם. אכן, ככל שתביעתם נוגעת לצדדים שאינם חתומים על הסכמי ההשקעה, לא ניתן לדון בה במסגרת הליך הבוררות שנפתח. ואולם, לאור העובדה שהמבקשים התנגדו מן הרגע הראשון לקיום הבוררות בפני הבורר שנתמנה, עולה החשש כי הצדדים הנוספים צורפו על ידם לתביעה בעיקר על מנת להצדיק את העברת הסכסוך כולו להכרעה בפני בית המשפט. בנסיבות אלה, אין הם יכולים להיבנות מדרך הפעולה שנקטו (ראו בהקשר דומה, רע"א 985/83 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס בע"מ , פ"ד מח(1) 397, 403).

6.אשר על כן, הבקשה נדחית בלא צורך בתשובה.