רע"א 6568/19 מאיה פוגל סגיר נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ע"א 9403-12-18, כב' השופטת ח' קיציס ) אשר דחה את ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה (ת"א 3987-01-13, כב' השופטת נ' מימון-שעשוע ) לפיה המבקשת לא עמדה בתנאי הפוליסה אותה רכשה עבור ביטוח כלי השיט שברשותה ועל כן אין המשיבה מחויבת בכיסוי הנזק שנגרם לכלי זה.

1.

המבקשת הינה בעלת סירת טיולים. בתאריך 21.9.2012 שקעה הסירה מתחת לפני המים עת שעגנה במרינה בעיר עכו. הואיל ותוקף רישיון השיט של הסירה פג כשבוע קודם לכן, סירבה המשיבה – היא החברה המבטחת – לשלם את הכיסוי הביטוחי. פנייה לבית משפט השלום וערעור לבית המשפט המחוזי לא הועילו למבקשת שכן נקבע כי היעדר רישיון שיט תקף מהווה הפרה של פוליסת הביטוח אותה רכשה המבקשת. מכאן הבקשה שבפניי.

בסעיף 9 לפוליסת הביטוח שרכשה המבקשת בענייננו נקבע כי הכיסוי הביטוחי כפוף לכך שהסירה תהיה בעלת רישיון שיט בתוקף, ככל שזה נדרש על פי החוק. סעיף 9 לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע כי "לא ישתמש אדם בכלי שיט בתחום נמל ולא ישיט אותו מנמל אל נמל... אלא אם יש על כלי השיט רשיון...". בית משפט קמא קבע כי עגינת כלי שיט במרינה היא בגדר שימוש בו ולכן חלה על בעליו חובה חוקית להחזיק רישיון שיט תקף. לטענת המבקשת מקרה זה מעלה שאלה עקרונית והיא האם כלי שיט העוגן במעגנה ללא שמתבצע בו שיט בפועל מחויב ברישיון שיט תקף? המבקשת טוענת כי בית משפט קמא טעה ותנאי השימוש לא כולל בתוכו עגינה אלא אך ורק שיט בתנועה. מכיוון שהסירה בבעלותה עגנה בעת ששקעה, לשיטת המבקשת לא קמה חובה על פי חוק שזו תהיה בעלת רישיון שיט בתוקף ולכן על הפוליסה שרכשה לחול על המקרה.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובה. אכן, השאלה אותה מעוניינת המבקשת לשים במוקד בקשתה הינה שאלה של פרשנות סעיף חוק ועל כן יכולה היא להיות בעלת נופך עקרוני. עם זאת, לא השתכנעתי כי המקרה מעלה צורך להידרש לשאלה המשפטית הקונקרטית. בפסק הדין קמא, לצד הידרשות לסעיף 9 לפקודת הנמלים, מתמקד בית המשפט המחוזי בניתוח סעיף 3 לתערובות ( warranties ) בפוליסת הביטוח. סעיף זה דורש שכלי השיט של המבקשת יהיה בעל אישור כושר שיט בתוקף מהרשויות בישראל. מאחר שאישור נפרד כזה אינו קיים בישראל, מגיע בית משפט קמא למסקנה כי מדובר בדרישה לרישיון שיט תקף. זאת מכיוון שרישיון שיט הוא אחד התנאים בלעדיהם אין לכך שסירה תיחשב כשירה לשיט. משמע, ללא רישיון שיט תקף, ממילא הסירה אינה כשירה לשיט (ראו סעיפים 5 ו-7 לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשמ"ג-1982). על כן, קובע בית משפט קמא כי היעדר רישיון שיט בתוקף עבור הסירה בבעלות המבקשת מהווה הפרה של תנאי הפוליסה אשר פוטרת את המשיבה מאחריותה. כלומר, אף אם יש ממש בטענותיה של המבקשת ביחס לפרשנות הראויה לתיבה "ישתמש" בסעיף 9 לפקודת הנמלים, וביחס לזאת איני מביע עמדה, לאור פסק הדין קמא עדיין קמה לה חובה להחזיק ברישיון שיט תקף. חובה זו קמה במישור יחסיה החוזיים עם המשיבה. במסגרת יחסים אלו נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי הפוליסה תחול רק בתנאי שכלי השיט יהיה בעל אישור כשירות, תנאי שלא התקיים לנוכח היעדר רישיון שיט בתוקף.

3.

ניתן להיווכח אפוא כי קביעתו של בית משפט קמא נטועה בטעמים של נסיבות המקרה הקונקרטי והחוזה בין הצדדים. התוצאה של בתי משפט קמא בדבר דחיית התביעה אינה מגלה טעות משפטית. משכך הבקשה אינה מצדיקה התערבות ב"גלגול שלישי" ודינה להידחות.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.