רע"א 6563/13 מזרחי מעקות אלומיניום בע"מ נ. שאול בירגנצוויג

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט שינמן ) מיום 16.8.13 בע"א 8713-01-13, בגדרו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת סילש ) בת"א 48014-12-10. עניינה של הבקשה – ייחוס חוב כספי של המשיבה הפורמלית למשיב, מנהלה ואחד מבעליה, על דרך "הרמת מסך".

רקע

ב.

כעולה מפסקי דינן של הערכאות הקודמות, התקשרה המשיבה הפורמלית, בירן הנדסה ובניה בע"מ (להלן החברה ), בהסכם עם קבוצת יזמים לבניית בנין ברחוב גנסין 26 בגבעתיים. ביום 9.11.09 התקשרה החברה עם המבקשת בהסכם לביצוע עבודות אלומיניום וזכוכית באותו פרויקט בהיקף של 88,186 ש"ח (להלן ההסכם ). ביום 29.12.10 הגישה המבקשת תביעה כנגד החברה וכנגד המשיב בבית משפט השלום בראשון לציון בטענה כי לא שולמה לה תמורת ההסכם (ת"א 48014-12-10). בכתב התביעה התבקש בית המשפט, בין היתר, לייחס את חובותיה של החברה למשיב.

ג.

בפסק דינו מיום 11.11.12 קיבל בית משפט השלום

את התביעה כנגד החברה. בית המשפט דחה את טענת המבקשת, לפיה התחייב המשיב אישית לפרוע את חובה של החברה. כן נדחתה הטענה, כי המשיב חב בחובה של החברה למבקשת בשל קיומה של חובת זהירות. עם זאת נקבע, כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין החברה למשיב. נאמר, כי לא הוצגו ראיות שבמועד חתימת ההסכם ידע המשיב או היה עליו לדעת שהחברה לא תוכל למלא את חובותיה, אולם בחודשים שחלפו לאחר אותו מועד חל שינוי מהותי לרעה במצבה של החברה. בית המשפט נדרש בהקשר זה, בין היתר, לעובדה כי החל מחודש ינואר 2010 לא משך המשיב משכורות מהחברה; כי בשנת 2009 לא שילמה החברה מקדמה למס הכנסה; כי במועד ההתקשרות בין הצדדים פעלה החברה בפרויקט נשוא התביעה בלבד; וכי הליווי הבנקאי של הפרויקט הופסק בשלב מסוים. בפסק הדין נאמר, כי בדרך התנהלותו של המשיב היה "כדי חציית אותה נקודה של סבירות אי גיל וי, עד כדי הפרת חובת תום הלב, והקמת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות", וכי ביחס למועד ביצועה של העבודה בפועל ידע המשיב כי "בקיום ההסכם יש כדי נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של הנתבעת 1 [החברה – א"ר] לפרוע חובותיה כלפי התובעת [המבקשת – א"ר], וזאת בניגוד להוראות סעיף 6(א)(1)(ב) לחוק החברות".

ד.

המשיב עירער לבית המשפט המחוזי (ע"א 8713-01-13). ב פסק דין מיום 16.8.13 התקבל הערעור. נאמר, כי "בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי חל שינוי מהותי במצבה של החברה בהתבסס על עובדות שלטעמי אינן מובילות בהכרח למסקנה האמורה ובחלקן עשויות להוביל אף למסקנה הפוכה", וכי "במקרה של ספק, פועל הספק לטובת הנתבע לגביו מתבקש הסעד של חיוב בחובות החברה לאחר הרמת המסך". בית המשפט ציין, שאינו סבור "כי הוכח בפני בית המשפט כי במועד ביצוע העבודה יכלה החברה לדעת או אפילו לחשוד, כי החשבון הסופי עליו ביססה את התשלום למשיבה, לא ישולם שכן באותו מועד, בהתאם להסכם המעקות, היא כלל לא יכלה להגיש עדיין חשבון סופי". בפסק הדין נאמר עוד, כי העילה בשלה התבקשה הרמת המסך היא מימון דק, אולם לא הוצגו ראיות בנוגע לעילה זו.

הבקשה

ה.

מכאן בקשת רשות הערעור, הערוכה כערעור, בה נטען כנגד כל תג ותג בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה של המבקשת, בית המשפט המחוזי הסיק מסקנות שגויות מחומר הראיות שעמד לפניו ומן העובדות שהוכחו.

הכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. בבקשה לא נטען – ובדין לא נטען – כי היא מעוררת שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינם של הצדדים. עיון בבקשה מלמד, כי במובהק תחומה היא למערכת הנסיבות והעובדות הקונקרטית . משאלה פני הדברים, אין הבקשה באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. אכן, הדעת נותנת כי הבקשה הוגשה שכן כנראה אין ממי לגבות ככל שהמדובר בחברה, ועל כן מנסה המבקשת להגיע אל המשיב.

ז.

עקרון הרמת המסך והנסיבות המצדיקות את החלתו נדונו בפסיקתו של בית משפט זה פעמים רבות (ראו, למשל, ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (2005); רע"א 7496/07 אפריאט נ' רוזנבליט (2007)). עקרון הרמת המסך נועד "למנוע מבעלי המניות או מהחברה עצמה את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת; הוא נועד לעשיית צדק ושמירה על טובת הציבור" (רע"א 6039/04 פלזשטיין נ' עובדיה (2005), מפי השופטת פרוקצ'יה). נאמר, כי כאשר עסקינן בחברה משפחתית, יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת מסך (ע"א 4403/06 שפירא נ' עיריית תל אבי ב (2011); ראו גם עניין בן-אבו הנזכר, בפסקה 9(כ)). לנושאי מימון דק ראו ע"א 4263/04 משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור מפרק אפרוחי הצפון (2009). טענותיה של המבקשת אינן אלא טענות בדבר יישומה של עיקרון זה בעניינה, ואינן מצדיקות רשות ערעור בגלגול שלישי. גם העובדה, כי בית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מן התוצאה שאליה הגיע בית משפט השלום, ואיני מביע כאן דעה לעיצומם של דברים, אינה מצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי.

ז.

אוסיף, כי בניגוד לנטען בבקשה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו משמיע לנו כי "אישיות משפטית תהא פטורה מתשלום חובותיה ו/או התחייבויותיה רק בשל השתייכותה לענף הקבלנות". בית משפט השלום קבע בפסק דינו, כי על החברה לשלם את סכום התביעה. על קביעה זו לא הוגש ערעור, והיא בעינה. אכן, החותם על הסכמים מצוּוה לקיימם; אלא שבענייננו יש לזכור, כי החברה היא שחתמה על ההסכם, והמחלוקת נסבה על ייחוס חובה למשיב, שלא היה צד לו. בית המשפט המחוזי הכריע כפי שהכריע, ואין מקום משפטי להתערבות בפסק דינו.

כללם של דברים

ח.

נוכח האמור מעלה, לא אוכל להיעתר לבקשת רשות הערעור. לא בלי התלבטות, ולפנים משורת הדין, לא יוטלו הוצאות לטובת אוצר המדינה.