פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6560/10
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשת:
רונית זיגלוקס
נ ג ד
המשיב:
בנק מזרחי טפחות בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו, בת"א 1625-08, מיום 10.8.10, שניתנה על ידי כבוד
השופט א' בכר
בשם המבקשת:
עו"ד אלדד פסי;
עו"ד יובל עציוני
בשם המשיב:
עו"ד אריה בדנר
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' בכר), אשר דחה את בקשת המבקשת לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגדה.
2.
המבקשת שימשה כמנהלת סניף אצל המשיב, בנק מזרחי טפחות. במרוצת הזמן נתגלה, כי המבקשת מעלה בכספי הבנק וגנבה כספים מלקוחות. בגין מעשים אלה הוגש נגד המבקשת כתב אישום בו יוחסו לה עבירות שונות. המבקשת הורשעה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של גניבה בידי מורשה, מרמה והפרת אמונים. ביום 3.9.2009 נגזר עליה עונש מאסר של שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות ומאסר מותנה וכן היא הועמדה במבחן למשך שנה. ביום 29.5.2008 הגיש הבנק בקשה במעמד צד אחד למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המבקשת. בית המשפט נעתר לבקשה באותו היום. ביום 5.6.2008 הגיש הבנק תביעה כספית נגד המבקשת בסך 2.5 מיליון ש"ח. ביום 22.10.2009, היינו לאחר סיום ההליך הפלילי, ניתן פסק דין חלקי המחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 900,000 ש"ח. ביום 3.8.2010 הגישה המבקשת בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ. ביום 10.8.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.
3.
טענתה העיקרית של המבקשת הינה, כי יש מקום לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ על מנת שיתאפשר לה להצטרף לבן זוגה וילדיה, אשר עזבו את הארץ לקנדה, במטרה להשתקע שם. לטענתה, הותרת צו עיכוב היציאה מהארץ על כנו לאחר שמשפחתה עזבה את הארץ הובילה להחרפה במצבה הנפשי והרפואי. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב מצאתי, כי יש מקום לדחות את הבקשה ממספר טעמים. ראשית, המבקשת הכתירה את הבקשה בכותרת "בקשת רשות ערעור דחופה ומיידית". המבקשת אף עתרה בבקשה דחופה נוספת לקיצור המועד שנקבע להגשת תגובת המשיב לבקשת רשות הערעור. ואולם, על אף שהחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה כאמור ביום 10.8.2010, הוגשה בקשת רשות הערעור אך ביום 7.9.2010. היינו, בחלוף כמעט כשלושים ימים. במצב דברים זה, אין לראות בבקשת רשות הערעור משום בקשה דחופה. שנית, מתגובת המשיב עולה, כי גם בהליכים נוספים שמנהל המשיב נגד המבקשת ניתנו צווי עיכוב יציאה מהארץ. בהליך אחד ניתן הצו ביום 9.8.2010, קרי עובר להגשת בקשת רשות הערעור. בהליך השני ניתן הצו ביום 11.9.2010. המבקשת לא ציינה בבקשת רשות הערעור את דבר קיומו של צו נוסף שניתן נגדה. אפשר שדי בכך כדי להצדיק את דחיית בקשתה.
4.
בנוסף, המבקשת תמכה את טענותיה בדבר מצבה הנפשי בחוות דעת מטעם פסיכיאטר. ואולם, חוות דעת זו נערכה ביום 31.8.2010, היינו לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי. כלומר, המבקשת מבססת את טענותיה, בין היתר, על ראיה חדשה אשר לא הוצגה בפניי הערכאה הדיונית. כידוע, בעל דין המבקש להסתמך בטענותיו בפני ערכאת הערעור על ראיות שלא עמדו בפני הערכאה הדיונית נדרש להגיש בקשה להוספת ראיות בהתאם לכללים הקבועים לכך בדין (ראו, תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; הנחיית נשיא בית המשפט העליון 1/92). המבקשת לא הגישה כל בקשה לצירוף ראיה כאמור, ועל כן אין מקום ליתן משקל לאמור בחוות הדעת שצורפה (השוו, רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות
בע"מ , בפיסקה 6 (טרם פורסם, 12.1.2010)). מעבר לכך, ולגופם של הדברים, בית המשפט המחוזי נתן בהחלטתו משקל למכלול נסיבותיה האישיות של המבקשת, כך שלא נמצא לי טעם להתערב בהחלטתו. זאת, בפרט בהתחשב בעובדה כי תביעת המשיב נגד המבקשת קבועה לדיון הוכחות כבר בחודש ינואר 2011. על כן, קיים חשש ממשי כי ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ יכביד על ניהול ההליך. לפיכך, סבור אני כי בעת הזו אין מקום לבטל את צו איסור היציאה מן הארץ נגד המבקשת. ככל שיחולו התפתחויות עובדתיות רלוונטיות, שמורה, כמובן, למבקשת האפשרות לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי.
5.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בחשון התשע"א (12.10.2010).
ש ו פ ט